Shpongle הוא פרויקט מוזיקה אלקטרונית פסיכדלית מאנגליה שהוקם בשנת 1996. בקבוצה משתתפים סיימון פוספורד (המכונה גם Hallucinogen) ורג'ה ראם (אחד משלושה בפרויקט The Infinity Project). הצמד נחשב לאחד מאבותיו של ז'אנר הפסייבינט ( psybient) – ז'אנר המשלב מוזיקת עולם עם
יש מצב לגן עדן הנדמייד? למרינה יש תשובה. אגב, לווולש יש נציגה באירוויזיון? הייתי שולח את מרינה ואת "גן העדן" שלה לתל-אביב עם כל הניחוח הקלטי שלה, ועם שיר שפניו לעולם אוטופי של ציפורים כחולות ושמיים מופלאים. יתאים לאווירה הקוסמופוליטית
חילופי התרבויות בין מזרח ומערב מובילים לתוצאה המרתקת הזו: יושידה ברדרס מייצרים פאנקי "פוקאי אומי נו קאנאטה", הדונאלד פייגן של הקרוס קלטשר. ניטין סוניי – מביא את התבלין ההודי הראשוני בשירה נאיבית-ראשונית ב-Koyal. יפהפה. האנשן פיוטשר ב"גה נאם" זה אוריינטציה
Secret Garden נשמעת כנוסחה משולבת של פולק, קלאסי, ניו אייג'. מזהים תזמורים בנוסח יאני, שירה רבת שכבות של Clannad ואניה, מי שראה את המופע, זיהה את הנוסחים הקלטיים של ריוורדאנס. המוזיקה היא של הכנרית האירית פיונואלה שרי Fionuala Sherry ושל איש
שקעתי בכורסה נוחה ועצמתי עינים. פתאום באמצע המירוץ, עשרות סינגלים שניחתים מדי יום, נתתי למוסיקה אינסטרומנטלית להכניס אותי למסלול אחר, אפלולי, אופורי. את המילים של המוסיקה אתה מוזמן ליצור בדימיונך. דדלון Dadalon הם צמד ג'אז ישראלי-ניו יורקי – דניאל דור (Synths
בסוף הקליפ הוא מוציא ראש מתוך מי האמבטיה. חוזרים למציאות. החיים בחצי חלום. להיות ער ולחלום על מי שעשתה לו את החיים לא קלים. עוצמים עיניים והצלילים מתמזגים עם המראות. המחשבה עליה מוציאה אותו למסע בתוך הזיתו. רותם (?Who Is Rotem)
Laya היא מילה ב – סנסקריט (הלשון ההודית העתיקה) שמרמזת על קשר או היתוך (פיוז'ן) – מושגים העומדים ביסוד העשייה של Laya Project – להקליט מוסיקה ושירה אתניים אותנטיים ולהפיקם למוסיקה עכשווית – מוסיקת עולם אלקטרונית. A New Day הוא פרויקט הקושר מראות מהאזורים
חמש שנים אחרי Everyday חוזרת TCO בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,
יותר ויותר מוסיקאים בוחרים בסגנון רטרו קלאסי, ולאו דווקא מהיומרה לעשות משהו חדש ויצירתי מעולה. ב – Aria 2 ניסה פול שוורץ הפך את "קפה דל מאר" למותג נמכר מתוך ניסיון לייצר מוסיקת קרו סקלטשר בחיבורים של צליל קלאסי, גיטרות, כינורות,
שננסה להיכנס לעולמו של עומר גורן? ניסיתי. הניסוי הצליח. החוויה – פחות. הבנאדם שוכב על המיטה, מנסה לשחרר הראש, זוחל על השמש, שוכב על החול מול הגלים מחכה שהחיים שלו יתפוגגו. מה הסיפור? קיפאון? דיכאון? אני נכנסתי למצב של הרפיה.
