האנגר 11 ת"א

הירומי

0/5

 

הירומי – פסנתר, קלידים,  טוני גריי – גיטרת בס, מרטין ואליהורה – תופים.  
הירומי כבר  סופרסטארית  של הפסנתר, כמו ונסה מיי של הכינור. היא באה לתת הצגה. פעם שנייה שאני שומע אותה. כמו באילת, קיבלנו מפגן וירטואוזיות, וצריכים להודות שהיא אחת ויחידה בצירוף הזה של חופש, התלהבות ומהירות נגינה. היא יודעת שהקהל אוהב את פעלולי הקלידים שלה, והיא לא חוסכת שום ג’סטה כדי לקבל סטנדינג אוביישן  בקטעים שהיא לוחצת על הדוושה. 
רואים לה בחיוכים ובעוויות הפנים שהיא מתלהבת, גועשת  נהנית. משקיעה טונות של עוצמה ואנרגיה בנגינה.  מנגנת מוסיקה בראוותנות מופגנת חוצה גבולות סגנוניים, משנה מקצבים, מאלתרת עם נשמה ותשוקה, גם עם חיוך וקריצת עין, מקרינה טמפרמנט של רוקיסטית  ונועזות של יוצרת מודרנית, אבל רק לעיתים רחוקות עידון של פסנתרנית  קלאסית.
 כשלצידה טוני גריי בגיטרת באס ומרטין ואליהורה בתופים, פתחה הירומי עם הקטע האלקטרוני-אקוסטי "שובו של האלוף קונג פו" ובהמשך עברה לסוויטה של כחצי שעה – "מוסיקה לשלושה כלי תזמורת". הנגנים שלצידה רצים איתה. הירומי משתמשת בהם לצרכיה הראוותניים. הם צריכים לעמוד בקצב שלה. האפשרויות שלהם לאלתר – מוגבלות.
עם כול העוצמה שלה, באיזשהו מקום, יש תחושה שהירומי כבר משועבדת לשאו, כלומר – נונסטופ קצב, התלהבות יתר במינונים גבוהים. הייתי מצפה ממנה לקחת פאוזה,  נשימה יותר עמוקה, קטע אחד או שניים בלי לחבוט על קלידי הפסנתר בכזו עוצמה, משהו יותר יצירתי לנשמה, ולא יקרה שומדבר אם היא תוריד הילוך או שניים.
פחות התלהבתי ממנה הפעם, לעומת אילת. הייתה לי הרגשה שטכניקה, קצב  ווריטואוזיות באים על חשבון יצירתיות. פתאום זה נשמע "ניו אייג’" ג’אזי – ללא עומק. אני מאמין שעם הכישרון שלה, חית הפסנתר הזו, תגיע גם לזה בעתיד. עכשיו היא עסוקה בלנצל את המומנטום. 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. חבל שלכתבה אין תאריך….
    ככה לקורא המזדמן אין מושג אם מדובר בהופעה משבוע שעבר או מלפני 10 שנים…..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות