Mugician הוא צירוף בין המילים Musician + Magic, צמד המילים המכתיר אלבום שמכיל את המסע של זוכה הגראמי קיאון הרולד, ביטוי לכאב, זעם וטראומה, שחווה החצוצרן בעקבות גל מעשי האלימות ששטפו את עיר הולדתו פרגוסון אחרי הריגתו של הצעיר השחור מייקל בראון ע"י
כמה אפשר עוד הדודאים? הבן אסף וגם החבר לצמד, ישראל, עדיין ממשיכים להריץ את המותג. את אסף אמדורסקי וישראל גוריון שמעתי הרבה יותר פעמים מאשר את בני אמדורסקי וישראל גוריון מאז שהם יצאו לדרך בפעם הראשונה בצוותא באוקטובר 2009. הערב ביפו היה פרק המשך נוסף בהצדעה
את "אייכה" שולי רנד השאיר להדרן בסיום הופעת ההשקה ל"רצוא ושוב". הקהל דרש את השיר בצעקות, והוא קיבל אותו כאילו זה ה"להיט" הגדול שהמתינו לו. אולי שכחו, כי מדובר בקונפליקט קשה. בשיר רנד נחשף בגילוי נפש אמיתי, בטון של צער עמוק, כשהוא שר –
את הנוסחה המצליחה אפשר לסכם בשתי מילים: יהורם ויורגוס. תרצו: יורגוס ויהורם. השידוך – הברקת רייטינג. האמרגן שמאחוריה יודה, כי כל אחד לחוד לא היה עושה סולד אאוטים כאלה מטורפים. הקשר של יהורם גאון למוסיקה יוונית – מקרי בהחלט. לא בטוח שלדינו
ננה מושקורי נפרדה מהבמה ב -2008, היא התכוונה שזו תהיה פרידה לנצח. הנצח נמשך בסופו של דבר רק כמה שנים קצרות. כששבה לבמה, היא תיארה את ההחלטה לפרוש כ"מצוקה נפשית". לדבריה, היא לא התכוונה לפרוש, אבל חשבה, שהיא צריכה להיפרד
ארז לב ארי והחליפות שלו אמנם אירחו את רוחו אריס סאן באלבום האחרון שלהם, אבל במופע ההשקה היתה תחושה שהיא (הרוח) לא הגיעה במשבים עזים, למרות שרוב השירים מהאלבום נכנסו. אני יכול להבין את ארז לב ארי והחליפות: אלבום אחד לא
גיל שוחט, הפסנתרן הקלאסי, יקירן של אחדות מזמרות הצמרת, אינו הולך על זמרות קלאסיות (אופרה). הוא מעדיף זמרות פופ/ פולק. ב-2011 שמעתי אותו עם נורית גלרון. גם אז שאלתי: מה יכול להוסיף הפסנתר של שוחט לגלרון. אז כן: גיל שוחט מצליח להכין מסלולי המראה
ההופעה הסתיימה עם קאבר ל – Tainted Love של Soft Cell מתחילת השמונים בביצוע מלהיב. היתה תחושה, שהגענו לנקודת רתיחה, אבל בפסטיבל כמו בפסטיבל חייבים לפנות את הבמה לטובת ההופעה הבאה. לא בכל הופעה יש לכותב שורות אלו, שבע הופעות
איאן אנדרסון חוגג חמישים לג'טרו טאל, להקת הפרוג-רוק המיתולוגית. מבחינתו – ההזדמנות להודות לכל 36 הנגנים והמוסיקאים, שהשתתפו בהרכב לאורך שנותיו. גם באוקטובר 2018, אתה מבין שג'טרו טאל הייתה חלק מהאבולציה של הפופ והרוק, מוסיקה, שממשיכה להלהיב, כי השמונים-תשעים והלאה לא ממש
האם הקהל שהריע בשאגות ליוני רכטר באולם רקנאטי מוזיאון ת"א, פתיחת פסטיבל הפסנתר 2018, היה רוכש לפני 39 שנים את האלבום "התכוונות", תקליט הסולו הראשון של יוני רכטר שלשמו התכנסנו? לאכזבתו של רכטר, הקהל לא רכש בהמוניו גם את אלבומו
מה עוד אפשר לעשות עם השירים של ברי סחרוף? הייתי חוסך במילים הבאות, ופשוט שולח אתכם למפגש האטרקטיבי, שכמותו ניתן לקבל כנראה רק בפסטיבל כמו פסטיבל הפסנתר. בתוכניה דובר על טריו, אבל על הבמה התייצבה רביעייה – סחרוף – גיטרה וקלידים,
