המאזין הלא מיודע יאזין לשיר געגוע כואב, מבלי לדעת את הסיפור מאחוריו. המאזין המיודע – כותב שורות אלו – יספר לו כי הוא נכתב לזכרה של שחר דבי טרואן-מתיאס ז"ל, שנרצחה יחד עם בעלה שלומי מתיאס ז"ל ב-7.10 בביתם שבקיבוץ חולית. שחר ואורית היו חברות לב מרגע שהכירו במסגרת לימודיהן בבית הספר למוסיקה "רימון".
אפשר להגיד על עצבות שהיא יפה? גם אם לא אז העצבות המגיעה מהמילים והלחן בשיר הזה נוגעת-מגעת-מחלחלת. השיר מתפתח במנגינה שמשדרת את התחושה לעומקה. דנה ברגר העבירה אותו לחלוטין לחלקתה, בהזדהות מושלמת כאילו כתבה אותו. היא הסינגר שחשה סונגרייטר בשיר.
שיר שמתנגן עד אלינו בהאזנה אחת. עד כמה הצער מייצר מנגינות אולטימטיביות, שיופיין אינו ידוע. שיר שמכיל את הצער הגדול. ביצוע מרגש באמת של דנה ברגר. עיבוד נפלא של אורי זך. געגוע חי מאוד.
צילום: עדי אורני
דנה ברגר געגוע חי
פעם היה לך בית/ וקשת בסלון
פסנתר שמנגן/ שירים שומעים המון
שבילים בין חברים/ במרפסת הקטנה
פעם היית לי בית/ היום את לא עונה
שיר שמתנגן עד אלייך/ רוקדת ובוכה
בוחרת בעצמך/ איתו את רק רוצה
עד אלייך/ נפתח לך העולם
השמש שזרחה/ שוקעת אל הים
וגעגוע חי/ קורא אליי/ שורף
פעם היית לו בית/ עם בטן חשופה
ניגן לך בפסנתר/ ואת כל כך יפה
שירים עוד נשמעים/ הזכוכית שהתנפצה
במרפסת בחצר/ ואת כבר לא עונה
שיר שמתנגן עד אלייך/ רוקדת ובוכה
בוחרת בעצמך/ איתו את רק רוצה
עד אלייך/ נפתח לך העולם
השמש שזרחה/ שוקעת אל הים
וגעגוע חי/ קורא אליי/ שורף
תגובה אחת
תודה על המילים הנוגעות