מוסיקה אלקטרונית אמביינט (Electronic Ambient) היא ז’אנר שהתפתח החל משנות ה־70, בעיקר בהשראת אמנים כמו בריאן אינו, טנג’רין דרימס וקלאוס שולצה. המטרה המרכזית של המוסיקה הזו היא יצירת אווירה או מרחב צלילי יותר מאשר מבנה שירי “קלאסי”. אפשר לתאר אמביינט אלקטרוני כ”מוזיקה שמעצבת חלל” – היא לא תמיד עומדת במרכז תשומת הלב, אלא לעיתים מלווה את המאזין ברקע.
המאפיינים העיקריים:
• אווירה והשהייה: במקום מקצב דומיננטי או קצב ברור, המוסיקה מתמקדת ביצירת מרחב צלילי רגוע, לעיתים מדיטטיבי.
• שכבות סאונד: שימוש רב בפדים (Pads), סינתיסייזרים, רחופים (drones), וקולות סינתטיים היוצרים תחושה של נוף או חלל פתוח.
• מעט תופים או היעדרם: פעמים רבות אין כלל ביט ברור; ואם כן – הוא עדין, מינימליסטי ואיטי.
• חזרתיות: מוטיבים מוזיקליים חוזרים באיטיות, משתנים בהדרגה ולא באופן חד.
• טקסטורות צליליות: יותר דגש על צבע הצליל, עיבוד אפקטים (Reverb, Delay, Echo), מאשר על מלודיה או הרמוניה.
• השפעות טבע וחלל: לעיתים משולבים קולות מהטבע (גשם, רוח, מים) או דימויים “חלליים”.
• פונקציונליות: משמשת לא פעם לרגיעה, מדיטציה, יצירה, חלל תצוגה, יוגה, או אפילו כ”סאונדסקייפ” לקולנוע ומשחקי מחשב.
"CO₂ – Electronic Ambient” הוא אלבום ריכוז (compilation) של אמנים שונים (Various Artists) שמאגד בתוכו סגנונות מוזיקליים קרובים כמו דאונטמפו, טראנס, דאם אנד באס וטְרִיפּ-הופ לצד אמביינט.
•האוסף חבר קטעים מגוונים המדגימים את השילוב בין אלמנטים אמביינטיים ואלקטרוניים, כולל השפעות של עולם המועדונים והסאונד-טראנסיטי לצד אווירה מרחבית רכה. הוא עשיר בטקסטורות ובשילובי סגנונות, ולא רק סטנדרטי אמביינט פסיבי
