בסוף הערב מגיע גם "ולנטינו", להיט די מרופט ושחוק מהשבעים. גלי דואגת שהערב לא יחסר דבר, גם אפיזודת "חלב ודבש". הבשורה הטובה היא בשירים שכתב לה סגיב כהן שגם הוזמן לבמה לדואטים ("אליך", "מהמרחקים"), במיוחד "כשאת לא לידי" המתייחס לאחותה
לבוש הדור, כל מיני תליונים וקישוטים, מתרגש. הקהל קיבל מעין שירונים. אופנאי מבוקש, עלה לשיר שירי משוררות בפסטיבל הפסנתר. יכול להיות שזמרים מחציני הבעה ורוויי פתוס כמו כספין זה זן נכחד מן העולם, וזה אולי היתרון הגדול של יובל כספין.
לבוש הדור, כל מיני תליונים וקישוטים, מתרגש. הקהל קיבל מעין שירונים. אופנאי מבוקש, עלה לשיר שירי משוררות בפסטיבל הפסנתר. יכול להיות שזמרים מחציני הבעה ורוויי פתוס כמו כספין זה זן נכחד מן העולם, וזה אולי היתרון הגדול של יובל כספין.
אלטון ג'ון גם בגילו המתקדם נשאר אקסהביציוניסט שתכנן פסנתר אדום למופע הזה (200 הופעות סולד אאוט) לדבריו, לפני השיר החדש Believe, האדום מסמל אהבה, והוא עדיין מאמין באהבה. אנחנו בסיזאר פאלאס בלאס וגאס, הקונצרט וגם מאחרוי הקלעים. להיות שעתיים עם
ג'יי בקנשטיין המעבד והמתזמר משחזר נוסחת הפיוז'ן הידידותית, האמא והאבא של של הג'אז האמריקאי המיינסטרימי. למרות זאת, המוסיקה מתוזמרת בחמימות אלגנטית, כשבמוקד צליל הסופרנו של ג'יי. בקנשטיין מקשט במינונים מדויקים צליל אפרו לטיני קליל שמתחבר בקלות עם דיוויד ברוזה. ספיירו
יהלי סובול ורע מוכיח אינם מפוצצים את המועדון. אולי זה בגלל יום שני בשבוע, שהוא יום גרוע בשבוע למופעי רוק, ואולי החומר עצמו שהשניים מציעים, שהוא ייחודי ומיוחד בשדות הרוק המקומיים. הבעיה שלי עם הערב הזהב הייתה בהפקה המוסיקלית: העולם
מארינה, רק 21, וכבר קיבלה ניהול אומנותי של מופע בפסטיבל הפסנתר מארח 2008 – "נשים שרות ערן צור" עם איה כורם, טל גורדון ואונילי. מארינה לקחה את ערן צור לשולחן העיבודים שלה ופשוט עשתה ממנו מטעמים, אבל אם רצינו לשמוע
בינתיים מדובר בחיבור לצורך הערב בפסטיבל הפסנתר. בשלב מוקדם של הערב, דניאל ירד מהבמה, וחזר לקראת החלק האחרון של הערב, ואם תרשו לי לנסח שם אחר – זה היה גם "אביתר בנאי מארח את אמיר צורף", מופע שרץ כבר כמה
חיבורים כאלה כנראה יכולים להתקיים רק בפסטיבל כזה. שלומי שבן הוא משת"פ סדרתי, במיוחד באירוע של "הפסנתר מארח".. חתם קבע במתחם סוזן דלל. ב"הפסנתר מארח 2008" שמעתי אותו בלא פחות משלושה מופעים: – ערב המחווה לשלמה גרוניך, שלושה דואטים עם
מארינה האחת והיחידה מבוקשת גם במופע מחווה לקובי רכט. מבחינת פער גילים, היא הייתה יכולה להיות בתו הצעירה. העובדה שהזמינוה למפגש כזה בין כל חבריו קשישיו, אומרת שהפער הזה לא קיים כשצריכים זמרת העונה לשם מארינה מקסימיליאן בלומין. כאן באינטרפרטציה מופלאה
שנים אני מחכה למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה. מופע פסנתר עם יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, שעשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון
מארינה שרה "ציור" ו"שומקום" בערב המחווה למלחין ולמוסיקאי שלמה גרוניך שנקרא "עשרה מלחינים וגרוניך אחד". מה שרה? עם האינטליגנציה הכל-כך גבוהה שלה היא לקחה את השירים לחלקתה הפרטית. לא נגזים אם נאמר – יצרה אותן מחדש – בגרסותיה הכל כך
לא ספרתי עשרה פסנתרנים. גם עם שלמה גרוניך עצמו שעלה רק סיום לא היו שם עשרה פסנתרנים. כשמדברים על פסתרנים – יש פסנתרן, ויש מי שיודע לנגן בפסנתר, וההבדל הקטן – גדול הוא. עשרה או חמישה פסנתרנים – זה היה
לו ריד, בעלה, עלה בסוף הערב, מבויש משהו, והצטרף אליה. למעשה – הפשיר אווירת הניכור של מופע האוונגרד של לורי אנדרסון, סטורי-טלרית, אמנית מיצג, שנוגעת במלחמה, בקיום האנושי, בחברה צרכנית ריקנית. הערב שנקרא "הומלנד" מחבר בין שירה לדיבור (לעיתים קולה
מתיישב בחור בן 27 על הבמה, מכוון גיטרה 7 מיתרים, ומרגע שהאצבעות מתחילות לפרוט, קורה משהו טוטאלי שהוא כמעט מעבר למה שאנחנו מגדירים יכולת אנושית. אני לא מדבר על וירטואוזיות בפריטה, אני מדבר על נגינה תחושתית, מלאת הבעה תרתי משמע
ההפקה המוסיקלית של אייל מזיג, הסולואים של דור אלגזי, הנוכחות הנסערת של שחר נהרי, החיוניות של רועי לביא מצליחים לייצר מופע רוק טוב בסוגו, באמת להקה מתובלנת היטב , אולי יותר מדי, שהמגרעת שלה היא בסחף הרגשי שלא ממש גורם
יוני בלוך השתתף בעבר בפסטיבל הפסנתר מארח. הוחא אירח את ערן צור, הוא ניהל מוסיקלית את הפקת המקור, "8 שנים, 8 נשים", וגם שיתף פעולה עם עברי לידר. הפעם חוזר בלוך לפסטיבל מלווה בטייפ קסטות. מה פתאום טייפ קסטות? על כך בראיון.
