בניה ברבי והחברים מהנובה זה בסדר

בניה ברבי והחברים מהנובה זה בסדר

יש שירים שבהאזנה אחת  גורמים לרגשות שלך להתעורר - בין אם הם שמחים או עצובים

מילים: אור בשארי, אור קודאי, אורי לוי, אריאל עוקבי, בניה ברבי, גלעד ממן, דולב ביטון, הראל בוטל, טל גוזגל, יעקב בליניק,ליאור כהן, מיטל בן גוזי, משה בן נפתלי, נדב שמואלי, נועה נחמני, נורית חבאז, סבסטיאן סובמסר, עילם גלס, עמית רותם, ענבר שוקרון, ענבל בינדר, רומי עדוי, רון פרגר, שי אביב, שני פרידמן, תומר שלי. לחן: אור קודאי, אור בשארי, בניה ברבי עיבוד והפקה מוזיקלית: רון בקאל, אור קודאי
4/5

מה כל כך בסדר? הפסיכולוג יגיד: עזוב אותך, שיוציאו הכל. שישחררו. זה בסדר לשחרר. השיר הזה מרוב ה"בסדר" לא מסייע למצוא ידיים ורגלים, אבל הוא כנראה משחרר בגדול. הוא נשמע יותר סאשן פסיכולוגי אקראי מאשר שיר קוהרנטי. זה בסדר לשיר כשכואב, לרקוד, להתפלל, לשמור אמונים ללב, לחיות בלי פחד, לצחוק סתם, להתאפר, להתלבש, לאבד כיוון.
השיר מנסה לטפל בחרדה קיומית שמאופיינת בפחד וחרדה מפני הכל – המוות,  אפילו החיים. זו תחושה של אי מוגנות וחרדה ש"הכל יכול לקרות",  התחושה של אובדן שליטה, חוסר וודאות לגבי העתיד, ועיסוק מופרז לעיתים בחיים ובמוות ובמשמעותם. הפתרון יכול להיות הכוונה לשגרת חיים ואמונה.
בשיר האווירה הזה כיוון בניה ברבי לשירת יחדיו לחברים מהמסיבה שהפכה תופת מחרידה. המוסיקה כשלעצמה היא בעלת אלמנט מנחם ומעודד, בחיבור בין הבית לפזמון  מעצימה את הקשר בין כאב לנחמה. אז גם אם הטקסט לוקה בזרם מחשבות ספונטני סתמי, המוסיקה משדרת ריכוך עוטף ומלטף שהופך בשירת הרבים סוג של המנון. יש שירים שבהאזנה אחת  גורמים לרגשות שלך להתעורר – בין אם הם שמחים או עצובים. גם מוזיקה עצובה יכולה לנחם. זה השיר הזה. מסיח את הדעת מהדאגות בהרמוניה היפה שלו. אז זה בסדר ללכת שבי אחריו ולמצוא בו נחמה והפגת צער.

*** בניה ברבי: "לפני מספר שבועות פגשתי חברים מהמסיבה של הנובה, טסנו יחד ליער הסודי בקפריסין. בערב הראשון הופענו להם ובערב השני ביקשו שנופיע שוב, חשבתי לעצמי שזה מוזר שאשיר להם את אותם שירים. אז החלפתי את ההופעה בסדנת כתיבה. וככה נפגשנו בערב, עם מחברות ועטים. ויצאנו למסע של כתיבה, סיפרתי להם, שבשבילי הכתיבה היא חוף מבטחים אחרי שנסחפתי בים הגדול. שפעם בשבוע אני חייב לכתוב שיר אחרת אני לא מקיים את הייעוד שלי, ואת השיר הקרוב אני רוצה שנכתוב ביחד. לא ידעתי לאן אני נכנס פשוט סמכתי על הדרך, וככה אחרי שעה של תרגילים, נולד לנו השם של השיר – "זה בסדר" כל אחד ואחת מהחברים שפך על הדף את הרצון שלו לחמלה פשוטה, שיקבלו אותם כמו שהם היום. זה בסדר להרגיש, לשתוק, לבכות, להתאפר. זה בסדר הכל. וככה המשכנו לשתף מה עובר לנו בלב, ואיזו תקווה אנחנו מייחלים לעצמנו. מה עוזר לנו?, וכמה זה מרגיע שיש עוד כמוני, שמרגישים את אותה האשמה, הכאב והפחדים.
"כשהם יצאו להפסקת סיגריה ישבתי עם אור קודאי ואור בשארי על הפסנתר והשיר פשוט יצא במשך 7 דקות כשהם חזרו לימדתי אותם את המנגינה, והדמעות פשוט הגיעו, שטפו את החדר ומילאו את הלב. כולנו בחיבוק גדול ובשירה ענקית הרגשנו שהגענו לחוף מבטחים. הכי רוצה לחבק קרוב, זה בסדר לאהוב. תודה לכל השותפים ליצירה, תודה לדרך הזאת שתמיד יותר חכמה ממני, תודה לכל החברים מהנובה, שהפכו לחלק מחדרי הלב שלי".

 

בניה ברבי והחברים מהנובה זה בסדר בימוי ועריכה מאור גרידיש ובניה ברבי

זה בסדר לא להיות בסדר/ זה בסדר לשיר כשכואב/זה בסדר לבכות כל בוקר / למרות הכל בסוף לקום
זה בסדר לא להיות נורמלי/ זה בסדר לא לומר מילה/ זה בסדר לרקוד עד הבוקר/ בחושך מלא תקווה
הכי קל להסתיר פנים/ לשמור בבטן עוד אלפי שנים/ הראש שלי צורח מבפנים
להתפלל על רגעים קטנים/ הכל רגיל אנחנו משתנים/ רק ללב שלי שמרתי אמונים
הכי רוצה להיות ביחד/ אף פעם לא להיות לבד/ הכי רוצה לשיר חזק להחזיק לך את היד
הכי רוצה לחיות בלי פחד/ זה בסדר לצחוק סתם ככה/ הכי רוצה לחבק קרוב זה בסדר לאהוב
זה בסדר להתאפר להתלבש יפה/ זה בסדר לאבד כיוון/ החיים הולכים קדימה/ אז מי אני שלא אמשיך
זה בסדר לא למצוא את התשובה/ זה בסדר להתפלל לאמונה/ זה בסדר לשאול אלף שאלות/ אם להיות או לא להיות

בניה ברבי פייסבוק

share

2 אהבו את זה

share

2 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן