ארבעה ימים אחרי שראיתי אותם בבארבי במופע חגיגי, אני מקבל את הדיסק שלשמו הגעתי לבארבי – "משינה אנפלאגד" ההבדל? ההופעה בדי.וו.די הוקלטה לפני 4 שנים, חורף 2008 ברידינג 3. בטח תבקשו – מצא ההבדלים. השנדלירים של בארבי מאוד מצאו חן בעיני. גם צורת הבמה המיוחדת, כשהקהל מקיף אותם בסראונד.
נו, כבר הבנתם: בבארבי 2012 נהניתי יותר מאשר בכורסה מול המסך שבוע אחרי למראה ולמשמע האנפלאגד של 2008. רידינג נראית קפואה יותר. בבארבי נשבה רוח חמה יותר, לתחושתי, כמובן מנקודת הצפיה הזו – כי הרי אין כמו הופעה חיה מול הופעה מצולמת. ברשימת השירים מצאתי הבדלים. למשל: בבארבי הם לא ביצעו את "בואי וניפול", (יתרון לדיסק) שיר שאישית אני מאוד אוהב. גם "העמותה לחקר התמותה" (קיים ב DVD)  לא הגיע. אבל בגדול – אחרי פעמיים משינה אנפלאגד תוך שבוע, יש פתאום תחושה שמשינה הפכה ללהקה אקוסטית. מה רע? אין רע. אני אוהב משינה אקוסטית לא פחות ממשינה חשמלית. תנו לי משינה בחורף, בקיץ, בסתיו ובאביב, גרסה כזו או אחרת.
די.וו.די. צילום: אלה בלוך הבמאית למדה את ההופעה. המצלמות מגיעות בתקריב לכל כלי. הבימוי מאוד "מוסיקלי". סאונד: אנפלאגד זה לשמוע בהיר את הצלילים. הדרמה של "אישה" בביצוע נדיר של יובל. את צליל האקורדיון ב"בדרך אל הים", ההרמוניות הקוליות ב"את לא כמו כולם". מצד שני לא מצאתי אפשרויות סאונד סראונד. שירים: בטח שיש לי העדפות. "לא יכול לעצור את זה" הוא נכון לכתיבת שורות אלה – לא יכול לעצור אהבתי לשיר. השיר הטוב ביותר של משינה. סרט מתח נפלא.
"משינה אנפלאגד" היא כבר סוג של התרפקות. רידינג חורף 2008, כולל סרט בשחור לבן על מאחורי הקלעים, הוא תיעוד של להקה, שנמצאת כביכול הרבה מעבר לתאריך התפוגה שלה, אבל ממשיכה לעשות גוד טיים. אנפלאגד הוא סוג של גוד טיים. אם היינו מקבלים את האנפלאגד של בארבי 2012, בסאונד נקי, נדמה לי שזה היה  Very Good Time.

*** להקת משינה היא אחת הלהקות המשפיעות והאהובות ביותר במוזיקה הישראלית, פורצת דרך  ביכולת שלה לשלב בין סגנונות שונים, כמו רוק, פאנק, רגאיי, ניו וייב ופופ. משינה היא לא רק להקה, אלא גם תופעה תרבותית שמזוהה עם דור שלם בישראל. המוזיקה שלה משקפת תקופות, שינויים חברתיים, ואפילו את תחושת החיים בארץ.המוזיקה שלה מתאפיינת ביצירתיות ובגיוון, מה שהפך אותה לחדשנית במיוחד בשנות ה-80 וה-90. הטקסטים של משינה שנונים, מלאים בהומור, אלמנטים סוריאליסטיים. שירים כמו “אופטיקאי מדופלם” ו*“רכבת לילה לקהיר”* מדגימים את השילוב בין ליריקה קלילה לבין אמירה עמוקה.
משינה הביאה את הרוק הישראלי לקדמת הבמה, תוך שהיא שואבת השראה מהרוק הבריטי והאמריקאי של שנות ה-70 וה-80.  ההופעות של משינה סיפקו חגיגה מוזיקלית ותיאטרלית, עם אנרגיה בלתי נגמרת, כריזמה של הסולן יובל בנאי, ושיתוף מלא של הקהל. הן הפכו לאירוע תרבותי בזכות עצמן. הכימיה המוזיקלית בין יובל בנאי (סולן), שלומי ברכה (גיטריסט ומלחין-יוצר עיקרי), והחברים האחרים תרמה לגיבוש צליל ייחודי ולהצלחה מתמשכת.
משינה הצליחה לפנות למגוון קהלים – צעירים ומבוגרים, חובבי רוק ואפילו כאלה שמעדיפים פופ קליל
בשנת 1995 הלהקה הודיעה על פירוק אחרי סדרת הופעות פרידה מפורסמת. כעבור כמה שנים, היא התאחדה והמשיכה להוציא חומרים חדשים לצד הופעות שמילאו אולמות ואצטדיונים. גם אחרי עשורים של פעילות, משינה ממשיכה להופיע ולהיות חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. השירים שלה נשארו רעננים ורלוונטיים.

משינה Unplugged – אז למה לי פוליטיקה עכשיו רידינג ג' 2009

שירים DVD: אז למה לי פוליטיקה עכשיו, אשה, בדרך אל הים, פולארויד, את לא כמו כולם, לא יכול לעצור את זה, מעבר להרים, התשובה, אבל אין, הכוכבים דולקים על אש קטנה, בואי וניפול, כולם אומרים לי תזהר, את באה לבקר, ג'וני האדום, העמותה לחקר התמותה, אחכה לך בשדות.

משינה – כולם אומרים לי תיזהר – unpluged בבארבי (2009)

משינה פייסבוק