האופנאי יובל כספין מתרגש. לראשונה התקבל כזמר לפסטיבל יוקרתי כמו "הפסנתר מארח". כספין בחר להקדיש למיטב תוכנית לשירי משוררות ישראליות, בהן תרצה אתר, רחל, לאה גולדברג, נורית זרחי, יונה וולך, מרים ילן שטקליס ונעמי שמר.
גילוי נאות: יש לי חולשה מיוחדת למארינה. ולא רק משום שהיא זמרת – לא איכפת לי לחזור על הסופרלטיב -שכמוה לא נולדה כאן בעשר השנים האחרונות, אלא משום שהיא נפלאה בכל מובן אנושי. אחת שגם אחרי ההצלחה הגדולה נשארה מארינה
יונתן רזאל מגיש בפסטיבל הפסנתר מארח 2008 מופע המאזכר את מקורות יצירתו כפסנתרן קלאסי. דואט עם הפסנתר וגם אורח – מאיר בנאי. בשיחה איתו מנסה רזאל להבהיר את הקו שינחה אותו בפסטיבל. פסטיבל הפסנתר מארח 2008
אמילי קרפל המנומשת בשיחה מיוחדת לאתר זה על המעבר שלה מאלבום פופ קצבי לעדת הפסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. על פסטיבל הפסנתר מארח 2008
יהונתן גפן ודניאל סלומון חברו די במפתיע להגיש מופע משותף בפסטיבל הפסנתר מארח 2008 ומדגימים את אחד הקטעים בערב – חיבור בין "רבות הדרכים" ל"לא הבטחתי לך גן של שושנים". עוד בהופעות ההדגמה – אמילי קרפל שרה את "טיפה" בצורה
הגרובטרון זה הכישרון לנער שירים מהפתוס שלהם, להתיר אותם מהמיתוס של השירון – לאו דווקא בהיבט של גרוב אופנתי – אלא גם באקלקטיות סגנונית שיש בה פתיחות והומור ואף ביקורתיות על מה רצינו שיהיה פה ומה נהייה הגרובטרון – ההופעה
קצת מפתיע לגלות המון מעריצות בנות 15-16 בערב שלו, מהסוג שהיו מוטרפות פעם על אביב גפן. שרות את השירים מילה במילה. אני לא חושב שעברי לידר משדר סוג של פופ שפונה לקהל פופטיפשעשרה. התכנים בדיסק החדש אינם בדיוק הקלילות הפשטנית,
לא ספרתי כמה פעמים הייתי בהופעות של מרסדס סוסה. היא עדיין סוסה הגדולה, מסוג הזמרות הנדירות שמרגע שהיא מתיישבת לשיר אתה מתחבר גם בלי להבין מילה. הטון העמוק הזה שמצליח להעביר את הכאב והיגון שבשירתה כשהיא שרה "לבכות לך" של
צלילי שורו מרעננים בארבעים מעלות בצלשל חמישה חבר'ה שמתענגים על נגינת מוסיקה ברזילאית. נגינה קולחת, פשוטה ונעדרת יומרות שהביאה את הבריזה החמימה והידידותית המנשבת במפרשי ההרכב הידידותי לאוזן המתפנקת. איזי ליסנינג? – גם, אבל לא מהסוג שחולף ליד האוזן. שוריקו
נדיר לשמוע קולות כמו של תרזה סלגיירו Teresa Salgueiro ניקיון עילאי, קול סופרן קטיפתי נוגע בשמיים. הליווי הוא של גיטרות קלאסיות, גם סינתיסייזר. "מדרדאוס" – אם האלהים" הוא שמו של מנזר שבו עשתה הלהקה חזרות, והגם שהחומרים אינם מוסיקה דתית, הרוח שמנשבת
הקומדיה בבימויו של ג'ייסון רייטמן הולידה פסקול שירים באוריינטציה של בלדות אמריקניות וגרסאות שונות לקלסיקות. ה – Sonic Youth מציעים גרסת אמביינט הזויה ל"סופרסטאר" של הקרפנטרס שמישהו כינה פאז-פולק.
חידוש דאנס אלקטרוני ללהיטה המוכר של פרנס גל מהשמונים. ואכן – מחדשת, אבל אינה מתכחשת ללהיט ההוא. הקצב והאלקטרוניקה משדרגים.
