חיים אוליאל יוצא בהטפה על ואהבת לרעך כמוך בתואנה – חיינו קצרים, מה שהיה כבר לא יהיה, בואו נבחין בין עיקר לטפל, נחפש את האור ולא הצל … השיר מגיע במקצבים פאנקיים שמחים – כלי נשיפה ודרבוקות, אבל השיר כוחני מדי, צעקני מדי ונטול קסם מלודי. אווירת השמח משאירה באולם השמחות הים תיכוני הסואן, אך אינה מקרבת למסר. נדמה לי שהתועלת הדידקטית מתפוגגת באווירה הרקידה והרעשנית של השיר.
למי ששכח אהבת האדם
למי שזכר אך דבר לא תרם
רק תזכרו…
מה שהיה כבר לא יהיה
חבל אבל אנחנו לא נהיה לנצח
למי שטועה בין עיקר לטפל
מחפש את האור לא את הצד האפל
אל תשכחו…
מה שהיה כבר לא יהיה
חבל אבל אנחנו לא נהיה לנצח
למי שאין כבוד לאחר
למי שיש גדול קצת יותר
נו אז מה? נו אז מה?
