ב"אל האור" מבקש קובי סאבלימינל שמעוני לעשות Reset, כדי לשנות משהו במציאות המקומית, שבה "כל מחריבייך מהרסייך מקרבייך יבואו". האמירה נוגעת אפילו במצבם של אמני הראפ המקומיים תוך טפיחה לעצמו על השכם:  " Team  Tact מובילים להיטים / כשרוב הראפרים/ לעיתים, מובילים רהיטים".
את השיר שמעתי תחילה באלבום החדש. מומי לוי (שלא היה ברשימת האורחים של הערב) שר על תקווה ואור בקצה המנהרה בסגנון Soul. זה אחד השירים החזקים באלבום – חיבור בין ראפ, סול ומוסיקה אלקטרונית. חיפשתי עוד שירים מהסוג הזה, אבל סאבלימינל דאג לא להישמע נוגדן ברוב הערב, אלא  חיובי, אוהב ומחבק, ומאוד מיינסטרים היפ הופ.
לא בא לו לבכות על המצב. הוא אמנם מדבר על מדינה של משוגעים, פשע, שחיתויות בצמרת וגם מזכיר באופן הכי נדוש מה כתוב בתנ"ך על רצח, גניבה וכיבוד ההורים, אבל בסופו שלדבר הוא מכבה את האש ב – "אנחנו שבט אחד/ ולמרות המחלוקות האמונה בליבי לעד/ שעוד נחזיר לפה את האור שאבד". "מחלוקות" – לא ממש מכילות את כל התחלואים הנ"ל. המוסיקה מאירה  באור גדול, כאילו אנחנו בכלל לא פה, אלא בג'מייקה, חוגגים את הביאוס בקצב ובראפ.
סאבלימינל צודק: בבית משוגעים שבו כולם "שרוטים" ולא מאופסים, עדיפים מתכוני הרגעה והדחקה, שיותר מאשר יזכירו את הצרות, יהפכו אותן לחיוך גדול ואולי גם יפיחו תקווה, שעוד יחזור לכאן האור. (אם נקרא את הסטטיסטיקה של האושר העולמי, אנחנו במקום מצוין בפסגה.)
סאבלימינל יעדיף אור, להאיר לשבט החוגג במקצבים מזיזים. הכל סבבה, אחלה. ערב נפלא עבר על כוחותיו, למרות השריטות. יאללה תחגגו. תעלו על השולחנות, הוא ביקש.
הרבה שולחנות לא היו שם (מופע עמידה), אבל לסאבלימינל היתה בערב  כל התחמושת כדי להזיז את החוגגים: תמהיל שלל סגנונות היפ הופ, דאנס, סול, רגאיי, שירי ארץ ישראל הישנים והטובים מ"פרחים בקנה" ועד "זה קורה", הפקה דלוקס, תזמורת מהוקצעת הכוללת גם חטיבת כלי נשיפה, ארבעה זמרי ליווי מעולים, אורחים ליגת על (אליעד, האולטראס, עברי לידר) הקהל לא ממש יבדוק בציציות את המילים: "חלום של כל גבר", הוא חגיגת הבנליה. על המאהב שהפך למעריץ של זוגתו, מרגיש סבבה "מאיר פנים עם פרחים כל שבת". או  "פלורנטין" – על אחת שיוצאת לטיול בשכונה עם כלבה ומכניסה לכוננות כל גבר בסביבה. לא שיר שסאבלימנל יכול לנפנף באיכויותיו, אבל כשהאולטראס מצטרפים  – לא ממש משנה הסיפור שבשיר. עוד שיר אינסטנט להילולה.
החאפלה מאפילה על המסר. יותר חתונה מאשר תובנה. עם העוצמות שלו – הוא היה יכול להרשות לעצמו להיות נועז יותר. אבל אדריכל ההיפ הופ המקומי יעדיף להעניק "צבע לחיים" והרבה צבעים למוסיקה שלו  כולל מוסיקה חסידית, להתחיל את המופע בהילוך רביעי, לעבור מהר להילוך חמישי ולהישאר על האוטוסטרדה באותה מהירות ובאותם ווליומים גבוהים. מבחינת הקהל –לא נתן לו לנוח שניה. אף לא רגע דל.

שירים: ילד רחוב, שרוטים, חלום של כל גבר, פרחים בקנה, מאוהב + יש לנו אהבה, זזים עם הבאס + שטח הפקר, לנצח+הוזה אותך מולי, באה לי בטוב+אור – עם אליעד, חי בגדול, צבע לחיים, פלורנטין עם האולטראס, תזהר ממני _ טרפטוני, טורי+אני יכול, תמיד אהבה + הכוס הכחולה עם עברי לידר, אל האור, יום גדול, זה קורה+החגיגה נגמרת הדרן: הפרד ומשול + התקווה

נגנים: רועי נויפלד – קלידים, עמית שדה – גיטרה, דני שניידרמן – בס, אלמוג ליזמי – תופים, נדב גיימן – פרקשן, אביטור רוקח –חצוצרה, גל דהן – סקסופון, מתן ממן – טרומבון.
זמרי ליווי: מור אפרת ביטון, ג'וש פרץ, עדן גבאי, מורן מזור.
סאונד: גיא ווב, תאורה: אלון שניידרמן.

צילום: מרגלית חרסונסקי

שרוטים

חלום של כל גבר

פרחים בקנה

צבע לחיים

פלורנטין עם האולטראס