אריק איינשטיין שר שיר של יהונתן גפן וגיא מרוז, שמעולם לא יצא כסינגל או באלבום, שהפך חדש לאחר שנמצא בסרטיה של גל"צ ע"י קוטנר  ועבר דיגיטציה, עיבוד והפקה. מתייחסים אליו כאל אוצר שהתגלה – בצדק. זו יצירת עבר שנשמרה במגירה, ובמהותה עוסקת בדיוק בזה – דמות שנעלמה, זיכרון שלא החזיק, אהבה שהפכה ציור, רוח, טיפה, חלום.
השיר נכתב והולחן בסגנון אריק איינשטייני מובהק – שילוב של פשטות  עם עומק רגשי שקט, תמונות רכות, כמעט אינטימיות, ודימויים בין־ציוריים.
“כמו מדונה מצוירת על גלויה של תיירים” הדימוי הראשון בשיר: מדונה אם־קדושה נוצרית, אבל לא מדונה מקודשת — אלא מדונה על גלויה, כלומר: אידיאל מלאכותי, יופי שמיועד להצגה, לא לחיים. האהובה לא ממשית במלוא מובן המילה – כמו ציור שמייצג משהו שאינו נגיש באמת. זהו שיר על אהבה שאיננה, על דמות שנעלמת בהדרגה, על זיכרון שנאחז בתמונות, לא במציאות

“נעלמת וחוזרת בכל פעם קצת אחרת” – האהובה איננה דמות יציבה.היא שייכת לקטגוריה של אהבות מוקדמות, דמויות מעבר, נשים שחומקות לתוך הזיכרון ומתערפלות שם, רוח רפאים של נעורים.. זהו שיר על אהבה שאינה מתקיימת במציאות  אלא בזיכרון, בנפש.

“משתקפת על המים במצולות אהבתי” השתקפות = דימוי מופשט של מי שאיננה שם באמת. זו אהבה עמוקה אך מלאה בערפל של זיכרון.
“ועוגנת על המזח ברציף של ילדותי” המזח = מקום של המתנה, מעבר, תנועה בין חוף לים., רציף הילדות = המקום שבו הכול היה ברור ופשוט. האהובה אינה במציאות שלו העכשווית,
אלא בעבר.. הוא מחפש אותה במקום שבו היה “ילד”, לא גבר.
העובדה שהשיר נמצא בארכיון לאחר חמישים שנה תואמת להפליא את מהותו – שיר על דמות שנעלמה וחזרה כרוח. “ודמותך הייתה לרוח שרוחפת לה בערב חורף בחלון ביתי”  הדמות הופכת פחות ממשית בכל שורה: מדונה מצוירת, דמות משתקפת, רוח בחלון. האהובה הפכה זיכרון, רחש, תחושה, משהו לא ניתן למגע.
מוזיקלית סגנון השיר מזוהה מאוד עם איינשטיין במנגינה מינורית־נוגה, ביצוע נקי ורגיש מאוד. זהו איינשטיין המופנם, לא המחויך או הפופי.זהו איינשטיין שנמצא בזיכרון ובנפש הקולקטיביים.

ראיתי את פנייך
מסתכלות על השמים
לחפש מלאך סולח
אלוהים שלא בורח

כמו מדונה מצוירת
על גלויה של תיירים
ודמותך שקופה חיוורת
ככנף של פרפרים

אז רציתי להגיד לך
שאני אותך ראיתי
נעלמת וחוזרת
בכל פעם קצת אחרת
משתקפת על המים
במצולות אהבתי
ועוגנת על המזח ברציף של ילדותי

אבל את כבר לא היית שם
וידי אשר הושטו לך
נעלמו בים מלוח
ודמותך הייתה לרוח
שרוחפת לה בערב
חורף בחלון ביתי
את היית טיפות של חלב
בנרות אהבתי