דרך אנרגיה רוקית, שפה חצופה ומודעות עצמית חדה, סטלה מושאילוב שרה שיר אישי מאוד וגם מספיק חד כדי שמי ששומעת אותה ירגיש שהוא נכתב עליה. הבלרינה כאן היא הציפייה להיות עדינה, ממושמעת, יפה במובן המאולף, וכשהיא אומרת: – “אני אף פעם לא הייתי בלרינה”, זו אינה התנצלות אלא שחרור.
הבחירה להזכיר את פתח תקווה והמשפט ברוסית  אמיצה וחשובה – מחברת שורש, מעמד, הגירה, שוברת עברית תקנית, יוצרת ישראליות לא מלוטשת, אמיתית. זה לא גימיק – זו אמירה: הזהות שלי לא מתורגמת כולה.
זה לא שיר של “אני בת 17 וכועסת”. זה שיר של מי שכבר עברה חינוך שמרני,  שיפוט חברתי, חוסר שייכות, ופתאום מרשה לעצמה להגיד: – אני לא מה שציפיתם. ואני חיה עם זה מצוין.
הפזמון: “הלב שלי חרסינה” הוא  משפט חכם: לא לב חזק, לא לב שבור, אלא לב עדין שנשמר דרך שכבות הגנה. הרוך הזה, בתוך רוק קצבי, הוא מה שנותן לשיר עומק רגשי.

יש משהו לא מובן מאליו בשילוב רוסית, ראפ־דיבור, גיטרה חשמלית וסי־פארט רגשי בשיר פופ בן שלוש דקות. זה עובד כי: אין ניסיון להיות “חמודה”,  להתנצל, יש קול ברור עם אג’נדה.
לעיתים עומס המילים כמעט חונק את המנגינה. יש רגעים שבהם פחות טקסט היה מאפשר יותר נשימה. עם זאת,  העודף הוא חלק מהאופי של הדוברת –  זה שיר שלא יודע לשתוק,  וגם לא רוצה.
המבנה קלאסי – אבל יעיל: בתים עם עומס טקסטואלי (כמעט ראפ־דיבור), פזמון מלודי ברור, סי־פארט שמעלה הילוך רגשי ולא רק מוזיקלי.
זה שיר של ריפים קצרים וחדים בסגנון פופ־פאנק, ביט שמניע קדימה, כמעט ריצה, קרשנדו ברור לקראת ההוק ההפקה לא מתחכמת: היא בנויה כדי לדחוף את הטקסט החוצה, לא לייפות אותו. זה רוק שמיועד לרדיו ולפלייליסטים, אבל עם גישה של מועדון הופעות.
"בלרינה” של סטלה הוא המנון פוסט־נעורים, שיר חירות נשית לא מתייפייפת, פופ־רוק ישראלי עם זהות ברורה. זה שיר על מי שלא התאימה לתבנית, וגילתה שדווקא שם, מחוץ למסגרת אפשר לרקוד באמת. לא בלרינה, אבל לגמרי על הרגליים

סטלה בלרינה  קונספט ובימוי: סטלה מושאילוב ושחר זיסו צילום: שחר ואור זיסו

פתח תקווה לפעמים מקום מורכב לחיות בו
שמעתי סיפורים שבמקום שבו נולדתי
יש אנשים לא מכובדים
Мне повезло, что я их Рядом не встретила

ואי אפשר לקחת את החינוך שבו גדלתי
בובות מעץ בניתי אחרי מיליון פעם ששברתי
יש לי עור של פיל מכל שכבה שאז עטפתי
למדתי להילחם ואת עצמי אספתי

הלב שלי חרסינה
אני
אף פעם לא הייתי בלרינה
לימדו
אותי תמיד לחשוב קדימה
הכל הגיע לי מאמא

כי נמאס לי שאמרו לי מה להיות או להיות
אני צעקתי על כל מי שבא לי אוטומטי
זה מה שיצא לי
לפני שעוד הבנתי
איך בסוף אני למדתי לעוף הכי רחוק
למקום שבו יהיה לי נוח בלי כל השטויות
זה לא נורמלי
עד שזה קרה לי

לפעמים זה בא לי טוב, 30 זה לא הסוף
מסבירים לי איך לחיות איך לשבור את הקירות
תמיד הרגשתי עוף מוזר, זה לא מוזר, זה מיותר
לחשוב אחרת, בלי לדאוג מהמחר

היו שנים פאקינג רעות
שהסתובבתי עם תחושה מוזרה ברחובות
כי כמה חברות נתנו לי תחושה שאני לא מסוגלת להיות
אבל מה שהן בעצם לא יודעות עד היום שגם אם הדפיקות בחזה לא נגמרות
אני לא אתן לשום דבר לקרוע את הקשר שבניתי עם עצמי כל הלילות

הלב שלי חרסינה
אני
אף פעם לא הייתי בלרינה
לימדו
אותי תמיד לחשוב קדימה
הכל הגיע לי מאמא

כי נמאס לי שאמרו לי מה להיות או להיות
אני צעקתי על כל מי שבא לי אוטומטי
זה מה שיצא לי
לפני שעוד הבנתי
איך בסוף אני למדתי לעוף הכי רחוק
למקום שבו יהיה לי נוח בלי כל השטויות
זה לא נורמלי
עד שזה קרה לי

כל החרדות, הכישלונות
העליות, ההצלחות
הפתרונות, הירידות
הכל הגיע לי
כדי להבין כמה אני
חזקה

Всё досталось мне от мамы

סטלה פייסבוק