אני מכנה את האוספים האלה – החולשות הנוסטלגיות של הקולקטיב. ל"שירים בצרפתית" יש חולשה מיוחדת. לא סתם כתבתי "שירים בצרפתית" במרכאות, כי "שירים בצרפתית" היה מושג גם אצל מי שלא הבינו חצי מילה בצרפתית, ממש כמו "שירים באיטלקית", שגם להם הייתה עדנה שתוקפה לא פג מעולם.
האוסף הוא שירים שתוקפם לא פג, יותר תמהיל לא הומוגני של פופ רומנטי עם מה שנקרא "שנסון פרנסז". לז'ק ברל יש כאן ייצוג בלהיט הכי שכיח שלו Ne Me Quitte Pas, שארל אזנבור עם Faut Savoir, אדית פיאף עם Padam Padam, לה קומפניון דה לה שנסון – Le Blue De L'ete.
בצד הפופ הצרפתי הרומנטי נמצא את אלן ברייר, כריסטוף, פרנסואז הרדי, ג'ו דאסן, מייק בראנט, לואיג'י, ג'וני האלידיי. אלה שמות שחוזרים כמעט בכל אוסף להיטים צרפתי. האמנם זמנם לא עבר? תלוי מי המקשיב. ליבי הרומנטי-מתגעגע נשבר כשאני שומע Elle Etait Si Jolie. הוא בוכה למשמע Maman של כריסטוף עם ה"בד דה בה דה". הוא מתייפח לצלילי Adieu Jolie Candy של ז'אן פרנסואה מישל – ירייה נוסטלגית פוצעת לב. ואז נופל בשבי של Retiens La Nuit בשירתו האלביסית של ג'וני האלידיי. לקינוח מצטרף לדניאל ג'ראר ב – Butterfly. שאמשיך? אם אתם באותו ראש, קחו את האוסף הזה לפקק. תעברו אותו בקלות ובעונג.
Alain Barriere – Elle Etait Si Jolie
Christoph – Maman
Francoise Hardy – Tous Le Garcons Et Le Filles
Joe Dassin – Les Champs-Elysees
Enrico Macias – Enfants De Tous Pays
Mike Brant – Dis Lui
Luigi – Une Maman
Johnny Hallyday – Retiens La Nuit
Jean Francoise Michel – Adieu Jolie Candy
David Alexandre Winter – Oh Lady Mary
Danyel Gerard – Butterfly
Julien Cler – Si On Chantait
Petula Clarck – Chariot
Charlez Aznavour – Faut Savoir
Edit Piaf – Padam Padam
Jacques Brel – Ne Me Quitte Pas
Jeanne Moreau – Le Tourbillion
Le Compagno De La Chanson – Le Blue De L'ete
Claude Francoise – Belle Belle Belle
וידיאו: Jean Francoise Michel – Adieu Jolie Candy
מוסיקה צרפתית פופולארית
במאה ה -19 צומח סגנון הקברט עם איווט גילברט ככוכב מרכזי. העידן נמשך עד שנות ה -30 של המאה. בין האמנים הבולטי: אדית פיאף, צ'ארלס טרנט, מוריס שבלייה, טינו רוסי, פליקס מאיול, לוסיין בויר, מארי לואיז דמיאן, מארי דובאס, פרה, ז'ורז גייבורג וז'אן סבלון.
שנות ה -50 וה -60 זהם תור הזהב של השאנסון: ג'ולייט גרקו, מיריי מתיו, ז'ורז' ברסנס, ז'אק ברל, גילברט בקו, ברברה, ליאו פרה,שארל אזנבור ואליין בארייר. הסגנון המוכר כ-Yéyé היה פופולרי בשנות החמישים והשישים , ובלטו בו זמרים שילה, קלוד פרנסואה ופרנסואז הרדי.
