"רינה" של נדב דלומי הוא שיר זיכרון נדיר בעדינותו. זהו לא “שיר אבל” במובן הרגיל, אלא שיר אהבה שיש מיזוג של געגוע, הודיה והשלמה. השיר נשען על פסנתר סולו בליווי רך, קצב איטי (סלואו), במצב מינורי, מלנכולי אך לא קודר.הפסנתר מהדהד כמו לב פועם באיטיות, עם ליווי רגיש ופתוח, כמעט תפילתי. הטון החם, המתרגש, האינטימי של דלומי יוצר תחושת נוכחות, כאילו הוא שר לסבתו פנים אל פנים, לא לקהל.
זו דוגמה מצוינת לשיר שבו המרחק בין בית ובית הוא גם מרחק בין חיים למוות, והוא מגשר עליו דרך המוזיקה.

מילות הפתיחה הן מחווה לשפת התנ"ך: “מִזְמוֹר לְדָוִד”. כבר כאן השיר מתפקד כמעין תפילה או קדיש חילוני, המזמר לאדם פרטי, לא לאל
“בין סירים נוצצים / במטבח שלך, הקטן / היינו צוחקים” – התמונה הביתית הפשוטה יוצרת קודש מתוך יומיום -— המטבח כמרחב של אהבה, חמימות ואינטימיות. זו פתיחת זיכרון רגועה, כמעט פסטורלית.
“מזל שאת לא כאן / נחסך ממך הרבה, כל כך הרבה / זה סוף העולם” השורות האלו מביעות  כאב עמוק עטוף בחמלה. הוא אינו מאשים את הזמן או את המוות, אלא מודה שייתכן שלסבתא נחסך סבל העולם.
“אם לא היית – לא הייתי אני, לא הייתי בשמי” – בשורה הפשוטה דלומי מבטא כאן את תודעת הירושה הרגשית והזהותית, האדם הוא המשך של דורותיו, לא רק גנטית אלא רוחנית.
הוא נושא את שמה (“בשמי”), את ליבה, את דרכה.
“נסענו באלפא לבנה עד לאיטליה” – רגע אישי וציורי, כמעט קולנועי:  זיכרון קונקרטי של מסע, שמעניק חיים לאישה שעליה הוא שר. זו אינטימיות משורטטת בפרטים קטנים: לא מטפורות נשגבות אלא מראות אנושיים.
“בכניסה לביתך / הייתי נכנס, מתעטף / וידייך טלית ועינייך טובות / וליבך החכם – אלוהים שם” – הסבתא הופכת לדמות קדושה־חילונית: גופה הוא טלית, עיניה טובות כמו תפילה, ליבה מקום משכן האל. אין כאן דתיות טקסית אלא דתיות של חמלה – אלוהים נמצא באדם האוהב.
דלומי מבצע את השיר מתוך איפוק:אין התייפייפות, אין דרמה מיותרת, אלא פשטות בהירה. הפסנתר משמש כלי לנשימה, לא לקישוט. נולד שיר זיכרון שבו האל נוכח רק כסמל לאהבה אנושית. יש בו איזון בין פרטיות לאוניברסליות – כל מאזין יכול לזהות בו את סבתו שלו.
"רינה" הוא שיר זיכרון עדין שמחזיר את המוות למקום של חמלה ולא של פחד. נדב דלומי שר אותו ברגש הומה, יוצר כאן מקום מפגש בין דורh, אמונה וזיכרון, שיר שנשמע כמו תפילה פרטית, אך מדבר בשפה של כולנו.

נדב דלומי רינה

מִזְמוֹר לְרִנָּה בֶּן סִימוֹן
בֵּין סִירִים נוֹצְצִים
בַּמִּטְבָּח שֶׁלָּךְ, הַקָּטָן
הָיִינוּ צוֹחֲקִים

סָבְתָא שֶׁלִּי יְקַרָה
מַזָּל שֶׁאַתְּ לֹא כָּאן
נֶחְסַךְ מִמֵּךְ הַרְבֵּה, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
זֶה סוֹף הָעוֹלָם

אִם לֹא הָיִיתְ – לֹא הָיִיתִי אֲנִי
לֹא הָיִיתִי בִּשְׁמִי
נָסַעְנוּ בְּאַלְפָא לְבָנָה
עַד לְאִיטַלְיָה

בַּכְּנִיסָה לְבֵיתְךָ
הָיִיתִי נִכְנָס, מִתְעַטֵּף
וְיָדַיִךְ טַלִּית וְעֵינַיִךְ טוֹבוֹת
וְלִבֵּךְ הֶחָכָם – אֱלֹהִים שָׁם

אִם לֹא הָיִיתְ – לֹא הָיִיתִי אֲנִי
לֹא הָיִיתִי בִּשְׁמִי
נָסַעְנוּ בְּאַלְפָא לְבָנָה
עַד לְאִיטַלְיָה

נדב דלומי פייסבוק