
תרקדו
ריקודים – במקום פזמון, מציעה עדן בן זקן, וזה אכן החלק שאמור להאפיל על כל השאר, בטח על המלל האקראי המחורז רק כדי שיהיה חרוז – "איך שהיא יוצאת מהמקלחת/ אני רוקדת הוא שובר לי עוד צלחת". לפי המוסיקה הצלחת
ריקודים – במקום פזמון, מציעה עדן בן זקן, וזה אכן החלק שאמור להאפיל על כל השאר, בטח על המלל האקראי המחורז רק כדי שיהיה חרוז – "איך שהיא יוצאת מהמקלחת/ אני רוקדת הוא שובר לי עוד צלחת". לפי המוסיקה הצלחת
ניצן גולן נשמעת כמו זמרת שהגיחה מאיזו בימת מיוסיקאלים יוקרתית בווסט אנד/ ברודוויי. היא שרה בעוצמות קוליות ובטכניקה המעידות על שליטה טובה מאוד ברזי השירה. השיר הוא חשבון נפש בעקבות משבר יחסים, שהוליך למקומות לא טובים כמו רגשות אשם, ניסיון להחזיר
העיסוק של רועי לבס בתהליך כתיבת השיר (ארס פואטיקה) מסורבל, לוקה בפרוזאיות מקושקשת שאומרת משהו על עידן אחר בו המוסיקה היתה חפה מהופעות. סך הכל רצה לכתוב על כתיבת שיר תמה על געגועים ואהבה – והסתבך עם הרצאה פשטנית על תקופה
האם מילות החיבור "וגם" בתחילת השיר הן המשכו של "עומד בשער" – "אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים אז תבוא"?! בשיר הזה שר בניון – "ואז מישהו יבוא – בשורה יביא איתו לכיוון אחד ויחיד". עמיר בניון כמו ממשיך דיבור קודם.
אל יווני הוא לא יהיה. אבל כמו מלך – יהיה. והיא – מלכה. נו טוב, בואו נצנן. מלכותו – מלכות עניים, לא ארמון, דירה עם כלב, הכי שכיח, ערך עצמי נמוך, שום תואר, כי החייים בית ספר (די עם הקלישאה הזו), אבל
נתחיל במטפורה: "ואם נדבר על ישראל ומלחמה/ בצבא שלך אני רוצה לחתום/ את כמו מטוס ריגול של אהבה". יש לי שאלה לדניאל בן חיים: חשבת על המשפט הזה לפני ששרת? מה הקשר בין מלחמות ישראל וחתימה ב"צבא שלה". תחתום אצלה ככל העולה
ליבי רן שר על משבר בינו ובינה. מה שהיא לחשה, מה שקרה בהמשך. התחושה שמשהו בה נשבר. יש בשיר מינונים של מילים נדושות: גשם שוטף. דמעות. הסוף ההתחלה. "לא נשאר בגוף אוויר". אולי מאמץ נוסף יעזור. לא ייכנס לתוכנית הלימודים
שירי פסיכולגיה באגורה להצלה אישית – ישנם כחול אשר על שפת הים. העיסוק בנושא מוליד עוד שירים שזורים במילים מקצינות סיטואציה – לעוף מ"כלוב קטן", "לחשוב קטן זה השטן", המלצות טרחניות כמו "עדיף להיות קצת משוגע" כמו גם קלישאות כמו
עולים על מקטע מחשבות שיש בו תרפיה עצמית לאחר משבר, פניה לאבא – בגוף שני מלווה זכרונות וגם בקשה ממנו לחשוב על אמא ולהיות חזק. ניסיתי לעלות על קו המחשבה של שיקו סיני. למעשה – קיויתי שהמוסיקה תלכד את התמליל
כמה שירים היו נחסכים אם כל האהבות היו שלמות. כמה טוב לכותבים שחווים אהבות קשות/ נכזבות/ אבודות. אפילו קלישאות כמו "אתה כל כך יפה/ כשאת נשברת" באה עוד בחשבון. לירון בן שמעון שרה קינת אהבה שיש בה תסכול, חולשה, מצב של ביטול עצמי
עומרי 69 סגל שלח נתוני רייטינג עם השיר. מיליוני צפיות לשירים, שידו היתה בהם. גם השיר הזה – נכון לשעה שהוא מטרטר לי מתקרב לארבעים אלף. מה השיר? שחק אותה הכי פאם פאם, קופץ ומטומטם. שרבב מילים, ספרדית ("קה פאסו"
מעבד התמלילים סימן אדום תחת Bluberry. מה קרה? ברחו משיעורי אנגלית? מדובר בחבר'ה בני 16 ממודיעין שרוצים להיות קולדפליי. העתיד לפניהם. כלומר: למה לא לחלום. נתוני פתיחה – לא רעים. השיר? מי לא חווה חווית התאהבות כזו בנעוריו. הוא רצה
עלמה דניאל מחזקת את הנרטיב שלה באמצעות שיר של יונה וולך. המוטיב שמוביל הוא סכר. סכר נועד לחסום נתיב מים כדי לשלוט בהם. החיבור בין השירים מעיד על חשש. המטפורה נועדה להצביע על מצב כאוטי ואנדרלומוסי שבו "הבדידות מציפה". הסכר
מלחיצה אותו. מה הוא מרגיש כלפיה. שינסה אותה יום אחר. שיחשוב מה שהוא רוצה, כי היא חזקה. יכול להיות שהיא מבינה את הבעיה: היא חיכתה לאחד Strong. התאכזבה. אז שיחשוב מה הוא באמת רוצה, כי היא – הבלתי נשכחת, תהיה
זוהי מי שכתבה את השיר Home לקובי מרימי?! מה הקשר? אז אין קשר. ״Back of your car״ הא אנטיתיזה לשיר האירוויזיון. קראו את הטקסט. מי שישאל מה היא רוצה מחייה/ חיינו לבטח צודק. ראשה של ענבר ויצמן Lukah חושב נרטיב שיש בו sexy
לא התייחסתי לסינגל הזה, כשהוא יצא. שמעתי אותו כמה פעמים על הכביש. סידר לי את הנסיעה. מוסיקה ים תיכונית טובה מתגלגלת יפה בכל מסלול. זה לא עוד "שיר מזרחי". השירה, העיבוד וההפקה הפכו אותו למסתלסל אותנטי. נושבת בו רוח של
ההיפ הופ בישראל מחפש דוברי אמת, מי שכותבים לא רק חרוזים לדיבור ראפיסטי, אלא שעושים מוסיקה שמתרגמת תחושות. יובל ירון הוא ראפר שאומר את אשר על ליבו וגם יודע לעצב לעצמו סאונד משלו. לא קל לאבחן מקוריות בראפ. אצלו אני
מה שעובר בינה לבין עצמה, יוצא מתוכה של צליל דיין בצליל שמשרטט בדיוק מופלא את זרם תודעת מחשבותיה-רגשותיה באשר לצורך העמוק באהבה אמיתית. מהי אהבה אמיתית? דיין משדרת בעיקר את המצוקה שבהעדרה, לא את התשובה – שבהתגשמותה. הלבד, הפרפרים המתמוססים בבטן, שברים,
הפשטות הטקסטואלית, הפשטות המלודית, הקישוט האוריינטאלי הקליל. טון נמוך רך. יזוהה בקלות עם הסגנון של עידן רייכל, אבל לא הברקה שתירשם בין השירים הגדולים שלו. האם אנחנו מחכים לרעיונות מוסיקליים מאתגרים/ מיוחדים יותר מיוצר כמו עידן רייכל? נאמר את זה כך: יש
אוי ואבוי לי כמה טוב לי – אינני צופה בהאח הגדול, גם לא בהאח הגדול VIP. אסף גורן לפי דף יחסי הציבור הוא הזוכה בתחרות הזו, והוא מוציא שיר שאומר "כמה טוב לי שאני הוא אני", וכמה רע העולם שבו "הצהוב מעוור".
אחרי ה"באסה סבבה" מגיע ה"ננה בננה". נטע ברזילי ממשיכה לדהור על שובל ההצלחה של האירוויזיון. אני מנסה לעלות על המסלול שלה, אבל נשאר מאחור. ברזילי רוצה להעביר מסר על נשים בעולם תעשייתי מאיים. יותר מהמסר נשאר פעלול הרגאטון עם המבטא
מהשיר עצמו לא ברור על איזה רקע הוא נכתב. היעדר הידע (שנשאר חוץ טקסטואלי) אינו מוריד מאיכותו כשיר העומד בפני עצמו. הוא נכתב כזרם תודעה של מי שחוותה אובדן אהוב. היא אינה מבינה איך זה קרה. דיקלה בטון הקינה המוכר שלה
עמיר בניון בדרכו כתב ושר על הזמן, הפער בין האתמול למחר, בין ה"משהו נגמר, משהו נשבר" ובין "עוד התחלה קטנה אחת או התחלה של עוד סוף אחד". השיר הזה אמנם יצטרף לרשימת שירי ההנצחה הנוגים, אבל מתברר כיי לא חייבים להזכיר
זה לא השיר שעליו הייתי מחלק תעודות הצטיינות לכותבים. געגועים לימי הילדות לשירים ולחלומות של פעם לא ממש מתחברים לעתיד אופטימי של מציאת בית ודלת פתוחים. מצד שני: ההתכנסות לשיר, שירת היחדיו הנלהבת חזקים יותר מאמנות צרופה. תזכורת: כל השפטים
תנו לדימיון לרץ במקומכם. לפני הדימיון הייתי מתחיל בלראות "עיניים דומעות וקצת רגש" – לא טקסט שיקבל נקודות על ייחוד ומקוריות. השיר המנסה לתאר חוויה חושית על יחסים, נשאר בחלקתו של הכותב. מעט שמנסה להכיל את עומק הנרטיב , אבל
יאללה מחאה. למרות המצב הפוליטי, ובעיקר זה החברתי, יש מיעוט שממתין לשירים האלה. חמי רודנר הזמין את יובל בנאי לשתף ולהשתתף בשירת היאוש. מתרחשת מגפה. הוירוס נקרא יהומה. הוא מתפשט בארץ של אלוהים רבים, ממשלה שדואגת לטיפוח העדריות, מניפולציות של
צליל אקוסטי רך ובהיר, קול מחוספס המגיע מלב ומספר את סיפורו של ילד השואה, זה שחמק בין חומות כדי להביא אוכל להוריו. הילד שבשיר ההולך לקראת מותו, בוגר ומפוקח כדי להבין בצלילות הדעת מצמררת את סופו ולומר לאמו – "לא
ירושלים משמשת את קים קידר לשיר על שינויים בחיים. היא מהווה גורם משמעותי במהות חייו בהווה מול העבר. בזמן הזה, בנסיעה אל ההורים שגרים שם – מתבהר הפער המנטאלי, חברתי, גם הפוליטי. זו ירושלים של "חיים אחרים", של חרדים שבה
שרון גסטהלטר הנציחה הבזק של מחשבה. הרקע: מאפרה מלאה, כיסא ריק האור הכחול העמום מהבהב עוד ועוד, ואנתוני הופקינס שחורך את השתיקה ב"שמור את עצמך" מתוך סרט. זה יחזור על עצמו. אותו סרט – יום אחר. מה עבר לה בראש. What
מתוך הידע החוץ שירי, אנחנו מאזינים לשיר מתוך הזדהות עם זכרה של אורי אנסבכר ז"ל (*). זהו שיר שכולו – עשה שלום עם עצמך, בתוכך. אורי כתבה על שלום אישי אבסולוטי, שמגיע אפילו לפני שעוסקים בתנאיו. היא לא כתבה על שלום