Musette (מוזט) הוא סגנון של מוסיקה וריקוד צרפתי שהפך לפופולרי בפריז בשנות השמונים של המאה ה -19. הוא מתאפיין בשימושו באקורדיון ככלי עיקרי, ומסמל לעתים קרובות את האמנות הצרפתית מחוץ לגבולות צרפת. Émile Vacher אמיל וכר (1883-1969) היה הכוכב של הסגנון החדש.אקורדיוניסטים פופולריים אחרים כוללים Aimable Pluchard, Yvette Horner ו- André Verchuren. בשנת 2001 סגנון המוזט זכה להצלחה בינלאומית ענקית בזכות האלבום Amélie שהלחין יאן טירסן. (Yann Tiersen)
הקנקן (The Cancan), המכונה גם "קנקן צרפתי", הוא ריקוד עתיר אנרגיה ותובעני פיזית, שבוצע באופן מסורתי על ידי מקהלה של רקדניות, בתלבושות של חצאיות ארוכות, תחתוניות וגרביים שחורים.
המאפיינים העיקריים של הריקוד הם הרמת החצאיות, הרמת רגליים גבוה ותנועות גוף פרובוקטיביות.
The Infernal Galop מתוך "אורפיאוס בעולם התחתון" של ז'אק אופנבאך היא המנגינה המזוהה ביותר עם הקנקן. הקנקן הופיע לראשונה באולמות הנשפים של מעמד הפועלים במונפרנאס בפריס בסביבות 1830. זו היתה גרסת גאלופ בריקוד מהיר של 2/4.
קברט הוא סוג אופייני לבידור המוזיקלי הצרפתי הכולל שאנסון, מוסיקה, ריקוד, קומדיה ומופע ראווה. הקהל יושב בדרך כלל ליד שולחנות, לרוב סועד ושותה, ההופעות מוצגות לעיתים על מנחה, ראש הטקס. הקברט הראשון נפתח בשנת 1881 במונמרטר, פריז, על ידי רודולפה סאליס ונקרא Le Chat Noir (החתול השחור). בין הקברטים הבולטים – מולן רוז ', משנת 1889 מפורסם בזכות טחנת הרוח האדומה הגדולה שעל גגו.
קאברים צרפתיים פופולריים אחרים כוללים את הפוליס ברג'ה וללה לידו. קאברטים היו נקודת זינוק בקריירה של זמרים רבים כמו מיסטינגט, ג'וזפין בייקר, צ'רלס טרנה ואדית פיאף. פטרישיה קאאס (Patricia Kaas) היא האמנית הבולטת בתחיית סגנון הקברט הצרפתי בעידן הזה.
השנסון (chanson Française) הוא הסגנון האופייני ביותר למוזיקה צרפתית (שאנסון פירושו "שיר" בצרפתית) והוא עדיין פופולארי מאוד בצרפת. בין האמנים החשובים ביותרשל הסגנון בולטים אדית פיאף, ג'ולייט גרקו, מיריי מתיו, ז'אק ברל, ז'ורז 'בראסנס, גילברט בקו, ברברה, ליאו פרה, שארל אזנבור, סלווטורה אדמו ודלידה. בשנות החמישים אחד המייצגים היותר של זמרי הקברט של מונמרטר היה סוזן רוברט.
במהלך שנות השבעים, התחדש השנסון באמנים רבים חדשים (מישל פוגיין, רנו, פרנסיס קברל, אלן סושון, ז'אק היגלין, אלן שאמפור, ג'ו דאסן) וגם בשנות ה -80 (אטיין דהו, טייט רייד) וגם בימינו (בנג'מין ביולאי, זאז , וינסנט דלרם, בנבר, ז'אן-לואי מוראט, מיוסץ ', ג'ולייט, מנו סולו, ז'אק היגלין, מתייה חדיד, מתייה בוגרטס, דניאל דרק, מוראן, כריסטינה גו, רנן לוס).
הסופר-זמר סרג' גינסבורג החל כמוזיקאי ג'אז בשנות החמישים והתפרש על כמה תקופות של המוסיקה הפופולרית הצרפתית כולל פופ, רוק, רגאיי, גל חדש, דיסקו ואפילו היפ הופ.
