סי היימן (63) ממשיכה להילחם על מקומה כזמרת רוק מקומית. בשיר הזה הלוחמת משכנעת את עצמה להמשיך להילחם כמו פעם – בפעם הבא. לפי הטון, האנרגיה, הקצב – לוחמת שלא הרימה ידיים. היא חוזרת לא רק לתקופה ששירתה ביחידת "העוקץ" ואילפה כלבי זאב לרוץ איתה בחושך, אלא לימים שהיא עשתה מוסיקה שהגדירה אותה כרוקרית חלוצה ברוק המקומי בשנותיה הראשונות, בתחום שנשלט בעיקר על ידי גברים. היא הראתה שזמרת רוק יכולה להיות חזקה, כנה ועצמאית.
השיר הזה מחדש ימיה כקדם, ומצד שני נשמע מעט ארכאי, כאילו מנסה בכוח להיות מי שהייתה פעם בשירה עוצמתית ואנרגטית: מלאת תשוקה. היימן שומרת על אופי ייחודי וכריזמטי, ועדיין השיר הזה מרגיש תחושת תקיעות בקריירה – לא ממש לא מצליחה להמציא עצמה מחדש או לשמור על רלוונטיות מוזיקלית.
סי היימן בפעם הבאה שאת
בפעם הבאה שאת נלחמת
נגני באזניות שיר שאת הכי אוהבת
בפעם הבאה שאת נבחנת/ תני לזעה לזלוג בשקט
הם לא יודעים למה את מסוגלת/ למה את מסוגלת
בפעם הבאה שאת נכנסת/ לא משנה לאן
כנסי כאילו היית שם/ מאז ומעולם
כאילו היית שם/ מאז ולעולם, לעולם, לעולם
ספרי שהיית לוחמת ב"העוקץ"/ ואילפת כלבי זאב, לרוץ
לרוץ איתך בחושך
שחרשת את העולם באומץ, בקרקס נודד
תמיד נאחזת בזמן, בגובה הטרפז, גובה הטרפז
בפעם הבאה שאת נכנסת/ לא משנה לאן
כנסי כאילו היית שם/ מאז ומעולם
כאילו היית שם/ מאז ולעולם, לעולם, לעולם
תעשי את זה כאילו, זאת הפעם הראשונה
תעשי את זה כאילו, זאת הפעם הראשונה
תעשי את זה כאילו, זאת הפעם הראשונה
תעשי את זה כאילו, זאת הפעם האחרונה, האחרונה
בפעם הבאה שאת נכנסת/ לא משנה לאן
כנסי כאילו היית שם, מאז ומעולם
כאילו היית שם, מאז ולעולם,
בפעם הבאה שאת נכנסת
לא משנה לאן/ כנסי כאילו היית שם, מאז ומעולם
כאילו היית שם, מאז ולעולם,
לעולם … לעולם …
בפעם הבאה… מעולם…
בפעם הבאה…
