"אם נשרוד את המבול הפעם/ כל חיוך יהיה שונה, נגוע", קחו את המשפט הזה בפני עצמו בפרספקטיבה של התקופה. הוא החזיר לאחד השירים האיכותיים של רונה קינן – גם בזכות הדואט עם ברי סחרוף בהופעה בבארבי לציון 20 שנה לאלבומה
הוא עוד לא כוכב פופ בינלאומי? לפי ה – EP הזה מרגי אמור כבר לחצות יבשות, לכבוש פסגות מצעדים, לזרום נונסטופ בסטרימינג. מה קורה? אל תחפשו סיפור אישי עמוק, מסר חברתי חשוב במוסיקה שלו. מה כן? להתאהב, להתאכזב. הבינו והבינה.
"הנשמה שלי היא משוררת אני מלחין רק מה שהיא כותבת", שר חנן בן ארי בטון שמחבר קול ונשמה. בהגדרה הספרותית – שיר ארס פואטי – שיר שבו המשורר עוסק בעצם תהליך היצירה האמנותית, בשירה עצמה או במשמעותה, משקף את תהליך
סי היימן (63) ממשיכה להילחם על מקומה כזמרת רוק מקומית. בשיר הזה הלוחמת משכנעת את עצמה להמשיך להילחם כמו פעם – בפעם הבא. לפי הטון, האנרגיה, הקצב – לוחמת שלא הרימה ידיים. היא חוזרת לא רק לתקופה ששירתה ביחידת "העוקץ"
שיר האהבה האולטימטיבית. תן לרגש לרוץ לפניך. שיר שנכתב בדם מהול בטעם שפתיה. שהלא שפוי בה היה מושלם. שיופיה מחזיר לבראשית עד סוף התנ"ך. שבלעדיה לא מרגיש גן עדן. ואהה! שיר אהבה המפריז בדימויים מוקצנים יכול להיות עוצמתי ומרגש, אבל
החזרה הביתה של החטופים מהווה מקור השראה ליוצרים רבים במוסיקה המקומית. נולדו שירים העוסקים בפער שבין הכמיהה לשוב לרגיעה ולחיי היומיום, גם בין המתחים שנצברו אצל החטופים ומשפחותיהם. מתי שריקי תרגם את הדאגה, הכמיהה והסבל לצלילים נוגים. טון השירה משדר
שירים למען החטופים מהסוג ששרה אסתר שמיר נשמעים עכשיו כמו איחור הרכב, שכבר מזמן עזבה את התחנה. ה"אנחנו מחכים לכם" נשמע כמעט קלישאה שחוקה. גם הדימוי "מנהרות ארוכות של כאב" הוא נדוש משהו, למרות שהוא מכיל אמת נוראה. הפואטיקה הכי
בכל סוף שנה עברית או אזרחית יש תירוץ "לסכם". אודה ולא אבוש: אני שונא סיכומים. אין מאחוריהם שום תובנה. איך להעריך אלבום/שיר או זמר תוך פרק זמן של 12 חודשים. מבחינת העיתונות, הטלווזיה והרדיו – חגיגה. אתה חולף על ה"סיכומים", והולך לאיבוד
הפיה עם מקל הקסמים הלכה הביתה. הסלסול של מזלי ניצח את קסם השירה של ליקה. נימוק ההדחה יישאר חבוי בהסתודדות בין היועצת מאיה דגן לשופטת שירי מימון. הן יודעות טוב יותר ממני וממך, הצופה, מה עומד מאחורי החלטתן. האם הייתה כאן
מישהו האשים אותי פעם – "אתה לא אובייקטיבי". כמעט לקחתי את ההערה כמחמאה. כל משפט שני הוא ביקורת. "תראה איך היא נראית? – זוועה!" "ההופעה הייתה מה-זה משעממת" "טעמת את זה? – מדהים!" או: "מגעיל!" "על ההופעה הזו לא הייתי
