אלון ברנר – גנב מנגינות

זהו שיר מטא־אמנותי העוסק בעצם פעולת היצירה, על האמן כמי שלוקח, מפרק, מדביק מחדש, ובו בזמן מתייסר מהשאלה האם הוא יוצר או גונב. הדמיון למוניקה סקס עלול להרגיש לא כהשפעה אלא כהדהוד שיש בו העתקה

דצמבר 30, 2025

מילים ולחן: אלון ברנר הפקה: ליעד ברוידא גיטרות, בס, קלידים, תופים: ליעד ברוידא גיטרות: אלון ברנר

 3.5/5

“גנב מנגינות” של אלון ברנר הוא שיר מטא־אמנותי העוסק בעצם פעולת היצירה, על האמן כמי שלוקח, מפרק, מדביק מחדש, ובו בזמן מתייסר מהשאלה האם הוא יוצר או גונב. ממש אגב גניבה, אני שומע בפתח השיר של ברנר את “שנים חסומות” של מוניקה סקס האם זה מקרי. מחווה או גניבה? מכל מקום למרבית האירוניה – זה יושב בלב הרעיון של השיר.
כותב השיר מודע לדמיון הזה. הוא לא מנסה להסתיר אותו – “גנב מנגינות / מפלח מילים”
הדובר מתואר כמעט לא כאדם, אלא כפעולה – גונב, שודד, מסווה, מטשטש הוא לא ממציא יש מאין, אלא לוקח שברים (“שבר של כלי / בונה ומדביק”), עובד עם פסולת תרבותית, לא השראה אלוהית — אלא קולאז’ מודע לעצמו.הכתיבה בנויה משברי תמונה – “שקית מתעופפת”, “אבק מתגלגל”, “פסנתר בלי פדל”, “מיתר מזייף” – אלה דימויים של אי־שלמות. משהו תמיד חסר, תמיד מזייף, תמיד לא גמור. וזה לא מקרי — זה שיר על יצירה לא נקייה, לא מושלמת, לא מקורית לגמרי.
הפזמון הווידוי – “הוא כותב / זה קצת עוזר”. זה לב השיר, והוא בכוונה שטוח, לא דרמטי, כמעט אדיש הכתיבה לא מצילה, לא מרפאת באמת היא רק “קצת עוזרת”. אין כאן רומנטיזציה של האמנות, אלא שימוש הישרדותי בה.
“אמת ובדיה / מתכת ודם” – היצירה היא גם אמיתית וגם מזויפת, גם חיה וגם קרה, גם רגש וגם חומר. זה לא שיר שבא להרשים – יותר להודות.
מה עובד מאוד: מודעות עצמית חכמה, חיבור ישיר למסורת הרוק הישראלי מה פחות: הדמיון למוניקה סקס עלול להרגיש לא כהשפעה אלא כהדהוד חזק מדי. השיר עולה על נתיב רוק מרכזי אין התפתחות דרמטית אישית, אלא זרימה מלודית מרקידה בנגינת גיטרות משדרגת.
“גנב מנגינות” הוא שיר על יוצר שמבין ש: אין יצירה בלי השפעות, אין מקוריות בלי חיקוי, ואין נחמה מלאה – רק הקלה זמנית. זה שיר שמודה שכולנו קצת גנבים, והשאלה האמיתית היא לא אם גנבת, אלא מה עשית עם זה. בשורה תחתונה נדמה שאלון ברנר מצליח להשתמש במוכר כדי ליצור משהו חדש. אכן – מוניקה קצת עזרה. גנב מנגינות? לא חף מפשע.