שאלת "התינשאי לי?" בשיר יכולה להיחשב כפסגת הנדוש, אלא שיש משהו בשיר הדרכים הזה, סטייל קאנטרי, שמעניק לו דרגת אמינות לא מבוטלת. השיר עוסק בסיטואציה של "האני" ו"האת" המאוד פרטיים במכונית מול "אנשים שלא מוצאים את הדרך". הוא מחזיר לשאלה שנשאלת מאז שבוב דילן החל לתת קולו בשיר: מיהו זמר טוב? האם נעדיף את הסינגר-סונגרייטר גם אם קולו שגרתי מאוד? דוד זוהר מלניק אינו עונה לכאורה על הקריטריונים הנדרשים מ"זמר טוב". בדה-וויס הוא לא היה מגיע כנראה לשלב האודישן. מלניק אינו זמר במונחים קונבנציונאליים, אבל הוא מגיש תרשים תחושתי נוגה ולא דרמטי, שצובע את השיר בצבע מלנכולי אותנטי מהסוג של זמר השנסון הצרפתי במועדון האפלולי. העיבוד מעניק לו זרימה נכונה, כולל ניואנס הבס בסיום שהוא ציטוט מ – Walk On The Wild Side של לו ריד.

אני ואת בתוך האוטו/ השיר שלנו מתנגן/ חיוכים עפים בינינו/ את אתי.
יודע שהכל בסדר/ עכשיו אפשר להירגע/ כבשים עכשיו חוצים את הדרך/ למדבר.
אלפי שקיעות ואלף אנשים/ לא תמיד מוצאים את הדרך/ רוצים לשכוח את מה שהם יודעים/ ואת באוטו כבר נרדמת.
אני פוחד קצת להגיד לך/ אבל אמרו את זה כולם./ רוצה לשאול התינשאי לי?/ לעולם?
אלפי שקיעות ואלף אנשים,/ לא תמיד מוצאים את הדרך/ רוצים לשכוח את מה שהם יודעים/ ואת באוטו כבר נרדמת.