מוסיקה ג'אז לייב

הסקסופוניסט ארצ’י שפ (68) אוהב להניח את הכלי בצד ולשיר בלוזים. זה קרה הרבה במהלך ערב הפתיחה במשכן לאומנויות הבמה וגם כעבור יומיים בסינימטק עם הרביעייה שלו. שפ שר בלוז בטונים צרחניים.   הסקסופון יכול לחכות. תן לנשמה ללכת במקומו. אני מעדיף את

 מרגע שאצבעותיו של רון קרטר מתחילות לפרוט סולו על הבס, המוסיקה רצה בכל מיני כיוונים, מאילתורי אווירה דרך הג’אז הלטיני, הסווינג והביבופ ועם חיוך, שעשוע והומור. קרטר אגדת ג’אז, עלה על הבמה בחליפה מהודרת, וניגן מוסיקה שרחוקה מלהיות מכופתרת. קרטר במצברוח טוב,

גארט מנגן עם הפנים לנגנים שלו, אבל יודע מתי לסובב אותן לקהל. מי שבא לחפש את החיבור למסורת קולטריין, מצא אותו. מי שבא לשמוע ג’אז מודרני, לא התאכזב. קני גארט מתגלה כסקסופוניסט פתוח, חם, מתקשר מאוד.  יש לו  שפת נגינה משלו, "שפת הסטנדרט" שלו,

דון פרידמן – פסנתר, אד שולר – קונטרבס, טוני ג’פרסון – תופים, ראלף ללאמה – טנור סקסופון.   המנחה של הערב הזכיר שמלאו לו כבר 70, "יהודי חם" (נו, באמת. די עם גאוות היחידה הזו) ועוד כול מיני פטפוטים מיותרים של

אפשר להגדיר בקלות את הפסנתרן מתיו שיפ כאוונגרד ג’אז, ולמעשה, כול מה שאלתר הפסנתרן הזה הוא מהפכני ולא צפוי. שיפ (45) הולך על  קו דק בין סגנון FREE ג’אז ומוסיקה מודרנית. הוא נשמע כמבשר בשורת  הג’אז המתקדם בלי יומרות נפוחות. האילתורים

ג’ון היקס הקדיש את הערב לטלוניוס מונק. רפרטואר ביבופ מובחר, אקלקטי.  לא בחירה פשוטה, לא בחירה שקורצת לקהל, לא הסטנדרט’ס המקובלים. מיד מבינים שזה פסנתרן שאוהב לאתגר את עצמו.איך שהוא ניגן  – זה תמצית השליטה בפסנתר ג’אז. היקס בן 65,

  הירומי – פסנתר, קלידים,  טוני גריי – גיטרת בס, מרטין ואליהורה – תופים.   הירומי כבר  סופרסטארית  של הפסנתר, כמו ונסה מיי של הכינור. היא באה לתת הצגה. פעם שנייה שאני שומע אותה. כמו באילת, קיבלנו מפגן וירטואוזיות, וצריכים להודות שהיא