זה שלישראלי יש יותר ממושג בבוסה ובסמבה, עדין אינו אומר שהוא מכיר את המוסיקה הברזילאית. בשביל רבים, מוסיקה ברזילאית היא  "הנערה מאיפנמה", או הקרנבל במשמעות האקסטרווגנדית שלו. המוסיקה הברזילאית אינה רק בוסה. היא מסתעפת  לסגנונות רבים שהתגבשו במהלך ההסטוריה של ברזיל, והיא ממשיכה להלך קסם על כולם.
המוסיקה הברזילאית פורצת גבולות, נהנית בעשורים האחרונים מפופולאריות בארה"ב בפרט ובכל העולם. היא הפכה שפה אוניברסאלית: אמנים ברזילאים רבים מקליטים במסגרת חברות המוסיקה האמריקניות, ללייבלים בצפון אמריקה, אירופה, יפן. למעשה מדובר בתהליך של המשך חילופי תרבויות בין ברזיל לארה"ב והעולם שמתמשך מאז העלייה המסחררת של הבוסה-נובה בראשית שנות השישים. החוקרים מבליטים גם משמעויות היסטוריות בהיווצרות כור ההיתוך בין התרבויות. ברזיל נשלטה בעבר ע"י מדינה אירופאית כמו פורטוגל, שהשמידה אוכלוסיות אינדיאניות, שבמקומן הגיעה העבדות מאפריקה. סגנונות אזוריים כמו באיאאו (baiao) פרבו (frevo), שורינו (chorinho), פורו (forro), אפוקסה (afoxe), קרימבו (carimbo) נוצרו כתוצאה מהתנגשות והתמזגות של מוסיקה אירופאית, אינדיאנית ואלמנטים אפריקניים.

הסמבה (Samba) שהתפתחה באזורי האוכלוסייה השחורה של ריו דה ז'אנרו היא הבסיס והשרשים לצמיחת כל הנ"ל – ממש כמו הבלוז במוסיקה האמריקנית של הדרום הכפרי באמריקה שהיווה בסיס למוסיקה הפופולארית האמריקנית.  הבוסה נובה יצאה מהסמבה –  סגנון מלהיב וג'אזי שכבש את העולם בזכות יוצרים כאנטוניו קרלוס ג'ובים, ג'ואאו ג'ילברטו, וינישיוס דה מוראס, לואיז בונפה, באדן פאוול.

בסוף ה-60 נולדה תנועת הטרופיקליה, מוסיקה ברזילאית מושפעת רוק שיצאה מבהייה סלבדור. הזמרים והמוסיקאים הבולטים בה היו מריה בטניה, גל קוסטה, קייטנו ולוזו, ג'ילברטו ג'יל – כולם אמנים מקליטים מצליחים. מצד אחר קמה בשנות השבעים קבוצה תחת השם MPB – "מוסיקה פופולאר ברזילרה" חבורה של מוסיקאים, מעין פוסט בוסה נובה שכללה יוצרים כמו מילטון נסימנטו, דג'אבאן, ג'ואאו בוסקו, שיקו בוארקה, איבן לינס, כולם אינדיוודואליסטים שהעשירו את המוסיקה הברזילאית.

באבחון כולל ורחב, המוסיקה הברזילאית מאופיינת בחיבור מתוחכם בין מלודיה, הרמוניה, קצב וטקסט פואטי. השירים – בכל סגנונותיה ספוגים ב- saudade- הערגה, הכמיהה לאדם ולמקום.

****

סמבה

הצורה המוסיקלית המצויה ביותר במוסיקה האפרו-ברזילאית. עם זאת משמעות המושג "סמבה" שונה מאזור לאזור בברזיל. בצפון ברזיל – סמבה היא כמעט כל סוג של ריקוד. בבאייה, (Bahia) המשמעות שלה היא "באטק" batuque סגנון ריקוד המקובל בכף ורדה. בריו דה ז'נירו הסמבה מזוהה עם קצב שמתחבר עם הקרנבלים. ה – rural samba הוא שם ג'נרי למוסיקת מעגלים שמוצאו בשבטי הבנטו באפריקה בעלת קצב מתון יחסית. סמבה באייה נשענת על כלים כמו תוף הפנדיירו (pandiero) שבניגוד לטמבורין ניתן לכיוונון ומאפשר למקיש לבחור בין צליל גבוה לנמוך. תוסיפו את קשקשני המתכת הנקראים Platinelas בפורטוגזית, הברימבאו (berimbau) כלי הקשה של מיתר אחד. הסמבה של ריו דה ז'ניירו נקראת "סמבה אורבנית" והיא מתחלקת לשתי צורות – samba de morro (של הגבעה) והסמבה של מרכז העיר – downtown samba. הסמבה הראשונה מזוהה עם תושבי ה – favelas – שכונות העוני של ריו שנמצאות על גבעות המשקיפות על אזורי המגורים של מעמדות הביניים והמעמדות העליונים. מדי שנה, בסמוך לקרנבל, התושבים האלה מהפבלות לומדים סמבות חדשות וגם שירי צעידה  marchas בבתי הספר לסמבה escolas de samba. מורה ורקדן מקצוען ומיומן מלמד את הצעדים והשירים החדשים לקראת הקרנבל הממשמש ובא. נגני ההקשה הם שמספקים את הקצב. המנגינות מושרות יחדיו ע"י כל הרקדנים אחרי שמוביל השירה שר את השורה הראשונה. (לא בסגנון הליתורגי של שאלה-תשובה) מקצבי ההקשה  מאוד מורכבים – מועשרים ע"י  פעמונים כפולים, קשקשנים, טמבורינים, puita, וגם תופים מערביים מסוג תופי צד צבאיים. הסמבה של האליטה שנקראת downtown samba נחשבת למוסיקה הפופולארית של ברזיל, מעובדת ומתוזמרת.

