הערב השלישי סיפק את מהות הגיוון הפסטיבלי וגם ליגת על של נגנים. אין צורך להרחיק השנה לשום פסטיבל בעולם כדי לקבל גיוון יפהפה שכזה.
די בשם כמו ג'ון סקופילד, אחד מהגיטריסטים המובילים והמשפיעים ביותר במאה האחרונה, כדי להפוך פסטיבל לאירוע.
סקופילד, אגדת ג'אז חיה, בעל צליל וזהות מאוד חזקים, הגיע לנגן בלוז. ההרכב שמוציא לפועל את הפרויקט הבלוזי שלו הוא ה"פאייטי סטריט" עם הקלידן ג'ון קלירי בכובע בארט משונה – שפוצח בשירת בלוז מרתקת. סקופילד חוזר לשורשים, והוא עושה את זה בהתלהבות מופגנת, בשמחת חיים.
קיבלנו שני פסנתרנים נפלאים, כל אחד בסגנונו: צ'אנו דומינגז הספרדי הוא פסנתרן עילוי המשלב בין ג'אז מסורתי, פלמנקו, הסון הקובני. את ההצגה כמעט גונבים לו הזמר בלס קורדובה ובעיקר הרקדן, תומס מורנו רומרו, המכונה תומסיטו, שמוסיף גם קולות, מחיאות כפיים ממקום מושבו על הבמה. המוסיקה של השישייה שלו היא נוסחה מאוד ייחודית של ג'אז -,פלמנקו שנשמעת הומוגנית, ועם זאת קשה לסמן גבולות היכן מתחיל סגנון אחד והיכן הוא עובר לסגנון אחר.
ועוד פסנתר: ז'אן-מישל פילק הצרפתי במסגרת טריו עם שני נגני-על, המתופף בילי הארט, והבסיסט בוריס קוזלוב. פילק מביא זווית אחרת של טריו ג'אז פסנתר, גם משהו מאוד אישי, גם משהו הרפתקני בשילוב של המסורתי והעכשווי.
השילוב הזה קיים בנגינה של הסקסופוניסט ג'ימי גרין, ענק בהתהוות. גרין בן ה-34 מביא טון חם של חידוש ורעננות בנגינת הסקסופון. מי שיגיד סוני רולינס וג'ון קולטריין, אינט טועה, אבל גרין ולהקתו הם סגנון בפני עצמו. לצידו ניגנו – זאווייר דייויס בפסנתר,רובן רוג'רס, בס, גרג הצ'ינסון, תופים.
הפתעה וגם משהו פיקנטי: פטר וורטהיימר, נגן כלי הנשיפה הצטרף לתזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים ולשלישיית נגני ג'אז כדי להעניק גם טאץ' קלאסי לפסטיבל. תערובת של באך, יצירה "סוויטה לפטר ולתזמורת", שהולחנה ע"י רפי קדישזון, שניצח לראשונה בפסטיבל הג'אז על תזמורת קלאסית. בשלישיית הג'ז ניגנו נחום פרפרקוביץ', פסנתר, אדמונד גילמור, בס, רוני הולן – תופים.
וככה לקראת סיום, קינוח אינטימי, מתקתק, אותנטי ואחר: רוב אייקס ומייק אלווי משלבים בין גיטרת דוברו (Dobro) ופסנתר, מוסיקת קאונטרי ובלוגראס בקטעים מאלבומו של אייקס Road Song. נגינת הגיטרה המאוד מיוחדת של אייקס (פורט עליה כעל קלידים) והג'אז הפסנתרני של אלווי – יוצרים קומבינה מאוד ייחודית בניחוח נשווילי ישן, ווירטואוזיות ופשטות, קלילות והומור .
