מילה של גבר
ההבטחה להישאר מגובה ב"מילה של גבר". לא יעלם שוב. יעמוד מאחורי ההבטחות. למה "מילה של גבר"? האם עד כה לא האמינה למילה שלו? פרומיסס פרומיסס? – פתרונים לדניאל סלומון. הוא חוזר אל אהבתו בדרך שמחזירה אותו לרגעים יפים. יביא לה
ההבטחה להישאר מגובה ב"מילה של גבר". לא יעלם שוב. יעמוד מאחורי ההבטחות. למה "מילה של גבר"? האם עד כה לא האמינה למילה שלו? פרומיסס פרומיסס? – פתרונים לדניאל סלומון. הוא חוזר אל אהבתו בדרך שמחזירה אותו לרגעים יפים. יביא לה
מה היו יוצרי המוסיקה עושים ללא שיר השירים? הנה דוגמא לשיר על בסיס הטקסט התנכ"י (שיר השירם ג') בשיבוץ של שורות שלמות – "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי". משה פרץ ואבי אוחיון לקחו הטקסט התנכ"י, וניסו להפוך אותו
"שום דבר מזה לא הכין אותי אלייך" – למרות שהתחשלה בסיטואציות קשות בחייה – כשמדובר באובדן האהובה – לא הצליחה להתמודד. יורם חזן שר בלשון נקבה סיפורה של המקוננת. מדוע לא שינה ללשון זכר כדי להרוויח אמינות? אלמלא קראתי את
מרסדס בנד? מתי שמעתם לאחרונה? מישהו התעניין? המתין? איש בשורה אנוכי: ההתכנסות המחודשת של ההרכב מביאה משב רוח רענן בימים שהרוחות הטובות באזורי להקות הפופ המקומיות הולכות ומתמעטות. "דאווינים" הוא שיר של וידוי, גיחוך עצמי התפקחות והכרה בחולשות. "תפסו אתי
יקירה אינו קיים. אין לו שם, גם לא זהות. תשוקתה קיימת בתוך חלל ענק. חסרון מגע כל שהוא מעצים את הכמיהה ללא נודע כמו גם את הסקרנות. באמצעות ההגזמה ("הייתי שואלת כל אדם לשמו") ממחישות האחיות ערגה, געגוע, השתוקקות ותשוקה.
השיר במקור נקרא "גשם בשדה קרב". בגרסת הסינגל שקיבלתי נקרא השיר "גשם יורד", מה שמעוות את כוונת המשורר. בשיחה שהיתה לי עם מלחינו, אשר ביטנסקי, הסכים להחזיר לשיר את שמו המקורי. בשיר עצמו אין ביטוי מְכַוון, שמדובר בחברים, שנפלו במלחמה,
טיול פסטורלי בכפר צרפתי בזמן שמטשטש את מה שארע בו (הסטוריה עקובת דם בעבר, ייצור יין בהווה) הוא רקע לחשבון נפש על היחסים ביניהם. בעימות בין הזמן ההסטורי והזמן האישי – מה שטורד אותו הוא החלום שחלם עליה. השכחה היא
השיר שמסיים את "שעון חורף", אלבומו השני של עידו רצון, הגיע עם שני קליפים, יוזמה די נדירה המעידה על היחס המיוחד שיש ליוצר לשיר הזה. רצון מגיש אותו ברגישות ובהתרגשות. השיר הוא ניסיון לברר מהות של דברים שהתרחשו בחייו. ראיית
"אני לא כמו האלה", מנסה שיר לוי לשכנע מישהי שתחזור אליו. רון ביטון שאחראי לדבר הטקסט החלש הזה יסביר מי הם "האלה", ומה יתרונו של המתבכיין ה"הרוס מבפנים" (שנדע שזה לא משהו חיצוני) הזה עליהם. את "ההרוס מבפנים" ניצל הכותב
