"עד שנפגשנו אני ואת/ הייתי צריך את הכאב כדי להגיע, להתקרב" (”אורייתא")

אביתר בנאי מגיע ממקומות של הארה מחודשת, של לילה יאיר כיום (חלק מפסוק מתהילים) של ניסיון למצוא את האור מתוך החשכה. הטון שנשמע כבר מהשיר הפותח "אבא" הוא טון שלעצב, אבל מלא אמונה. לא דפרסיבי. שירים שיוצאים ממאבק פנימי של היוצר, מכאב, וחותרים אל הגילוי. אל המרפא. הבנאדם מתעורר ומרגיש שזהו – הגיע הזמן לשרוף עבר, להתחיל מחדש במקום אחר. הצלילים נוגעים בהוויה ההזויה שבה שרוי מי שמייחל להתחלה חדשה.
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר/ אנ'לא יודע לאן אני ממשיך מכאן/ פשוט מוכרח ללכת/משאיר זאב בודד וערפל כבד/ תמונות על הקירות/ מדליק את האש ומבקש/לא להביט לאחור"
"לילה יאיר כיום" הוא שיר על הקרב הפנימי שבתוכו – משול מטפורית לקרב בין בור למים. אותו המתח קיים גם ב"אורייתא" שחלקו מושר בארמית. הכאב מחדד דברים, אבל מאפשר להגיע אל הנחמה. אביתר שר מתוך השקט הפנימי שלו, מתוך השלמה ורוגע, בעיבוד אווירה יפהפה במיוחד בסיום השיר לפסנתר וסקסופון, שמאזכר את סגנון הניו-אייג' (צל"ש לאמיר צורף, שעל העיבודים וההפקה המוסיקלית)

אסור לך לחשוב/ כשאת כל כך עייפה/ צאי לטיול לאור זריחה/ רחוקה מהבית/ השביל לחזור נמחק/ הולכת על חבל דק/ הלילות ארוכים/ בלי לדעת למה/ בורחת ואין רודף" ("עד מחר")
טון הרגש הגואה של אביתר בנאי הנישא על מנגינה מעוררת געגועים פונה אליה כמי שמציע לה את האפשרות האחרת בחייה – להשתחרר לברוח בריחה ספונטנית לאור הזריחה גם בלי שמישהו ירדוף אחריה. למעשה בריחה מהדברים הפנימיים שגורמים לעייפותה – עד שתחזור חזרה לחיים הרגילים ותצא נשכרת ("עוד מעט ילד רץ מחבק אותך") שיר שהמוטו – פריצת מועקת שגרת החיים, כי בסופו של דבר, כמו שאומר הבית האחרון שמתקשר למקורות: דבר לא השתנה – הכרם ממשיכה לחיות למרות השועלים שמנסים לחבל בה, משל לקטני אמונה, נביאי השקר, שאלפי שנים של דברי אמת, מוסר ותוכחה לא היטיבו כהוא זה את דרכיהם – הם המהרסים והמחריבים. . אביתר בנאי שר את השיר במנעד קולי גבוה טעון בכוונה גדולה שיוצאת מתחושת אמת. שיר של מנגינה ורגש שמגיעים ממקומות של אהבה וחמלה. אולי השיר המרטיט בדיסק.
ההופעה, מחיאות הכפיים, אור הזרקורים ש"מריח" את האמת שלך, והכאב שמרפא ("מחיאות כפיים"), השאיפה בתהליך היצירה להגיע לשיר הנקי, האמיתי ("כל בוקר קצת") תפילה שיוצאת מן הלב מושרת בדואט מרגש עם יצחק בנאי למילים של שמעיהו קוסון – שיר אמונה שחורג מהקו של האלבום ("כוכבי בוקר") מינמליזם אקוסטי, מנגינת ואלס מקסימה בשיר על חיפוש נחמה וישועה בעשיית שלום "עם עצמי" ("אב הרחמן") ועוד מנגינה מורכבת ומיוחדת במעין שנסון אינטימי ואופטימי (הזכיר לי את המוסיקה של גרוניך) על התחדשות שאחרי האובדן בעיבוד כזה ג'אזי אולד פאשן יפהפה בסיום ("ארבעתנו")

מוסיקה מופלאה שמגיעה מאמת, נוגעת באמת. מי שמחפש הגדרות – אביתר היה ונשאר פופ אלטרנטיבי מקומי, לעולם אינו שקוף, קו מינורי סגרירי ומדוכדך שמייצר גם העיבוד היפה. קול גבוה שלוקח למקומות ההם שבהם נולדה תחושה של יומנים נשרפים ואותיות פורחות באוויר.

אביתר בנאי "עד מחר" בהופעה