***

MPB

ראשי תיבות של Musica Popular Brasileira, למעשה מושג-גג לכל מה שהוא מוסיקה ברזילאית פופולארית שהתפתחה לצד הבוסה נובה. מילטון נסימנטו ואחרים אימצו את המושג הזה. הגם שאין מדובר במוסיקה שנובעת ממה שנקרא בברזיל "טרופיקליה" – רבים ממוסיקאי ה – MPB ניגנו מוסיקת טרופיקליה. לעיתים הטרופיקליה וה – MPB משמשים כמושגים נרדפים. בהשוואה לשירי טרופיקליה – המשותף לשני הזרמים המוסיקליים הוא במילים – עידון ואלגנטיות פואטית, ומעל לכל מודעות לעניינים חברתיים. מצד הטרופיקליה אפשר להזכיר אמנים כשיקו בוארקה (Pedro Pedreiro) קייטנו ולוסו (Supercabana), ג'ילברטו ג'יל (Miserere Nobis) כשהציגו טווח מוסיקלי רחב (פולק, רוק, סמבה, בוסה), ששימש לביקורת אידאולוגית חברתית על המתרחש בברזיל בעת השלטון הצבאי שם, אלא שהטרופיקליה שרדה רק מעט שנים. מהטרופיקליה צמחה מוסיקת ה – MPB.

***

השורינו

ה – chorinho או choro  ("בכי קטן", "אבל קטן") הוא מוסיקה אינסטרומנטלית הפופולארית ביותר במוסיקה הברזילאית. מקורותיו בריו דה ז'נרו של המאה ה-19. למרות השם, למוסיקה הזו יש קצב מהיר ושמח המאופיין באלתור ובוירטואוזיות.

במקורו השורו נוגן בפורמט טריו – חליל, גיטרה וקאוואקינו   cavaquinho (כלי בעל 4 מיתרים) כלים אחרים שמצטרפים להרכב – מנדולינה, קלרניט, סקסופון, חצוצרה וטרומבון. הכלים המלודיים מלווים ע"י ריתם סקשן המורכב מגיטרה 7 מיתרים שמנגנת את צליל הבס, כלי הקשה קל כמו ה – Pandeiro. הקאוואקינו מנוגן לעיתים ככלי מלודי, לעיתים משמש חלק מהריתם סקשן.

אוסף אולטימטיבי: האוסף הברזילאי – הקלאסיקות הברזילאיות מכל הזמנים (איסוף ועריכה: מרקו מילוביץ' ומריה גרוסמן)

Antonio Carlos & Jocafi – Voce Abusou

Caetano Veloso – Samba em Paz

Nazare Pereira – O Cheiro de Carolina

Martino Da Vila – Casa de Bamba

Mario Castro Neves – Corcovado

Joao Gilberto & Stan Getz feat. Astrud Gilberto – The Girl From Ipanema

Oa Cariocas & Lucio Alves – Vou te Contar

Miucha & Tom Jobim – Samba de Aviao

Gilberto Gil – Toda Menina Bahiana

Maria Bethania – Nao Tenha Medo

Elba Ramalho – Face

Tamba Trio – Mais que Nada

Daniel Barenboim – Tico Tico no Fuba

Beth Carvalho – Olho por Olho

Gal Costa – Chega de Suadade

Antonio Carlos Jobim Aqua de Beher

Toquinho – Tarde em Itapoa

Maris Bethania – Gostoso Demais

Paulo Moura & Raphael Rabello – Chorando Baixinho

Chico Buarque – O que Sera (A Flor da Pele)

Gal Costa – Trem das Onze