ולתומי חשבתי שדווקא בחורף, כשהיא חסרה – קל יותר לכתוב שיר אהבה. שירי האהבה הטובים נולדים על רקע מצוקת אובדנה, אלא שכאן – שיר/ מכתב/סמס אהבה קלוש. הנושא כל כך נשחק בז'אנר הים-תיכוני, שאתה מרגיש טייס אוטומטי. לוחצים על כפתור,
משרבטים טקסטים לבחורים מתבכיינים על נטישת האהובה. היא קמה והלכה. הוא מתפרק ומשתתק. העיקר שיצא חרוז. "לא מחייך/ הלב דועך". יש עוד חרוז. מייצרים משהו בשביל המוסיקה. הטקסט מזמין שיר נוגה. המוסיקה – מה-זה שמחה. ים תיכוני פאנקי בעיבוד קצבי
יש אהבות שלמות ללא פחד, ללא מחר, אהבות לנצח – בלי לדפוק חשבון לאף אחד? גם אם מדובר באיזושהי אוטופיה, עדיין זהו קוטב שמשמש מטרה. עלמה זהר הגיעה לרגעים למקום הזה, שאומר: אמונה באהבה ללא דופי, ללא פגמים. היא חולקת
אין כמו הדאנס הזה לסיים את המופע החגיגי של הראל סקעת המיועד למאי בהאנגר 11 ת"א. הקהל ינהר לבמה תוך כדי פיזוז. מצב רוח גבוה. סיעור מוחות משולש חבר לדבר טקסט סתמי שטוח ומתקתק על אהבה – "שערים נפתחים בשמיים",
אין אהבות מושלמות, כמו שאין פרידות סופיות. אפשר להפוך את המשפט: אין פרידות סופיות, לכן – אין אהבות חדשות מושלמות. גם אם הוא צופה שהיא תהיה עם מישהו אחר והוא ימצא אהבה – עדיין בפנים יתגעגע "עד היום האחרון" לא
הודיעו כי נבחר השיר לייצג את ישראל באירוויזיון בקייב. לא ברור אופן הבחירה, האם הוגשו שירים נוספים לוועדה, מה היו נימוקי הבחירה. טראח-בום. מצד שני, אחרי ששמעתי את השיר, אני יכול להיכנס לראש של מי שהריצו את השיר הזה למועמדות
יאיר בן דוד שר המנון לפקפוק. כמפקפק ותיק, כמי שחייו מלאים יותר סימני שאלה מסימני קריאה, אני מצטרף בשיר הזה למגמת הפקפוק הגורפת. לא הכל חרטא ברטא כמאמרו של אותו נזיר. השאלה היא איך מפרשים "פקפוק"? הפקפוק כמוטו לא תמיד
הדיאלוג הוא ניסיון לקירוב עולמות / לבבות בין החילוני לדתי על בסיס אנושי. העובדה ששניהם נמצאים על תדר תקשורתי אחד – מופלאה כשלעצמה. יש כאן גשר. כל אחד – והשיר של חייו, חמי רודנר ואיל כהן כל אחד וניסיונו לשכנע
בסינגל הראשון שלהן בעברית שרות האחיות לוז על אונס. מהסווינג הבידורי הן עוברות לדרמה כבדה. צרויה להב כתבה על שלוש אחיות הצועקות את צעקת אחותן שנאנסה ותוהות מדוע "לא תאנוס" אינו כלול בתוך עשרת הדיברות. השיר נכתב ומושר בשם שלושתן
המסקנה שסהר חגי מגיע אליה: תודה על כך שאתה חי, קיים, נושם ושורד. אל תבכה יותר. אולי זו הדרך. אין תרופה אחרת. חייה את השגרה, אל תוותר כי גם זה כבר לא משהו, שיש עליו ביטוח. המוסיקה הקלילה הולכת בכיוון הזה.
