גם כשיש כבר מי ש"ישמור עליה" – עדיין היא אינה בטוחה שיהיה לכך המשך. "שוכחת מכל הפחדים שלי רק לבינתיים". רוני דלומי מוותרת על אינטימיות. היא הפכה את הסיפור למלודרמה. את פרץ הרגשנות מקדמת הפקה מנופחת של צליל כלי מיתר וקצב תופים חזק. ניסיתי להיכנס למסלול הסוער שלה, ונשארתי בחוץ. הטקסט לא הגיע, ההבעה מעט צעקנית. אני מחפש רוני דלומי מוקטנת יותר, פחות עולה על גדותיה מרוב רגש. פחות בומבסטית.
חולצה של משבצות נופלת לו על הכתפיים/יוצא לרחוב חיוך גדול ומשקפיים/ הוא צובע בוורוד את לחיי / הוא הגיע מרחוק לשמור עלי.
לוקח את היד שלי כמעט קופץ למים/שוכחת מכל הפחדים שלי רק לבינתיים/ הוא יודע איך לקרוא אותי, אולי /הוא הגיע מרחוק לשמור עלי.
אני לא יודעת לשחק/אף פעם אין מתחת/זה כתוב לי על המצח/ שתמיד אני שוכחת להיות אחת כזאת שלא תחשוף יותר מדי / הוא הגיע מרחוק/ לשמור עלי.
אומר לי שאפשר כבר לעצום את העיניים/ איך שהוא יודע את הדרך בשביל שניים/ על הכביש הכי ארוך שיש אלי/ הוא הגיע במהירות לשמור עלי.
מכל המשחקים והחוקים שלא ידעתי / מכל הסיבובים , מכל מה שפחדתי / וגם כשהוא שומר על צעדי/ אני שומרת על מי ששומר עלי.
אני לא יודעת לשחק/ אף פעם אין מתחת/ זה כתוב לי על המצח / שתמיד אני שוכחת/ להיות אחת כזאת שלא תחשוף יותר מדי/ הוא הגיע מרחוק לשמור עלי.
לוקח את היד שלי כמעט קופץ למים/ שוכחת מכל הפחדים רק לבינתיים/ הוא יודע איך לקרוא אותי, אולי/ הוא הגיע מרחוק/ לשמור עלי.