השאנסון החדש או המתחדש Nouvelle Chanson הוא ז'אנר מוזיקלי של שאנסון שהופיע בצרפת בשנות התשעים והתפתח בשנות האלפיים. ז'אנר זה שואב השראה מאבות השאנסון הצרפתי כמו ז'אק ברל, ז'ורז 'ברסנס או ברברה, בסגנון מוזיקלי-פופ רך יותר. עם זאת, נראה כי ההשפעות העיקריות אמני הסגנון הם הן אמני רוק ומוסיקה אלקטרונית כמו סרג 'גינסבורג או בריז'יט פונטיין. הבולטים בסגנון הנובל שאנסון הם בנג'מין ביולאי, אמילי סיימון, קוראלי קלמנט, קרן אן, פראנסואז ברוט, אוליביה רואיז וקמיל. השאנסוןהחדש , כז'אנר מתפתח, מעורר חילוקי דעות ניכרים אפילו בצרפת לגבי מי שייך לז'אנר זה ומי לא.
פופ צרפתי הוא של שאנסון שנקרא וארייטה (Variété) ובין הבולטיםבו ונסה פרדיס, פטרישיה קאאס, פטריק ברואל, מארק לבוין, פסקל אוביספו, פלורנט פאני, פרנסיס קברל, אטיין דהו, אלן סושון, לורן ווז'י וז'אן ז'אק גולדמן וביוחד הדיווה סופרסטארית מילן פארמר (Mylène Farmer) ששימשה השראה למופעי פופ-רוק כמו זזי, לורי, אליזה, וזמרי R&B כמו נדיה ואופלי ווינטר.
הצלחתן של תכניות טלוויזיה מוזיקליות הולידה דור חדש של כוכבי פופ פופ-צעירים ובהם נולוואן לירוי, גרגורי למרקל, כריסטוף וילם, ג'וליאן דורה ואלודי פרגה. הזמרת הצרפתית-קריבית Shy'm נהנית מסטטוס של פופסטאר בצרפת מאז אלבומה הראשון בשנת 2006, כמו גם מקבילה הגברית מאט פוקורה. קבוצות פופ-רוק בולטות כוללות את Niagara ו- Indochine. מישל סרדו ידוע גם בזכות שירי האהבה שלו ("La maladie d'amour", "Je vais t'aimer").
רוק לא היה פופולרי במיוחד בצרפת עד שנות ה -70, ובכל זאת בלטו מוזיקאים חדשניים בתחום הרוק הרוק הפסיכדלי הגיע לשיא ברחבי העולם. Les Maledictus Sound של ז'אן-פייר מסיירה (1968) ו- "666" של Aphrodite's Child's היו המשפיעים ביותר. מאוחר יותר קמו להקות כמו מגמה, מרטין סירקוס, אוו בונהור דה דאמס, טראסט, טלפון, נואר דזיר, והגיטריסט והזמר פול פרסון בתחילת שנות ה -70, המוזיקאי הברטוני אלן סטיוול (Renaissance de la Harpe Celtique) השיק את תחום הפולק-רוק הצרפתי על ידי שילוב של צלילי רוק פסיכדליים ומתקדמים עם סגנונות פולק ברטוניים וקלטיים.
רוק פרוגרסיבי: צרפת נחשבת האאת המובילות בתחום הרוק המתקדם בשנות השבעים. חובבי הז'אנר ברחבי העולם התלהבו מהקלטות כמו Le Cimetiere des arlequins של אנז' (Ange), ליל כל הקדושים של פולסאר, "איל דה פיירה" של שיילוק. הבולטת ביותר היא להקת מאגמה (Magma) שיצרה ז'אנרמ שלה – מוזיקת זאוהאל.(Zeuhl music).
