זוהר בנאי ישר אל השדה

זוהר בנאי – ישר אל השדה

זוהר בנאי שרה מסע חיים מדוכדך של סכסוך עם עצמה ועם החיים. המוסיקה עדינה, ריחופית משקפת האווירה שהיא נמצאת בה, שקועה במחשבה על שעבר ועובר עליה

מילים: זוהר בנאי לחן: תומר עפרון עיבוד, הפקה מוזיקלית, גיטרות, בס: דוד בית הלחמי
4/5

זוהר בנאי שרה מסע חיים מדוכדך של סכסוך עם עצמה ועם החיים. המוסיקה עדינה, ריחופית משקפת האווירה שהיא נמצאת שקועה במחשבה על שעבר ועובר עליה. זהו  שיר מופנם וכמעט קולנועי – שמתאר תהליך רגשי עמוק של בריחה, טיהור, התבוננות פנימית וחזרה מחודשת אל העצמי ואל הבית.
זוהר בנאי שרה "משבר שקט", על הרעש הפנימי שמתחולל דווקא בתוך היומיום הפשוט, על בדידות מסוג מאוד עדין – לא דרמה גדולה, אלא שחיקה רגשית של חיים בין קירות, בין הגדרות, בין תארים.
הפתיחה משווה את העצב למים – טבעיים, שקטים, אבל גם בלתי ניתנים לשליטה. ה"בטון הכבד" הוא דימוי  לחיים העירוניים, החברתיים, אולי גם המנטליים – סוג של כליאה של הרגש, עד שיום אחד מגיע "שיטפון" – התפרצות רגשית.
הניכור: היא חיה בתוך עולם פנימי עשיר ("יש בי עולם שלם של דמיונות") – אבל מנותקת מהעולם שבחוץ. הדיבור של אחרים נשמע "יפה" – אבל ריק מתוכן מבחינתה. היא לא שייכת, לא משתתפת באמת.
"לכל אחד יש איזה תואר / פסיק אחרי השם", "אני אוהבת לנסוע / להיות רק בין לבין"
גם הביקורת החברתית שלה מעידה תחושת לחץ – כולם מתויגים, מוגדרים. היא עצמה בוחרת ב"תנועה" – ב"לבין לבין" – אולי כי שם אין צורך להגדיר את עצמה. הגוף מגיב – היא בורחת אל השדה, שקועה במעין קיפאון – הכול מוזנח: קפה שלא נזרק, עציצים לא מושקים. המים שוב חוזרים – הפעם כמטאפורה לחוסר איזון רגשי – "העציצים צמאים מדי / ואז מלא מים"- יבש מדי – ואז הצפה.
הנתק הוא גם מהמשפחה – "לא חזרתי לאמא / היא התקשרה פעמיים" "לכל השקט התווסף חוסר ביטחון תהומי" – מרחק רגשי מהמשפחה, מתכתב עם תחושת ניתוק גוברת. השקט – שכאילו רצוי – פתאום מפחיד. זה לא שקט של רוגע – אלא של בדידות וערעור זהות.
"זה היה הקסם הכי אמיתי" "למישהי אחרת נראיתי מושלמת / כמו שאני חושבת על מישהי אחרת" – משפט חזק שמדבר על כמה קשה להיות נאהבת באמת כשאת מרגישה מישהי אחרת. זוהי התחבקות עם ניכור עצמי – אולי מערכות יחסים שמבוססות על השלכה, פנטזיה, אידיאליזציה.
"וישבתי על המים" "יצאתי מהמים / ישר אל השדה / ופתחתי ת'עיניים / הכל הפך שונה" – השדה והמים הופכים לסוג של מרחב טיהור והתבוננות. היא שוהה שם, נרגעת, חוזרת לעצמה.
"וחזרתי אל הבית" –  סגירה מעגלית – כמו בסיפור קצר. החזרה אל הבית היא כבר שונה – היא נעשתה אחרי מסע, לא פיזי – אלא רגשי ונפשי. זהו מסע קטן–גדול. הוא מדבר על מה שקורה כשהשקט מסביב מדגיש את הסערה בפנים. הבריחה הפיזית לשדה מסמנת בריחה מהמבנים החברתיים, מהציפיות, מהמסכות. זה לא שיר של תשובות, אלא של הסכמה לעבור דרך. החזרה הביתה בסוף היא לא חזרה לנקודת ההתחלה – אלא הכרה מחודשת במי שאת, עם כל החסרונות, החיפוש והעייפות.
קו מלודי, קצב והרמוניה המוציאים אותה "מהבית לשדה", טון דק, שברירי,שירה אחידה, מופנמת, שאינה גולשת לדרמה, מסתנכרנת עם המוסיקה ועם מהות המסע. מיוחדת.

זוהר בנאי ישר אל השדה

עצבות שלי כמו מים
מוקפת בטון כבד
אחר כך שיטפון
יש בי עולם שלם
של דמיונות
אנשים מדברים
וזה נשמע יפה
תאמין לי, אין שום דבר
לי ולזה
לכל אחד יש איזה תואר
פסיק אחרי השם
אני אוהבת לנסוע
להיות רק בין לבין

יצאתי מהבית
ישר אל השדה
והורדתי נעליים
רצתי לקצה

כוסות קפה באוטו
קרוב לשבועיים
העציצים צמאים מדי
ואז מלא מים
לא חזרתי לאמא
היא התקשרה פעמיים
לכל השקט התווסף
חוסר ביטחון תהומי
זה היה הקסם
הכי אמיתי
למישהי אחרת
נראיתי מושלמת
כמו שאני חושבת
על מישהי אחרת

אז יצאתי מהבית
ישר אל השדה
והורדתי נעליים
רצתי לקצה
וישבתי על המים

יצאתי מהמים
ישר אל השדה
ופתחתי ת'עיניים
הכל הפך שונה
וחזרתי אל הבית

share

1 אהבו את זה

share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן