שירים חדשים

קינתה של מאוהבת מאוכזבת. הבחור נעלם לה, ברח. השקט שאחרי מלחיץ. היא מוכנה להסתפק בצל שלו. רוצה לחוש את הלב שלו. מה שנשאר לה זה רק לחלום.  שרבוט מוזמן. הקומוניקט שהגיע עם השיר חתום ב – "Top Secret". אז כפי

הבנאדם מבואס באפיזודה הנוכחית בחייו. עייף, הסקס לא סקס. העבודה בזבוז זמן. מתברר שגם עם האקסית זה לא היה להיט. גם היא הבחינה שהבנאדם על הפנים. היא לפחות אמרה לו את זה בפנים. ככה אתה לא יכול להמשיך. אתה חי

מה רוצה תומר בר לומר? שתל-אביב זה רע? זהו? זו כל התובנה. מה אתה באמת עושה פה? מה אתה קובר ראש בחול? אני אחרי שיר כזה אורז ובורח. סביר להניח שגם שכר הדירה יפחת במקום אחר. דקירות ברחוב, פליט סודני

סטטיק ובן אל מסובבים גלובוס. אחרי הסמבה של "טודו בום" נחתו באפריקה ומייבאים "בננות". העיניים שלי נשארו על הקליפ של רומן בוצ'אצקי. לפחות – חגיגה לעיניים, כי השיר עצמו – עוד מוצר אינסטנט מבית החרושת של לירז רוסו וירדן ג'ורדי

תארו לעצמכם: בחור מבקש מבת 18 להיות "פחות בולדוזר ויותר אישה", כדי שהכנפים הגדולות שלה "לא יחסמו לו את השמש", והיא מתבאסת מזה – "המילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש". עדי ביטי שרה על סיטואציה לפיה הבחור שאיתה רוצה  שהיא תחזור

לא יודע איך לאכול את מה שעשתה ויקטוריה חנה, המוגדרת "אמנית קול",  לטקסט הארמי הזה מתוך ספר הזהר, המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי. השיר בהפקה של תמיר מוסקט מעלה על נס את הקשר עם ספר התורה, המתואר  בלשון נקבה –

גיל אבישי מגייס את הטבע כדי להמחיש מערכת יחסים מפרה, תומכת. תלות הדדית אולטימטיבית . גם אם בשימוש במטפורות, בחריזה ובמשקל לא המציא מחדש את גלגל השירה, עדיין היופי  מבצבץ מהשורות של השיר. כמו הפשטות הפיוטית, כך גם המנגינה, הטון השברירי, ההפקה

זמרים צעירים בעלי מנעד רגש אדיר ממשיכים להתבכיין על אהבות אבודות. זה ישתלם להם. לפי הדף לעיתונות  – לאושר כהן יש 24  מיליון צפיות ביוטיוב (כמעט פי 3 מאוכלוסיית מדינת ישראל !) על "ברגעים שאת הולכת". גילוי נאות: אינני בין

מרינה פיינגולד ממשיכה לנסות לעלות מן האוב (ילדת הפלא מהשיר "ילדיסקו" ששרה  לצד הזמרת שרי בפסטיבל הילדים של 1978) אנחנו  41 שנה אחרי. כדי להמציא עצמה מחדש היא זקוקה לחומרים שיצדיקו את החשיפה המחודשת. פיינגולד מתבססת על מה שתופרים לה. לא מתיימרת

אריק סיני שר געגועים לאהבה של פעם. מנקודת מבטו העכשווית – היתה מושלמת. החיוך, הלילה הקר, השדרה, הירח. הלב שגדל. המבוגר שבך מתרפק. זוהי מהותה של אידיאליזציה. ייפוי המציאות ההיא, אבל גם תובנה מפוקחת, שנשמעת פרוזאית בתוך הפואטי ומקהה הקוהרנטיות

הכי קלישאה: תוציאו ממחטות. לא ציני. זה מחלחל. זה עובר. רבקה זהר  מתגעגעת.  מטען כבד שמשדר כאב. יש כאן סיפור. דירה קטנה ב – indian road. ילדה בת חמש. עיר אבודה. דמעות של פרידה. ועכשיו – שמלה לבנה מצהיבה בארון. געגועים

אילו זו היתה הביוגרפיה של רן דנקר,  היינו יכולים לומר – תראו לאן הוא היה מדרדר אלמלא… אגב, אין לי מושג אם נועה גולדנסקי לא שמעה את הסיפור מפיו. לעצם העניין: נראה שככל שהראפ מתפתח,  ההפרדה בין ראפר לזמר הולכת ומטשטשת. אולי

יובל מנדלסון עדיין מורה לאזרחות? אם כן, אחרי השיר הזה הוא כבר לא, אלא אם כן מנהל או מנהלת בית ספרו לא נתקלו בשיר או שהם איתו במאבקו הצודק נגד שגרת החינוך המבאסת או שהוא השלים עם המציאות למען פרנסתו.

סאגת גברים בוכים על אהבות נכזבות בז'אנר הים תיכוני תימשך לעד. אין כאן שאלה של מי צריך עוד שירים כאלה. צריך – כי זה חלק מהדי.אנ.איי של הז'אנר. גם דודו אהרון  לא יפסח על שיר על אהבה שלא הגשימה את

הקונוטציה לשיר של לאה גולדברג "ולא היה בינינו אלא זוהר" – הפוכה. גולדברג כתבה שיר נעורים צלול, המתאר מפגש אהבה – כולו עדנה, תום וטוהר. לבלוב של גן, פריחת אביב צחורה, השקיפות הצלולה של חלונות מצטלצלים עם רוח. דבר לא

אמיר דדון הפך טקסט קטן ופשטני לדרמת חיים. זה נכון: כמעט כל מבוגר נושא בתוכו איזשהו  ילד פנימי, בעל מחשבות, דעות ורצונות משלו, המנותק מהדמות הבוגרת שבתוכו – אליו הוא מתחבר. אותו ילד פנימי מייצר לעיתים תיסכול, כעס, בריחה, פחד מול מסכה החברתית שהלביש

צוחקים עלינו? שיר כזה כותבים במרתף מעופש? למה? מה קשור מרתף מסריח לכתיבת שיר? מצד שני, "מה קשור" הם מצחיקנים, אז אולי באמת התכוונו להצחיק בשיר הארס-פואטי הזה (  תיאורים הקשורים בתהליך היצירה של שיר). מצד שלישי: זה לא שיר הכי

אושר בחתה העביר להראל סקעת חלק מזרם מחשבות על החיים. זה נשמע כמו מקבץ טריוויאלי  – כל מה שרץ לך בראש.  המחשבות, התקוות, הספקות. הניסיון להוציא מזה תובנות אישיות, חברתיות. "מי קבע שאת שייכת, אין חדש כולם אותו דבר" נשמע כאן

אוהד שרגאי תוקף את המתלהמים ברשת. השיר נשמע יצרי, סוער ומתלהב בפניה ישירה אליהם. לפי הקומוניקט, הפה הגדול שלהם נפתח בעקבות Home, השיר שנכתב לקובי מרימי לתחרות האירוויזיון. שרגאי מנסה להפוך את הסיפור שלו לדרמה אישית בקצב רוק  מכוון מטרה

המסקנה היא יאוש. מה שהיה מבחינתך האישית "העולם" בחוץ – לא מבשר טובות, נהפוך הוא. הבועה נשארה. הבחוץ – מבאס. אתה חשוף לבד מחכה לילדים שיקראו לך לשחק איתם אבל לשוא. חמי רודנר מנסה תובנה שעשויה להישמע נאיבית. כאילו שלא

מוקי את ברי סחרוף. האם נועדו? כששניהם שרים סולו – הפער משמעותי. בדואט – הוא נסגר. משקף את הטקסט. הפתיחה היא רצף של קלישאות על הקיום האנושי על מנת ליצור מלנכוליה קלה ("מן עצבות שכזו"), אבל אחרי שהוא לוקח "נשימה

דיאדרה הוציאה מקבץ הוראות הפעלה ליוצרת לחוצה, שפוחדת להיכשל. המסר יוצא מספת הפסיכולוג הארס-פואטית שלה. לא עוד שירים למגירות, אלא חשופה בצריח. לשחרר, לשחרר. לשחרר. ביקורת? שאנשים יגידו מה שהם רוצים. תעזי, תחזיקי מעמד. די עם להסתכל על החיים מן

אהבה. מה היינו עושים בלי אהבה? אבל האם האהבה שינתה את דרכה? לפי המשוררת רות בקר ז"ל משהו לא טוב קורה עם האהבה. הדימוי שלה לאסירה/עצורה  מכיל את התובנה: משהו השתבש. היא לא כתמול שלשום. הנשים בשלהן, הגברים בשלהם. האהבה

ותודה לשיר השירים על "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (פרק ח' פסוק ז'). אליעד נחום הדביק אקראית פסוק לשיר אהבה, כדי להגיד: האהבה חזקה ועמידה והיא תישאר גם אם ינסו לפגום בה. כל השאר זה –

השיר אומר מעט. עדיין חולם על מי שאהבה נפשו. הזכרונות, המקומות, הפנים שהתפוגגו.  לא מדובר בחלימה של ממש אלא בתחושת געגועים שממשיכה להציף. השנים שעברו – החיים של עכשיו – והיא איננה.  ההתרפקות לא הפכה בלדה רגשנית נוגה, אלא לשיר

איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. נדמה שפופ נולד בשביל שירי אהבה. אהבה מהי?התשובה היא בדרך כלל במהות חסרונה. ז'אק ברל בוחן אותה במבט עתידי –  "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". רועי נויפלד