צריכים אמונה גדולה ועמוקה לשיר מילים כאלו אחרי אסון השבת השחורה בעוטף. לשולי רנד, לפי ניגון ושירת התפילה – יש לו אותה, ואתה לא יכול שלא להאמין למי שמאמין. בדומה לתפיסה המקראית בכללה, המזמור מבטא את האמונה כי האל משגיח על מעשי האדם ומגן עליו בעת צרה. האמירה מבטאת את געגועיו ואת רצונו של האדם לשים על האל את כל מבטחו ויהבו. הפרשנות המקובלת היא שמדובר במזמור אישי, המתאר את ביטחונו של האדם באל, ויש המייחסים אותו לדוד לפני שהיה למלך.
דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית בפרק כ"ג בתהילים: "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". הפרק מתאר דרך משל הרועה והכבשה, את השגחת הקב"ה על בני האדם. הרועה שבמשל, משתמש במקלו הן בתור משענת בשעת המנוחה, והן בתור שבט להכות את כבשתו בשעת הצורך. את משל הרועה והכבשה, פרש הרב חרל"פ בספרו "ממעיני הישועה", במאמר אשר נקרא "הייסורים ממקור הרחמים". כיצד יכולים להיות ייסורים ממקור הרחמים? – הרי לכאורה כל מקורם של הייסורים הוא ממידת הדין הפוגעת ומענישה על חטאים. מה אותם "ייסורים ממקור הרחמים"? תשובת הרב : "הייסורים של ישראל, נובעים ממקור הרחמים העליונים, אשר בתוכם גנוזה האהבה העליונה של הקב"ה לזרע עבדיו הנאמנים…"וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, ד' אלוקיך מייסרך".
המוסיקה אינה מתעסקת בפרשנות. קול התפילה בלחן ובעיבוד הפשוטים אינם משקרים. יש בהם תקווה ונחמה לנזקקים. זהו ניגונו של הלב הגובר על השכל ללא עוררין, לא משאיר שום מקום לספקות.
שולי רנד גם כי אלך
"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת
לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי"