על רקע מבול אוספי צ’ילאאטוט, מדגישים עורכי הסדרה, כי מדובר בסרט ההמשך. זו "האיביזה האמיתית", שלא יהיה ספק. המותג מוכר גם כ"קפה דל מאר". אבל בסופו של דבר, המוסיקה עצמה חייבת לספק הסחורה, והדיסק הכפול הזה מספק גם מספק. זהו
"הוברפוניק" הבלגית מהבולטות בז'אנר הטריפ הופ, מציעה נוסחה מעודנת בשילוב גיטרות, אלקטרוניקה וקולות, אותה רקמו ויצרו אלכס קלייה ופרנק דאשין. הזמרת Geike Arnaert משדרת רכות היפנוטית, והמוסיקה, היא צלילים אלקטרוניים מסוגננים, חמימים לא סטריליים. "הוברפוניק" 1998 כבר אינה נשמעת כלהקה מכוכב
ברוכים הבאים ל"אימפריית השמש", גן העדן המוסיקלי של צמד המוסיקאים המפיקים האוסטרליים, לו סטיל (The Sleepy Jackson) וניקולס ליטלמור (Pnau) הממשיכים ליצור עולם של צלילי אווירה, שמכונה בדפי היח"ץ – "הרפתקה פסיכודלית פוסט אפוקליפטית". אלבומים ראשונים Walking On A Dream
אם אתה זקוק לאור, היא תספק לך אש, שמתי עליה עין, חוט חשמל. הוא גורמת לי למחוא כפיים, לרקוע, מוטב שתרקוד. עזוב את ביתך, שרוף כל כספך… קותימאן גייס את אדם שפלן וקרולינה לריטואל מוסיקלי, שיר אהבה והעצמה, שיר של
מישהו כתב שהמוסיקה הזו יותר רגועה מאשר "Music for Airports" של ENO. אלבום הבכורה של צמד האמבייינט Jónsi & Alex. מציג שת"פ אומנותי בין זמר Sigur Rós סיגור רוס Jón Þór Birgisson ושותפו לפרויקט אלכס סומרס Alex Somers . המוסיקה היא
שמה המלא את'ני פטרישיה ני בהארונאיין. באירית זה נשמע יותר אותנטי. המיליונים שרכשו את אלבומיה מכירים אותה כאניה Enya, זמרת אירית, מלחינה, נגנית בת 54, שבעה אלבומים עד היום, ארבעה פרסי גראמי, מוסיקה חוצת תרבויות, רווית אווירה. בחדש היא שרה
שימו האוסף הזה כמוסיקת רקע. דאנס, האוז או גרוב וגם לטיני. סדרת קפה דל-מאר הולידה הרבה מתחרים המשווקים סוג של מוסיקה הנקראת "אלקטרוניקס מוד". האוסף פשטני, אך יש בו זרימה יפה, מסתורית, אלגנטית. עורכיו דאגו לקוקטייל מאוזן של רמיקסים. לא
איך עושים מהרולינג הסטונס צ’יל אאוט בסטייל בוסה נובה? "מיוזיק ברוקרס", לייבל ארגנטינאי המתמחה במוסיקה אלקטרונית, הוא שעומד מאחורי הפרוייקט הז. זה נשמע ע כמו התעללות בשיטת הקלות הלא נסבלת בשירי הרולינג סטונס, אבל אחרי הקשבה שניה ושלישית, נטשתי את
יוצאים הרבה אוספי צ’ילאאוט-לאונג'-נו ג'אז אלקטרוניים. סדרת קפה דל-מאר מרחה את הסגנון הזה עד מיאוס. אבל הצרפתים מהרובע הלטיני שיחקו אותה. זה אוסף שמנסה להימנע מקלישאות, קולקציה צרפתית עם טעם ג’אזי שנוסף להאוז, לקצבי הברייק והמידטמפו ואפילו כמה אמני ג’אז מוכרים
