געגועים כישות. הווייתם חזקה ממנה – יפה ממנה. אבל קיומם תלוי בהווייתו-מבטו של האהוב. בלעדיו – אינם. הם ירהיבו מבט אל מבטו שעומד ותלוי למרות שהוא בגופו כבר לא כאן. רות דולורס וייס מנסה להמחיש את עוצמת הגעגועים כממשות קיימת המתעמתת עם נוכחות מבטו של האהוב.
היא מצליחה. דולורס וייס שרה את געגועיה בטון צערה העמוק-אינטימי-אישי מאוד, השתוקקות שמקבלת מימד נוגה עד מתייסר. העיבוד האקוסטי מבליט את עוצמת געגועיה. כבר אמרנו: אחת ויחידה.
עיבוד: רות דולורס וייס, יהוא ירון, נועם ישראלי, עוזי פיינרמן
גַּעְגּוּעַי
גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי
גּוֹאִים בִּי וְשׁוֹטְפִים וּמְבַקְּשִׁים אוֹתְךָ
גַּעְגּוּעַי
יָפִים מִמֶּנִּי
וּמַרְהִיבִים מַבָּט אֶל מַבָּטְךָ אֵלַי
שֶׁהָיָה
וְעוֹדוֹ
וְהִנּוֹ
מֵאִיר
כָּאן
הֵיכָן
שֶׁאַתָּה אֵינְךָ
כָּאן
הֵיכָן
שֶׁלֹּא תָּבוֹא
כָּאן
הֵיכָן
שֶׁאֲנִי אֵינִי
מְחַכָּה
עוֹד
