האלבום של פטריק סבג אינו אוסף שירים אקראי, אלא מרחב. מקום לשהות בו. נכנסים, שומעים, ויוצאים קצת אחרים. הבחירה בשם "הוטל מוגדור” היא כבר הצהרה. מלון = מקום מעבר, לא בית קבוע, מוגדור = עיר נמל, תנועה, ערבוב תרבויות. כך האלבום מציב את עצמו מראש כאלבום על זהות בתנועה. לא געגוע נוסטלגי סגור, אלא חיפוש חי, פתוח, מתמשך.
זה אלבום קונספט במובן העמוק: אין עלילה ברורה, אין “גיבור” אחד, אלא רצף של חדרים, זיכרונות, רגעים. כל אחד משמונת הקטעים מרגיש כמו תחנה בזמן, או הד של זיכרון, מבט עכשווי אחר הנובע מאותם שורשים. סבג יצר זו מוזיקה שמעדיפה אווירה על פני סיפור מפורש.
אחד הכוחות הבולטים של האלבום הוא הטשטוש בין סיפור משפחתי פרטי לבין חוויה יהודית־מרוקאית רחבה. הזיכרון כאן לא מתואר בפרטים ביוגרפיים ישירים —
אלא דרך טקסטורות, מקצבים, מרווחים בין צלילים. המאזין לא “לומד” על הזהות – הוא נכנס אליה.
סבג נזהר מאוד ממלכודת הפולקלור – אין חיקוי ישיר של פיוט, אין נוסטלגיה מתוקה מדי, אין “אוריינטליות” מוחצנת. במקום זה יש רמזים מודאליים, מקצבים שמרגישים מוכרים אבל לא מצוטטי מקור השימוש במסורת הוא כחומר גלם, לא כקישוט. זו מסורת שעוברת דרך פילטר עכשווי, אלטרנטיבי, אפילו אורבני.
כמפיק, סבג משתמש בביט לא רק כקצב אלא כזמן. הביט לא תמיד מוביל, הוא יוצר תחושה של הליכה בסמטאות, דפדוף בתמונות ישנות או זיכרון שחוזר בגלים, לא בקו ישר. האלקטרוניקה כאן קרה־חמה בו־זמנית, טכנולוגית, אבל רגשית מאוד.
למרות השורש המרוקאי הברור, האלבום לא “אתני”: הוא יכול להתרחש באסווירה, בפריז, בתל אביב, או בתוך הראש של המאזין. זה החיבור היפה בין זהות ספציפית מאוד לבין חוויה אנושית כללית של חיפוש שייכות.
האלבום נותן הרבה מקום לרווחים, הדהוד, השתיקות לא פחות חשובות מהצלילים. הן מדגישות את מה שלא נאמר וזה, באלבום על זיכרון, קריטי. מצד שני שומעים גם קולות שירה של חיים אוליאל (Or Al Mogador) וברי סחרוף.("ידיים למעלה") בעיבודים תואמי אווירה. על רקע קטעים אינסטרומנטליים, כמעט מדיטטיביים, הכניסה של ברי סחרוף היא כמו דלת שנפתחת בפתאומיות, קול אנושי שמפר את השתיקה, נוכחות שמיד תובעת תשומת לב. זה לא “שיר רוק” קלאסי אלא קול שנכנס לתוך הסאונד הקיים, לא משתלט עליו. סחרוף הוא קול שיש בו מדבר חספוס ומיסטיקה חילונית. ברי לא רק שר כאן – הוא נוכח. הקול שלו מתפקד כמו עוד שכבת טקסטורה.
יש אצלו יכולת נדירה – לשאת משמעות גם כשהמילים מעטות או חידתיות.
"הוטל מוגדור” הוא אלבום זהות בלי דגל, אלבום מסורת בלי נוסטלגיה ואלבום אלטרנטיבי שלא מתאמץ להיות מורכב מדי, אבל מציג מארג אותנטי ואלטרנטיבי של שירים ומוסיקה שיש בהם חיבור עכשווי לשורשים. זה פסקול ייחודי של יוצר שחי בין עולמות לא מתוך קרע, אלא מתוך סקרנות לחבר עבר עם הווה.
צילום ראשי: מרגלית חרסונסקי