רציתם מוסיקה שאנטי? הצ'יל אאוט האסיאתי האקזוטי הזה מגיע מבית מדרשו של אוליבר שאנטי. Rashni Punjaabi הוא מחוג החברים של מי שנקרא במקור אולריך שוּלץ, המוסיקאי הגרמני מייסד "אוליבר שאנטי וחברים" (Oliver Shanti & Friends).המיזוג הוא תערובת ניו-אייג' הממזגת מוסיקה
צ'יל אאוט, לאונג' ארגנטיני? אנחנו באזור, אבל הגיטריסט הארגנטינאי פדריקו אובלי Federico Aubele מבקש לדלג על הגדרות. אולי זה ההישג הגדול שלו. המוסיקה הזו מתיישבת חזק בראשך ואתה לא נפרד בקלות מהאלבום. פדריקו אובלי (יליד 1974) מושפע מהטנגו של אסטור
חברו את ראשי התיבות של השם ותקבלו LSD. מישל קרטו, המוסיקאי שמכר מליונים מחיבור מקצבים אתנים, אלקטרוניקה ומיסטיות מסביר שהמוסיקה היא סם לא רק בשבילו אלא לכל מי שמוכן ללכת על הטריפ המוסיקלי שלו. באוסף "עצבות", "חזרה לתמימות" "כוח משיכת
נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית
הרעיון – לשווק מוסיקה "גרגוריאנית" בקונוטציה של שירה רליגיוזית (הקשר לאפיפיור גרגוריוס, שירת נזירים) נראה אבסורדי עד שלא שמענו את אלבום הבכורה. מי שעמד מאחורי ההמצאה הוא Frank Peterson, ומרגע שיצא לדרך ב-1999,הוא זרם איתה כמו נהר שוצף. הנוסחה: פיוז'ן
פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים.
סניף של חופי איביזה בישראל? תקשיבו לקטע Salty Air. הצליל אמנם עושה תחושת הזיה על כיסא נוח בשעת דמדומים על פיסת אדמה שנושקת לקצף מי התכלת. "העיר הזו נוצצת מעלי, אור מוזהב, מנשק עורך השרוף" שר הזכר מתוך הערפול החושי,
פרנק פטרסון (המפיק הגרמני שעבד עם אנגימה, שרה ברייטמן, עופרה חזה), ממציא-מייסד-מפיק-מלחין הגרגוריאן, עוסק בכמעט התנצלות בפני מעריצי קולדפליי, U2, מטאליקה, ברקלי ג'יימס הרווסט, רובי ויליאמס, רדיוהד, אלפאוויל, הכל פרט לנערה, על עיבודי האמביינט המקהלתיים שעשה לשיריהם. פטרסון בטוח עם
לקחו את הקלאסיקות של מייקל ג'קסון ובישלו אותן ברוטב צ'יל. יצא אלקטרוני סופט טעם שמיימי משהו, מתאים לסיטואציה שמייקל מרחף כבר באיזשהו רקיע. למרות שהאוסף מטופל ע"י מפיקים שונים – הצליל מאוד קוהרנטי, צ'ילי-צ'ילי, מעטה רך-מסתורי ענוג ומענג אוזן, מסרס
נוסחה שעבדה: לוקחים מזמורים גרגוריאנים, מעטרים אותם בעיבודים אלקטרוניים, מוסיפים נזירים בלבוש ימה"ב בתמונה ובהופעה, והתוצאה מנצחת. המלחין הצרפתי אריק לוי המתמחה בתזמורים מוסיקליים שמימיים בנוסחי האמביינט ניו-אייג' של אניגמה ודיפ פורסט מרחיב את ההתנסות למוסיקה קלאסית – ויואלדי, ורדי, מהלר,
מעולם לא תרגלתי יוגה. גם אחרי הדיסק הזה – ספק אם יחול מהפך בחיי. את המוסיקה שאני שומע אפשר להגדיר כסוג של הרפיה אסתטית בניחוחות מזרח מסורתיים ללא ביטים אלקטרוניים תוססים, עיבודים סוערים או טקסטים שמסיתים מקו מצב הרוח. פוטומיו,
