כמה שזה חנוך לווין. זוכרים? גם בלונדון היאוש נעשה נוח יותר. חו"ל היא הפער העירוני בין פה לשם , שלווין אהב כדי לייצר את האירוניה הסרקסטית שלו. יוני רכטר מחייך חיוך משועשע ואוסף בדרך לקברט את שלומי שבן, בחור חייכן עם חוש אירוני ואקורדיון כדי לצרף אותו לדואט שהוקלט במסגרת "העיקר זה המוסיקה".
על בת-דודה זונה בפריז שאמנם חיה בזבל, אבל לפחות אוכלת קרואסון שהוא קרואסון. מבחינת היליד המקומי – היאוש נוח יותר. לא אסון. תקשיבו לצלילי הפסנתר. אנחנו בקברט. מוסיקה שחוברת כמעט טבעי לסשה ארגוב של "אם תרצי", שייכת למחוזות בהם הקרואסון הוא קרואסון, צרפתי משובח ובמיטב המסורת. איך קוראים לזה שם? שנסון.
יש לי בת–דודה/ זונה בפאריז,/ ופאריז היא בכל זאת פאריז/ היא חיה בזבל,
אך גומרת עם פראנקים,/ והלקוח הוא קלוד ולא חיים/ וגם אם חייה כולם הם אסון,/ כשהיא קמה בבוקר
הקרואסון הוא קרואסון/ אז זהו,/ זה שיר בלי שום לקח,/ איפה שאת − ככה את/ אחת בפראנקים, שנייה בשקלים,/ שם יער בולון, פה כיכר אתרים,/ אחת חייה כולם הם אסון,/ שנייה גם אסון וגם בלי קרואסון
