לנגן את אסטור פיאצולה, ענק הטנגו הארגנטינאי, אחרת. לנסות להעביר אותו למגרש הג'אז. ל"מזימה" חבר נכדו, דניאל "פיפי" פיאצולה, שהגיע לפסטיבל ג'אז חורף באילת עם הרכב שישייה שמנגנת ג'אז מייד-אין-ארגנטינה מודרני, חזק, כמעט אגרסיבי. מה רע בגרסה המקורית? לא רע,
תופי ה – Hang שסטיב שיהאן נוקש עליהם נראים כמו צלחות מעופפות שנחתו לשעה קלה באילת. הצלילים העגולים וההרמוניים מזכירים א ה – Steel Pan או Steel Drum, אותם תופים שמוצאם בטרינידד. שיאהן מחליף את הצלחות האלו בתדירות גבוהה. צליליהם
ג'אז או מוסיקת עולם? כמעט כל פסטיבל ג'אז בימינו לא ירשה לעצמו שלא לשלב מוסיקה אתנית. נכון, לא חייבים ללכת לפי קונספטים או אופנות, אבל ברור שזוהי המגמה שבה מתחשב כל ניהול אומנותי, ובמיוחד כשמדובר בדובי לנץ, המנהל האומנותי של
מונטי אלכסנדר הגיע למשכן לאומנויות עם ניסיון של 50 שנות נגינה, פסנתרן ג'אז כריזמטי, שאומן, שנהנה לדלג בין סגנונות כדי ליצור את המוסיקה הנגישה שלו בחותמו שלו. אלכסנדר מאוהב בפורמט טריו פסנתר, שמאפשר לו להגשים את מיטב מאווייו כפסנתרן. הנגינה
נט קינג קול מת ב־15 בפברואר 1965 בבית חולים "סיינט ג'ונז" שבסנטה מוניקה, קליפורניה, כשנתיים אחרי ההופעה הזו מסרטן הריאות, והוא בן 46 בלבד. קול היה מעשן כבד. הוא עישן עד כשלוש חפיסות סיגריות ביום. הוא האמין כי העישון שומר
ישחקו הנערים לפנינו. ישחקו לפני אלי דג'יברי. הוא מוכן לגלות שעופרי נחמיה המתופף שלו הוא בן 19. לגבי הפסנתרן העילוי גדי להבי – סודי. לא נעים. תעשו חשבון: ב-2012 הוא היה בן 16. דג'יברי אוהב להיעלם לכמה רגעים כדי לתת
"באד פלאס" יהיו תמיד הג'אז האלטרנטיבי, כי הם אינם מפסיקים להמציא עצמם מחדש. כחמש עשרה שנים עסוקים חברי השלישייה בשבירת כל הקונבנציות של הג'אז המסורתי באופן בלתי מתפשר, למעשה מאז הגרסה שלהם ל – Smells Like Teen Spirit ועד העיבוד
הצימוק המפתיע הגיע בסיום המופע של ברנפורד מרסליס: אלי דג'יברי, סקסופוניסט טנור, המנהל האומנותי של הפסטיבל, עלה להדרן לנגן עם ענק הענקים ברנפורד מרסליס, כדי להגשים חלום. דג'יברי עשה הכל בסולו שלו כדי להבהיר – כמה הוא מתרגש מנוכחות מרסליס,
אקורדיוניסטים מפולין בפסטיבל ג'אז? אז זהו שאנחנו כנראה לא יודעים הכל על אקורדיון. אצל רבים האקורדיון הוא קונוטציה למוזיקת פולקלור וריקודי עם. שלישיית האקורדיונים הפולנית "מושן טריו", פורצת את המסורת בעיקר בזכות וירטואוזיות, המאפשרת להם לנצל את מה שגלום בכלי.
