האלבום נפתח בשיר נוגה של מודעות עצמית: איך אתה מסיר את מסכת הנחמדות שלך: "איך אני מוריד תמסיכות של הנחמד הזה,/ שמחייך יפה ואין לו לחץ בחזה,/ לא פוחד להתפורר להישאר/ לבד.." הראל סקעת שר את המנגינה המלנכולית בטון ובכוונה לעומקה. זה אחד השירים המיוחדים באלבום החדש, שיר של חיבור עמוק יותר עם עצמו . סקעת מנסה להתקרב לאותנטיות בהבעה. זה מהותו של "חלק ב'" (9 שירים) המציין 20 שנה לדרכו במוסיקה מאז הגמר של "כוכב נולד". .
מגמת הבלדה המלנכולית האישית היא שאופפת גם את "מתי", שיר של מתוסכל הסובל ממחשבות מייסרות של סתירות פנימיות וסערת רגשות, שם נפשו באהבה טוטאלית.
גם בשירים הבאים שומר סקעת על קו אמוציונאלי מלנכולי מיוסר משהו בשירים על הבינו ובינה – "אין לי אור", "עולם במכחול". אותו טון רגשי קיים ב"חולה מאהבה", "סליחה", והגיוון מגיע ב"צלקת" שיר קצבי המושר מנקודת מבטה של אוהבת נרגנת המפרטת מחדליו של האהוב טרם נטישתה, גם בשיר "מאמא" על מי שמחפש את האור ומאמין שהטוב עוד יבוא אליו, וכאן הגיוון הוא בניחוח המזרחי בעיבוד של השיר.
החריג היותר איכותי באלבום – "פתאום כל שיר עושה לבכות" (מילים: נועם חורב לחן: סתיו שמש עיבוד והפקה מוסיקלית: אלון פרץ), בלדה תחושתית על מי שלמד להסתיר הדמעות למשמע צלילים של שירים המייצרת הזדככות.
לפי המוסיקה וההגשה של הראל סקעת יש מצב שהתוצאה היא קתרזיס רגשי. זוהי התוגה שמחברת לשיר, גם לשירתו התחושתית של סקעת, וזה גם העיבוד המסוער שמייצר את הצליל המעצים את בלדת הרגש הזו.
הייתי רוצה עוד בלדות מהסוג הזה של חשיבה מחוץ למתכוני השירים המוכרים שלו. סקעת הוא זמר עם יכולות ווקאליות גבוהות במיוחד, טווח רחב ורגש עוצמתי ויש תחושה שהוא לא מנצל את תכונותיו ליתר העזה, נשאר “בתחום הנוחות” שלו ולא מבצע שינויים דרמטיים בסגנון המוזיקלי או בחומרים שהוא בוחר להציג.
סקעת ממשיך להיות מכוון בד"כ למיינסטרים ופחות מתמקד ביצירה נועזת, מעניינת או חדשנית, ועם זאת מבחינה מוזיקלית – מנגינות, עיבודים הוא עשה את המיטב כדי להישאר בקווי המתאר המוכרים שעשו אותו למה שהוא – אחד מהזמרים הטובים ביותר בישראל מבחינת יכולת ביצוע והפקה.
צילום ועריכה: משה נחומוביץ
הראל סקעת חלק ב – לבד צלם: עמית מיימוני
הראל סקעת "חולה מאהבה" בהופעה להשקת "חלק ב'" בהאנגר 11 ת"א
