יש הסבר ברור מדוע לאופי (Laufey) הפכה לאחת מזמרות הג'אז המושמעות ביותר בספוטיפיי, ואולי לאחת מזמרות הג'אז המבוקשות בדור שלה?
רגע, רגע – בטוח שבאוויר נישאת השאלה – Who Is Laufey?
לאופי (Laufey, נהגה שמה המקורי ליי-ווי לין בינג יונסדוטיר.) היא זמרת-יוצרת ומוזיקאית איסלנדית-סינית שנולדה ב-1999. היא למדה פסנתר וצ'לו מאמה, הכנרת לין ווי, והחלה לעשות לעצמה שם ב-TikTok,בקטעי מוזיקה מקורית וקאברים לשירים של צ'ט בייקר ובילי אייליש. שם היא מצאה קהל מדור ה – Z שלהוט לשמוע ג'אז ווקאלי קלאסי מהסוג שלה שמתכתב עם זמרות כמו, כולל בילי אייליש.
היא פרצה בתחילת שנות ה-2020 עם סאונד שמחבר ג’אז קלאסי, פופ קאמרי ובוסה נובה לאסתטיקה עכשווית שמדברת במיוחד לדור ה-Z. מה מייחד אותה? נוסטלגיה אלגנטית: השפעות ברורות של סטנדרטים אמריקאיים משנות ה-40–60, אבל עם טקסטים אישיים ועדכניים. קול רך ואינטימי שמרגיש כמו הופעה בסלון, עיבודים תזמורתיים עדינים – מיתרים, פסנתר וקונטרבס במקום ביטים כבדים.
לאופי צברה קהל עצום ברשתות (בעיקר TikTok), והפכה את הג’אז לרלוונטי מחדש לקהל צעיר. היא משלבת רומנטיקה נאיבית עם מודעות עצמית, ושירים על אהבה, בדידות והתבגרות.
האלבום "Bewitched" שיצא בספטמבר 2023, שבר את השיא של Spotify להופעת הבכורה הגדולה ביותר של אלבום ג'אז, והשיג למעלה מ-5.7 מיליון סטרימינג ביומו הראשון. הסינגל המוביל של האלבום, "From the Start", צבר למעלה מ-167 מיליון האזנות, מה שהפך אותו לשיר הג'אז המוזרם ביותר בארה"ב לאותה שנה. כדאי לציין כי דירוגים מקיפים של אלבומי הג'אז ה"מוזרמים" ביותר אינם נגישים בקלות.
היא עושה פופ בהשראת ג'אז, ומצליחה בצורה מפתיעה בז'אנר שלא נמצא בראש רשימות "הנמכרים ביותר" מאז שנות החמישים והשישים. Bewitched אלבומה השני נוצר בהשראת ג'אז קלאסי מסורתי בעיבודים אולד סקול בהשראת השירים של Great American Songbook שמשרים אווירה נוסטלגית.
לאופי משתמשת בקולה ככלי להבעת להרהוריה העכשוויים כמו בפתיחה "Dreamer", בה היא מתייחסת להיכרויות מזדמנות. "No boy's gonna kill the dreamer in me", היא שרה, ומובילה עיבוד שמתפתח מפסנתר רך לשילוב של בס, גלונקשפיל ומברשות. השיר מבטא מבסס את אחד הדחפים האמנותית שלה: לעולם לא להקריב תחושות קסומות, לא משנה כמה הנסיבות כואבות.
Bewitched כולל שיר קלאסי אחד, "Misty", שהלחין הפסנתרן ארול גארנר למילים של ג'וני בורק. זו לא הפעם הראשונה שלאופי מקליטה סטנדרט ג'אז, וגם לא הפעם הראשונה שהיא מכסה את "Misty", שיר אותו תיארה כ"אחד השירים האהובים עליה בכל הזמנים". ההפקה פשוטה ואורגנית, שמה דגש על בהירות ומציגה את בשילוב כישרון אישי ויראת כבוד להיסטוריה.
לאופי שרה לעתים קרובות על חיים בחלום, אבל באלבום יש יותר מרמז לכך שהיא אוהבת את השגרתי. הדיכוטומיה הזו מובלעת. ב"מכתב לעצמי בת ה-13". (“Letter to My 13 Year Old Self”) המתייחס למוצאה הסיני היא שרה: "אני כל כך מצטערת שהם בוחרים בך אחרונה / מנסים לבטא את השם שלך וצוחקים". השיר נגוע בכאב הלב של הנעורים, כאשר להיות שונה מרגיש כמו סיוט. ועדיין המוסיקה נשמעת מרחפת וחלומית.
