פעם הייתה תלמה אליגון. היום מוסיפים "רוז" ומזהים אותה גם עם בתה, הזמרת הנפלאה אביגיל רוז.
אני פותח עם אביגיל כי באוסף של תלמה יש שיר אחד מתוך אלבומה של אביגיל – "תם חורף" שאומר שני דברים: שלתלמה אליגון היו רגעי הארה מופלאים לא רק ככותבת שירים (מילים) אלא גם כמלחינה.
השיר נכלל באלבומה של אביגיל רוז "מלחמה יומיומית". הביצוע נוגה. צובט. רוז שרה בטונים משכנעים, מזמרת השיר מעמקי עצבותה – "תם חורף ותם גשם/ עטו שדותינו גלימה של משי/ תם רוח ותם גשם/ שקטה הארץ צמח הדשא// זהר הרקיע אט אט שוב מבקיע/ ויד נעלמה/ מוחה נצנוץ של דמעה/ מעיני מלחיי משפתיי/ מפני".
שירים מולחנים בדרך כלל אינם מזוהים עם יוצריהם, אלא אם הם גם מבצעיהם. מגמת הסינגר-סונגרייטר שהתפתחה משנות השבעים צמצמה מאוד את נוכחותם של כותבי שירים מקצוענים ששלטה בזמר העברי עד אז. האם מישהו יזהה את "שלוש אהבותי" עם תלמה אליגון? השיר, תודו, מזוהה יותר עם חוה אלברשטיין. תגידו "דרך ארוכה", ומיד תחשבו על גלי עטרי. לא על תלמה אליגון וקובי אושרת המלחין. בטוח שהתעלמות (הטבעית) הזו מתסכלת. אחרי הכל – מי שחווה את צירי הלידה של השיר – נשכח. זו אולי אחת הסיבות שאליגון הרגישה צורך גם להלחין אחדים משיריה. באוסף בולטים – "אני אוהב אותך בשקט כמעט בסוד" שביצעו הפרברים (1971), ובעיקר "יונה עם עלה של זית" שביצעה להקת פיקוד דרום בפסטיבל הזמר הישראלי" של 1987. כמובן – "תם חורף".
חרשתי 40 שירים. אנתולוגיות שירים הבאות להנציח מפעלי חיים מלאות – קודם כל מפני שמעיפים לתוכן הכל, סלט ושאר ירקות. מבחינה זו השלט – עושה את העבודה. מדלגים ומדלגים מסיבות שונות: שירים שחוקים, שעבר זמנם, שאינם ראויים ("בואי" של בעז שרעבי). קחו 40 שירים, צמצמו ל-15, ויש לכם כמעט אלבום מופת.
אליגון היא כותבת מקצוענית. יש לא מעט שירים באלבום שנכתבו לרגל או לקראת ולפי הזמנה – אפילו שיר שהוקלט לקראת חתונת בנה ללחן צועני ("חתונה במשפחה") שיכול לתת קונטרה לשירי החתונות של המוסיקה הים-תיכונית. מצד אחר – תרגומים לקאברים – ז'ק ברל, סטיווי וונדר, אנטוניו קרלוס ז'ובים (דספינדו בביצוע מושלם של אביגיל רוז), שיריים לתוכניות ("ראש כרוב", "החתול שמיל") וגם לכמה זמרים והרכבים – הפרברים, יהורם גאון, עוזי פוקס.
אוסף מישמש, לא סלקטיבי, כך שהוא בעיקר ישמח את מכיריה ומוקיריה וידידיה.