בשנות השמונים, הרוק הצרפתי הוליד סגנונות רבים, רבים קשורים קשר הדוק לסצינות מוזיקליות אחרות בשוויץ, קנדה ובעיקר בבלגיה. פאב רוק (להקת טלפון), פסיכודלי (לה מוארט), פופ פאנק (Les Thugs), סינטפופ ופאנק רוק (Bérurier Noir, Bijou ו- Gill Dougherty) היו בין הסגנונות המיוצגים בעידן זה. החל משנות השמונים של המאה הקודמת.
Les Rita Mitsouko הפכו פופולאריים ברחבי אירופה בזכות המיזוג הייחודי שלהם עם אלמנטים של פאנק, גל חדש, ריקוד וקברט. רוק פאנק צרפתי החל בשנות השבעים והמשיך אל תוך העשור הבא. הוא מיוצג בצורה הטובה ביותר על ידי אוברקמפף (Oberkampf) ומטאל אורביין (Métal Urbain). הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה -80 הגיע לשיאו בתחילת העשור, כאשר הרכבים כמו Dun's Eros, Emeraude's, ג'ופרוי (Geoffroy) ו – Terpandre's Terpandre ייצגו את פסגת הז'אנר.
רוק כבד
להקות רוק כבד (מטאל) צרפתיות כוללות את גוג'ירה, דגובה, אנורקסיה נרבוזה, האקריד, את'ס, Loudblast, קרקריאס, מסצ'רה, גורוד, קרונוס, יורקון, נייטט, נקרושרץ. רבות מהלהקות הללו מנגנות בסגנונות הדת-מטאל ו / או הטראש-מטאל. בצרפת יש גם תנועת "מטאל" שחור גדול הכוללת להקות, כבלנוס, Deathspell Omega, דיכאון לילי, בלוט אוס נורד, פסטה נואר, וורקרייסט, ארקון אינפוסטוס, מרימאק ואנטיאוס. והארגון המכונה Les Légions Noires המורכב מלהקות כמו Mütiilation
מוזיקה אלקטרונית: דמויות בולטות בסצינת המוסיקה האלקטרונית בצרפת -שהדגימה ז'אן מישל ז'אר (Jean Michel Jarre) וסרונה ( Cerrone), צמדי האלקטרו-פופ אייר (Air) ודאפט פאנק ( Daft Punk) ואומני הטכנו לורן גרנייה (Laurent Garnier) ודייויד גואטה (David Guetta) מצאו קהל רחב בסוף שנות התשעים ובתחילת העשור הראשון של המאה ה -21, בצרפת וגם בעולם. הרכבים כמו ג'אסטיס, M83, פיניקס, טלפמוסיק וקלינגנדה ממשיכים ליהנות מהצלחה.
דאנס: האוז צרפתי פורח בשלהי שנות התשעים, חלק משנות התשעים והעשור הראשון של סצנת הדאנס והיורו דיסקו האירופית מהמאה ה -21. הז'אנר ידוע גם בשם "Disco house", "נאו-דיסקו" (דיסקו חדש), אמנים כמו דאפט פאנק והפקות אחרות השתמשו בשירה ובדגימות.
ההאוז הצרפתי מושפע מאוד מהדיסקו האירופאח של שנות השבעים ובעיקר מסגנון הספייס דיסקו, וריאציה על מוזיקת Hi-NRG. הבולטים בשוק הבינלאומי בין 1997 ל -1999 היו הרכבים כדאפט פאנק, סטרדאוסט וקאסיוס היו האמנים הראשונים המצליחים בז'אנרץ אנים אחרים שהיה להם חלק משצעותי בז'אנר משנת 2000 בוב סיקלר עם הסינגל "I Feel For You" של בוב סינקלר, הרכב ההאוז הצרפתי מודוג'ו (Modjo) שהוציא את את "ליידי", שהגחע למקום ראשון בבריטניה והפך להיט בעשירייה הראשונה בשלוש עשרה מדינות. גלליון עקב אחריה בשנה הבאה. כיום מרבית להקותואמני ההאוז הצרפתים עברו לסגנונות מוזיקה אחרים, בעיקר של אלקטרו.
