תומר בר: פסנתר. אצ'ה בר: גיטרות קלאסית, אקוסטית, חשמלית, צור בן זאב, גאי לוי – בס, אביב כהן – תופים, אילן קצ'קה – כלי הקשה. ירון ואזאנה – טרומבון, ארי בורנשטיין – קול, רוני איתן – מפוחית, עומרי בראל – גיטרת סלייד.

פסנתר שמספר תחושות. השתקפויות מינוריות. ג'אז של מנגינות יחודיות. "חורף" של שירה. מלודי להפליא. הקלות היפה של האיזי ליסנינג. העיבודים הם של תומר בר ואביו אצ'ה בר, נגן הגיטרה בדיסק, בעליו של מועדון הצוללת הצהובה. ויש אינטרקציה.

 רוחו של האב מביאה את פט מת'יני כמקור השראה. מת'יני נמצא כאן בקטע הלא מקורי היחיד ברשימה של הדיסק – Unity Village. קטע השמיני בדיסק נקרא – Pat, עיבוד מסוגנן ברוחו של מת'יני, אצ'ה בחשמלית ואקוסטית וקולות טיפוסיים של ארי בורשטיין. ובעיקר הפסנתר והקלידים הזורמים והשוצפים. Pat הוא אחד מעשרת הקטעים של תומר בר. צליל אווירה סהרורי פותח את ה"סיפור" של Somewhere. ואז חוזרים לסיפורו של חורף. החורף הוא מזגו שחל הדיסק הזה. תלחצו 7 בשלט. הקטע נקרא Remember.
לתומר בר, פסנתרן צעיר מאוד (15), זהו כבר אלבום השני אחרי "זכרונות", מנגן רהוט באוריינטציה מלו-רומנטית אירופאית אפרורית. שירים שאפשר לזמזם. זוהי המלודיה הקסומה של The Moon Has Gone. השילוש של פסנתר-בס-תופים הזכיר לי את הג'אז המלודי של אבישי כהן בקטע הזה. קולח בבהירות.

בר הוא הנסיך המלודיה החדש של הג'אז המקומי. Woody הוא עוד דוגמה, וגם כאן זורם איתו האב אצ'ה באילתור  יפהפה בחשמלית. גם כאן רוחו של מת'יני מרחפת. קטע שמח, ועם זאת יש בו איפוק נוגה משהו. חמישייה מיומנת שנישאת על מנגינה שהיא סטנדרט ישראלי. כנ"ל – Nightlights, מנגינה שהייתה יכולה לעטר בקלות סרט. בעיבוד נכנס לכאן טרומבון שמעניק ניואנס  אותו מממשיכה גיטרת סינתי אנרגתית ותחושתית שמעלה את הטמפרטורה של הקטע. הטרומבון של ירון ואזאנה מוביל סולו את "4-4-13" – גם זו מנגינה ייחודית שמתרגמת סיפור. ולקראת סיום צליל המפוחית של רוני איתן שמעניק עוד צבע נוגה למסכת המוסיקלית של הדיסק. טוטס טילמנס (המפוחיסט האגדי) הגיע לכאן.
אם אפשר להגיד על מוסיקה – ערבה לאוזן ובלי קונוטציות של איזי ליסנינג מתקתק ומחניף מדי, זה הג'אז הנארטיבי-תחושתי של תומר בר, מנוגן בטוב טעם, באלגנטיות תחושתית. ורומנטיקן כמוני נלקח בשבי קסמיו.

תומר בר בפסטיבל ג'אז תל-אביב מארח את דניאל סלומון