מה שהיה הוא שיהיה, שר תום גפן, הבחור החדש בחבורת ילדי החוץ של עילי בוטנר. אין שינוי במהות הקיום. אתה יכול להיות מאושר לשעה אחת, להתנחם בשירים שישארו, אבל אז אתה מבין שדבר לא ישתנה. במזג האוויר, בנופים, במצבי הרוח,
דנה ברגר תצרף את השיר לרשימת השירים האולטימטיבית שלה. שיר להתאהב מהאזנה אחת. פשטותם היפה של המילים והלחן. תפורים במדויק למידותיה. צרויה להב כתבה על קסם ההיוולדות. הכל נגזר מהקסם הזה, מפלא היצירה – "כל הנחלים נובעים וזורמים ממנו". מה
דולב רם ופן חזות מסתמנים כבית החרושת גדול לייצור פזמונים בז'אנר הים-תיכוני. גם דודו אהרון נעזר בשירותיהם. אולי התקנא בהצלחה של עדן בן זקן. יש כאן קו ייצור מבוקש. קונפקציה של שירי אהבה ושברונה. מזמינים לפי נושא נדרש: הנושא הכי
תאמינו למומי לוי שהוא מבין/ חש יותר ממני ומרבים אחרים מה זה ה – Feeling, החוזר בשיר כמנטרה. הוא זקוק לתחושה כי היא שמעניקה כוח להמשיך. היא במחזור הדם שלו, מכור לה. יש סוג של שירים, שגם אם הטקסט הוא
האור שנשקף בחלון מסוים מעורר את חושי הסקרנות ומוביל להרהור על מהות החיים – "אתה צל זמני בעיר של נצח אוסף רגעים". נתן סלור שר שיר קטן, אינטימי מלא קסם באיפוק, כמו כדי להדגיש שהוא הסונגרייטר של השיר, מביע את
על מה היא חולמת עכשיו? זו השאלה שטורדת את יאיר רובין בשיר הקצר. נעלה איתו על הכביש הראשי. יש כאן קצב נסיעה מקדם נרטיב. למעשה, מסלול הרהוריו הוא מסלול ריצה, בו נחשף סיום יחסים. "היה לי זמן להתחרט, אולי את
אבי גרייניק מתרפק על חרמנות נעורים בשיר נעים הליכות, חמים ומחויך. מה עושים כשאצל הנער מתעוררת התשוקה לאימא של החבר שלו, שבעלה הימאי נמצא רחוק מהבית. מה שקרה אז עם תאוות הנער – לגמרי לא נהיר למאזין. מה שכן ברור:
הסאונד האפל, הבס המקרטע, הקולות הגבוהים, התיפוף השבטי מייצרים את הריטואל המוסיקלי לשירתה הרגועה של סמדר אקראי. גם גיטרה חשמלית אקספרסיבית משחקת תפקיד במונולוג. ההפקה המוסיקלית כמו חסכה מהזמרת את כל מטעני הדרמה שקיימים אצלה. היא יכולה ללכת על שירה
אלכס משה, סולנית Folly Tree, שרה על האובססיה להיות לבד, זהו צורך נפשי-פיזי. הבדידות כמהות. הפחד מלהכניס מישהו שימלא את החלל הריק הזה. "רוצה להשאיר החלל הזה ריק / אם לא אכפת לך / אל תהיה אוהב מדי או אדיב
בזמר הים תיכוני המקומי – הגברים הנבגדים בוכים יותר מאשר הנבגדות, אולי מהסיבה הסטטיסטית הפשוטה שישי יותר זמרים בז'אנר הזה מאשר זמרות. שרית חדד מייצגת נבגדת בטקסט שחוק ומרופט – איך איך הוא יכול היה לעשות לה את זה ולבגוד
זה הולך ככה: בדייט במסעדה היא סירבה לו. הוא רדף אחריה בסימטאות שוק הפשפשים ביפו. על רקע המולה וריקודים. הסוף כמו בסרטי הבורקעס של פעם – חתונה חבל"ז. מי שלא ראה חתונה גיאורגית, לא ראה חתונה מימיו. לפי דפי היח"צ