ביטול נוסף (הגיטריסט מט סקופילד הבריטי) הכניס ללחצים את מפיקי הפסטיבל, אבל המסורת מנצחת. נמצאו במהירות תחליפים, וג'אז בים האדום 2013 כבר מתכונן ליומו השני. מנות ראשונות נבחנות בסקרנות: מי זו הזמרת שהתגלתה בתחרות מוסד הג'אז של תלוניוס מונק? ג'יין
לא זוכר שראיתי קונטרבסיסט ג'אז מחייך ומתלהב כמו עומר אביטל. הבחור חי, נושם את ההופעה. משום מה, בחר כוכב הערב להיות מאחורי הלהקה, בהתאם למבנה הקלאסי של הרכב ג'אז. שני הנשפנים – ג'ואל פראהם ואבישי כהן בקדמת הבמה, הפסנתרן, יונתן
החגיגה הייתה יכולה להיות מושלמת יותר, אילו ז'וקה פרפיניאן היה מתרגם את השירים של מתי כספי לפורטוגזית פרפיניאן הצטרף להרכב של "חגיגה" לא רק בתפקידו כאיש הקשה, אלא גם על תקן של זמר. למה לא הזמינו את מתי כספי לשיר?
הספדנו אותו אחרי שמנכ"ל העירייה החליט לקבור אותו. והנה עדות חיה: הפסטיבל הוצא מהקבר, והוא חי. פסטיבל ג'אז תל-אביב קם לתחייה. חיפשנו את מנכ"ל עיריית תל-אביב לשאול האם הוזים אנו, ואם לא – מנין בא התקציב. הוא לא נראה בשטח.
הסיום היה מפתיע. ראווי קולטריין (47) הזמין לפסנתר ילד העונה לשם גדי להבי, שהחליף את הפסנתרן שלו, דיוויד וירלס. שמענו בערב הזה מחיאות כפיים בסיומו של כל סולו, אבל כשלהבי סיים את הסולו שלו, הזאפה געש. נולד גאון פסנתר מתוצרת
פסטיבל ג'אז בים האדום קיץ 2009. האטרקציה: די די ברידג'ווטר מגיעה ממועדון הענקיות בג'אז . משתמשת בכל שיש לה, בשירים הקצביים, בבלדות.לעשות מופע שמח. הפעם באנרגיה מיוחדת ומנה לא מבוטלת של כריזמה, בקשר מסעיר עם הקהל שכלל אטרקציה של ריקוד עם
קודם כל התחושה שאתה נוגע בהיסטוריה. מולך מתופף שניגן עם מיילס דיוויס, ג'ורג' בנסון, מדונה, סטינג, דיוויד בואי, עם להקת הפיוז'ן פורצת הדרך Weather Report. מתברר שעומר חאקים לא ויתר על שום דבר. הוא עדיין נמצא בכל המקומות האלה בהם ביקר.
מאיה בלזיצמן אינה מפסיקה להודות על הזמנתה לפסטיבל ג'אז בים האדום. נכון שהיא אינה מוגדרת אמנית ג'אז, אבל לכו תגדירו אותה בתום הערב המיוחד עם המתופף מתן אפרת. רוק, פופ, ג'אז, קלאסי? ואולי קרוסאובר. בלזיצמן לא הציגה אף קטע מקורי,
על דבר אחד אני יכול לחתום עם יותר משני עדים: פסטיבל ג'אז חורף בים האדום יצא לדרך. נכון שבראש התוכניה מתנוססת תמונתו של סטנלי ג'ורדן, ענק הגיטריסטים שלא הגיע בגלל איומים מגורמים פלסטינים. נכון שגם שלישיית האקורדיוניסטים "מושן טריו" מפולין דפקה
הקהל המתין לשירים של לאונרד כהן. מדלן פיירו Madeleine Peyroux לא הכזיבה. במיוחד הגרסה ל – Dance me to the End of Love, אבל גם Bird Ob A Wire. אל תזהו אותה רק עם שירים עצובים. לבלוז ולג'אז יש לא
