רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,
יש הסבר לתחייה המחודשת של גירלז בנדס ותיקות בארצנו השסועה בימי קורונה? אחרי הסבתות של סקסטה, מקבלים את נשות חמסה, שמזכירות לכל מי ששכח, את "אתה חייב למות עלי" מ-2003 הסוחף. מעולם לא התגעגעתי לחבורה הזו, בטח לא מתתי, וגם
הסלסול של דודו טסה נוגע בתהום העצב. הטון הגבוה מביע מצוקה ותחינה. הבעיה האישית מתחדדת על רקע הכאוס, האווירה העכורה, השטנה, חוסר האמון – "אדם לאדם זאב". ברור: ההצלה, של דודו לא תגיע מהעולם הסובב אותנו. אין הרבה אפשרויות לגאול
נמאס לו מעצמו, נשבר לו לברוח מעצמו, מאויב מוכר. אין לו תיאבון, מתקשה להירדם. השיר מגיע מאושרי אלמוריש, גיים בוי לשעבר, כוכב נולד 7, שלפי הקומוניקט הוא הזמר הבינלאומי המוכשר הישראלי / דרום אפריקני. הנמצא על סף פריצת הדרך הגדולה
אכן: שיר אהבה קטן. יש דמעות, יש גשם. כמה מילים על אהבה, אובדנה, משהו שנגמר/ שנשבר. תסכול. אין מה להתעמק. מסוג השירים שעל הנייר נראים משומשים, שבלוניים. אתה משאיר למוסיקה ולטון להשלים את החסר. נדב דלומי מספק את הצלילים הפנימיים.
ברור שהשיר הרלוונטי לנצח, עושה קאמבק בתקופה הטראומטית הזו. א-מה מה: נאיבי לעולם. אתם יודעים: אני ואתה לא נשנה את היצר הרע, והמהפכה האולטימטיבית תידחה, כמו שנדחתה בחמישים השנה האחרונות, כמו שלא התרחשה מעולם. מאז שאריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב הוציאו
בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,
מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת, מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד.
זה הולך חזק בטיק טוק. soon-to-be-viral יש הגבלת גיל? הצחקתם. בני 3 רוקדים עם ג'ייסון דרולו. פאק קורונה. לטס דאנס. דרולו מכיר את הרשת, יודע להעמיד דאנס, דואג לקליפ סקסי מבעיר. ה – uptempo הזה הוא הזמנה סקסית לסיבוב בחדר
האיש פותח מדורי כלכלה כדי לצחוק ממר לבבו. לא בטוח שהניסוח "פורץ בצחוק" מדוייק. חיוך פנימי סרקסטי יותר מתאים. מה זה? ביאוס טוטאל עם כל דבר – מגיע עד מחסור בסקס מזדמן. מתוסכל מעסקים מצליחים של אחרים. איך יוצאים מזה?
"באנו חושך לגרש" הוא שיר חנוכה של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן שנלמד מאז שנות השישים ועד היום בגני הילדים. הוא מסמל את נצחון המכבים המעטים על הצבא היווני ששלט על ארץ ישראל. "באנו חושך לגרש/ בידינו אור ואש/ כל
קרן פלס כתבה שיר על החמצה רגשית ואומנותית באמצעות הצעה לגבר להשתחרר. היא מדברת על אי הידיעה/ מודעות להתמודד עם החופש שבידינו. השיר נפתח במשפט שנאמר בסיטואציה של גירושין מצד הגבר לאישה – "הרי את מותרת לכל אדם", אלא שכאן
הדמיון הוא רץ למרחקים ארוכים. תן לו להשיג אותך שנות אור. עירא נוסבאום ונדב דירקטור, אנשי "חומר אפל" אינם מתכוונים לתת תובנה – מה מניע לדבר על פגישה בין אנשים פרודים בגלגול הבא. הנשמות מבחינתם הם "חלקיקים", ויש מצב שהם
סאבלימנאל מצא עוד דרך לספר על עצמו בשיטה מגלומנית מוכרת. בין שאר הפרטים על חיים, עבודה, לחצים, לילות בלי שינה, אושר ומוסיקה, הוא השחיל משהו עדתי – ("בכל החיים ראו בי פרסי טוניסאי "שוורצע חייה" מובן!") מנותק, כשהמסר העיקרי הוא
ההורה ההיא עם ההיי חוזרת? עד שלא עלעלתי בקומוניקט של אפרים שמיר (עלעלו גם אתם למטה) לא הבנתי את פשר השיבה לריקוד שייצג את תרבות ההתיישבות והציונות בישראל של פעם. גם הסיפור על "ילד חוץ" בקיבוץ סובל, נדמה לי, מעובש.ה"ילדים
סתם ככה באמצע היום לאבד את הצפון, להביט בתקרה ולחלום. זה מה יש לעדי גיגי בראש? מה הוא רוצה? ?to lose his mind, להשתגע, לאבד את הראש? מהות הרצון מעורפלת, כי מניעיה אינם ברורים. הנרטיב הזה מוגש בקצב איטי, קו
השיר נכתב לפני הסדרה "המרוקאים החדשים" כהתרפקות על הסבתא התוניסאית שמבטאת את האהבה והחום למשפחה בין השאר בתבשילים שהיא מכינה בסירים הגדולים. נזכרתי בזוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון, זמרת החצר המוערצת אצל מוחמד החמישי ברבט מרוקו, שחיילים נלחמו בסכינים
יש מצב שמדופרסי קורונה מצטרפים בשירה לשירת המונים אופטימית בשיר הזה? אני רואה את סימן השאלה/ קריאה בעיניהם. אחי, אתה לא יכול לשיר כשאין לך מה לאכול. מצד שני: אלעד טרי חווה רגע של הארה/השראה: חבר'ה, צאו מהחושך, בואו נאיר
אני תמה מה גרם לאביאל קריב לקחת שיר לירי מזוקק כמו "שמח שבאת" מאלבום הבכורה של אביתר בנאי וליצור אותו מחדש בגרסת רוק עמוסת דציבלים. לא מדובר באינטרפרטציה חדשה לשיר, אלא במשהו שנשמע כמו שינוי מין – מהפך של ממש.
איך כותבים שיר חדש? יוצאים לדרך בלי מטרה. החיים מסביב נמשכים כרגיל, אתה סוטה לנתיב אחר, נשען לאחור, מפעיל טייס אוטומטי. תן לרמזורים ולתמרורים להשתתף בבריאתו של שיר אהבה פשוט. יש מצב, שיצא לך משהו מזה: "אַחֲרֵי הַכֹּל רַק שִׁיר,
יש סיכון בקאבר ללינקין פארק, ועוד לאחד השירים הכי מבוקשים שלהם (מיליארד וחצי צפיות ביוטיוב) המתופף יונתן אלטר לקח את הסיכון ואת האתגר. הוא משחרר גרסה משלו ל-Numb לציון 3 שנים למותו הטראגי של סולן הלהקה צ'סטר בנינגטון. מדובר על
תופעה: יוצרי שירים, שאינם המבצעים שלהם (סינגר-סונגרייטרים) מופיעים במשבצת שהיתה שמורה תמיד למבצעי השירים. ההבלטה הזו מוצדקת כביכול כשמדובר ב"פרויקט", אסופת שירים שכולם נכתבו ע"י היוצר. במקרה הזה – "באוניברסיטה של החיים" של ארז ברזוליק, אי.פי בן חמישה שירים. מבצעות
"קל" הוא הוא הסינגל השני של (אחרי Take Yourself Home) של טרוי סיוון שיוצא ב – 2020 מתוך הא.פי החדש In A Dream. בשיר מביע טרוי תחינה ליישב יחסים עם חבר, לאחר שבגד בו. בקליפ אותו ביים בעצמו, הוא נראה
האם תחושת זרות הטבועה בך במקום אחד עשויה להשתנות במקום אחר? שירה ויזל מתגעגעת לעולם אחר, שבעיני רוחה וגם בעיניים שצפו בסרט ("יצאתי מסרט עכשיו החיים") נראה טוב יותר מהעולם בו היא חיה ומעורר תשוקה לחיות/ לחוות נופים אחרים, כאלה
אדוה דרור עושה שימוש בדימוי של ים להבעת תשוקה לאהבה. "תבוא אליי כמו ים" ישתמע כמשהו גדול ממנה, מעבר ליכולות ההכלה שלה, מצד שני – שיכול להעניק לה ביטחון שאין בה. אדווה מפתחת את הדימוי: היא הסלע שממתינה לו שנים.
געגועים לאהבה אינם בהכרח למשהו ספציפי. לפי טון השירה כמו גם המנגינה, חן כהן נמצא לגמרי בתוך פנטזיית התשוקה הבוערת בו והעוטפת אותו. זוהי מעין הזיה שכולה מעוגנת בציפיה לטוב, סיפוק אישי כדי להגשים משהו בטווח שבין אשליה למציאות. כהן
הזמר מפעיל קול גבוה, כדי לזעוק מצוקה אישית-כללית, מחפש תשובות ל"שאלות אבודות", שומע קולות בלילות, מרגיש מחנק, מקבל רסיסים של זכרונות שנמסים, זקוק למשענת ראש, לנחמה. או-הא. כמה בעיות אפשר לדחוס לשיר אחד? תפסת מרובה לא תפסת? רביב כנר, בוגר
יש מקרים שאתה לא יכול לכתוב התרשמות משיר בלי הקדמה של מידע חוץ שירי. השיר בו גבריאלה מארחת את ארז לב ארי שווה מבוא קצר: גבריאלה היא אישה בת 74, שחלתה במחלת ריאות קשה. כחלק מהכנות הפרידה שלה ממשפחתה, היא
כמה "קצת" ממנה הוא רוצה? האם המעט הזה ממנה יכיל את המרובה או שיעצים עוד יותר את המשיכה? ההתנסחות השטחית מאפיינת סוג של טקסטים הנפוץ בפופ הים-תיכוני, המשמש זמרים להתבכיין על מר אכזבתם מאהבות שהושבו ריקם. הפניה למאכזבת היא בגוף
עזבו קורונה, משבר כלכלי, מיליון מובטלים. תנו לעידן רייכל ולסתיו בגר להשתעשע. השיר הזה לא יגיע לכיכרות. לכל היותר – יפנק את הנוהג בכביש הראשי המפוקק. יעלה חיוך קטן, למרות שהוא שיר עצוב. מה יש להם מהבחורה הספק מדוכאת, זו