קני גארט קווינטט הוא קודם ריתם סקשן נפלא, עוד לפני שמגיעים לכוכב הערב. נראה כאילו אינך יכול לנגן ליד גארט בלי שיש לך את תחושת הגרוב שלו. מהקטע הראשון –פוסט בופ עוצמתי, סווינגי. הערב הזה התחיל בנפקדות: מרקוס ביילור המתופף
ג'אז במקור הוא קצב תופים – הוא קצב הרגליים. היו ימים שהם חיו בשלום במועדוני הג'אז של פעם. מי שלא עיין בתוכניה, הופתע מגיחת רקדן סטפס של הפסנתרנית ג'רי אלן לבמה. אלן בת החמישים וחמש, ניסתה להראות שמסורת הג'אז, החל מהמוסיקה
תרשמו: א. חמישיית שון ג'ונס. ב. שלישיית כריסטיאן מקברייד. הסדר אינו קובע. בשביל שני ההרכבים האלה כדאי להגיע לפסטיבל ג'אז. כל פסטיבל ג'אז. כל אירוע ג'אז. להאזין פעם פעמיים, ולהגיע לתחושה שאתה חייב עוד ועוד ועוד.כריסיטיאן מקברייד כבר נמצא בפנתיאון
אחרי שש שעות מוסיקה, אתה מבין, כי יש רגע בו הגוף פשוט מסרב להמשיך, ליתר דיוק – מצווה עליך לפרוש. תשאיר משהו למחר, אתה אומר לעצמך, וקופץ לטעימה אחרונה באחת אחרי חצות אצל ריצ'ארד בונה הקמרוני, הבסיסט המופלא, שהגיע לאילת
ואיפה אבישי כהן? בתוכניה הבטיחו גם אבישי כהן. לא שמעתי רבע תלונה. הקהל לא דרש אותו בקול רם. נדמה לי, שאבישי צריך להתלונן על שלא התלוננו על היעדרו. אבל עידן רייכל הגיע להשתתף בתרגיל האימפרוביזציות של בובי מקפרין. מזמן לא
תביטו בתמונה. קוסם הצליל שלפתע נשאר עם הכלי הענק בפיו ללא אחיזת ידיים. אגב את קורטני פיין אסור לצלם. כלומר שני שירים, ואז מגיע איש אנגלי שמן, ומבקש מכל בעל סמארטפון לחדול. לא שממש הייתה לו עבודה קשה. חמישים איש
בובי מקפרין הודיע מראש, כי גם הוא אינו יודע מה יקרה על הבמה. זה הוא והאורחים שלו והקהל. מכאן והלאה – הכל אלתור. תן לאימפרוביזציה לנצח. איש אחד וקולו. לא הרכב. לא כלי. הוא הכלי. משהו שנשמע לא מבטיח? חלטורה
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן
אפשר לחשוב כבר על דיסק אוסף: נגני ג'אז איטלקיים מנגנים שירים ישראלים. אחרי ההופעה של הפסנתרן מרקו סיניורילה Mirko Signorile, ושלישייתו יחד עם הסקסופוניסט רוברטו אוטאביינו – רשימת השירים הישראלים תפחה. נדמה לי שכאן אנחנו מקוריים: אין מדינה בעולם שמפורגנת
אלי דג'יברי הגיע להופעות בישראל. משפט מוזר לפתוח רשימה על הופעת ג'אז של נגן שלפני חודש ראיינתי בביתו שבחולון? אבל הרביעייה של אלי דג'יברי ששמעתי בזאפה במוצאי חג הפסח, היא מסוג הרביעיות עליהן אומרים: הגיעה לישראל להופעות. אגב, דג'יברי והנגנים
הפסנתרן סטפנו בולאני בא למשכן לאומנויות הבמה לבלות. הוא הזמין שני נגנים ישראלים נפלאים, שהבינו כי הוא בא לבלות, אז גם להם מותר.הלכו דאחקות, בדיחות, צחוקים. וגם ניגנו. ניגנו יפה. וירטואוזי. קליל, מוקפץ וחם. גם מייינסטרים ג'אז צריכים לדעת לעשות.