באחת הביקורות הראשונות שלי על שלומי שבן כתבתי: "שבן הוא יוצר מוכשר ומרתק שעסוק בהתלבטויות, בחיפוש עצמו, מתרגש ותוהה, קליידוסקופ של השפעות, מספר סיפורים, שנסונייר, בעל מגע קלאסי ורוקנרולי בפסנתר. הבטחה בענק." עברו מאז איזה 17 שנה, כמספר השנים מאז השתתף
באדי גאי, המוהיקני האחרון (כמעט) של הבלוז, מגיע שוב לישראל – הפעם לאמפי פארק רעננה. יחממו אותו – שלומי ברכה, רמי פורטיס, יהודה קיסר עם לירון עמרם, תמר אייזנמן ונינט. מתי? יום חמישי, 25 באוקטובר 2018. הכנסות המופע קודש לגיבורים של כנפיים של קרמבו, תנועת הנוער מובילת השינוי
יש שהאשימו, אולי שלא בצדק, את "אמריקה" כחקיינית של "קרוסבי, סטילס נאש ויאנג". הלהקה הראתה ייחודיות בשורה ארוכה של להיטי פופ-רוק באמצע שנות השבעים, כשההשפעות הן לאו דווקא ההרכב הנ"ל, אלא הביטלס, הביץ' בויז ועד האמהות והאבות. שלושת חברי הלהקה, גיטריסטים כולם, כתבו שירים שנכנסו לרדיו המיינסטרים בארה"ב
הזמינו את כל נגני הפסטיבל מחו"ל לחגיגת הסיום. מתי לאחרונה שמעתם על במה אחת מקבץ של כל באי הפסטיבל? עמיקם קימלמן, המנהל האומנותי של יפו ג'אז, הגה את הרעיון (הכלכלי/אומנותי) של כולם מנגנים בשביל כולם – בחילופי תפקידים (פעם מוביל,
כוכב הערב השני של פסטיבל יפו ג'אז הוא אוליביה קר אוריו (Olivier Ker Ourio), נגן מפוחית צרפתי נפלא, שיודע "לתרגם" שיר פופ מסוגים שונים לג'אז מענג, וזוהי הרי מטרתו של הפסטיבל השנה: לנסות לייצר אינטרקציה בין סגנונות פופ שונים ובין
ג'אז בבארבי, מעוז הרוק? נו טוב, בעבר קיימו במקום גם ערבי שירה בציבור. (כן, שרהל'ה שרון הופיעה בבארבי!). היה מעט דימיון בין שני הקהלים, אם כי בטוח שאין מדובר באותם הקהלים. והנה, הביג בנד של אלי דג'יברי עושה הסטוריה. יוני
בעוונותי החילוניים, עלי להודות ואולי לבקש סליחה, שאינני הולך לבית כנסת בימים הנוראים הממשמשים ובאים ומבקש מחילה וכפרה כאחד מבני ישראל. אני מאותם חילונים, שמשתדל לבקש סליחה ממי שפגעתי בו בזמן אמת בלי לערב את הקב"ה. כל הסידור של בקשת
מועדון בארבי ספטמבר 2018. מסובבים מחוגי השעון שלושים שנה לאחור, ל-1988. הקאמבק סולדאאוט. סוגר קופות. הקהל סוגד לו. שר את השירים. למוסיקה של פעם יש תעודות ביטוח. הקהל, כידוע, אוהב מזון מוכר. גם מי שעוד לא נולדו אז מתחברים לקאמבק. מצד
בגיל 78, הרבי הנקוק עושה מוסיקה, שנשמעת כאקספרימנט מתקדם. ממשיך לנסות להמציא את עצמו. זה אינו עומד תמיד במבחן היצירתיות הפונה לנפש. היום הוא כבר לא צריך לאשר מחדש את מורשתו המופלאה בתחום הפופ, ג'אז-פאנק ריתם אנד בלוז והאוונגרד. מר הנקוק מעדיף
מה הקשר בין היפ הופ עברי וג'אז? לפי התוכניה ברור שיש קשר: בתחילת שנות התשעים הדגים קולקטיב הג'אז-ראפ US3, כיצד "קנטלופ איילנד" של הרבי הנקוק, סטנדרט משנות השישים, הוא בסיס מושלם למפגש פאנקי בין גרוב וג'אז. המפגש טבעי ועמוק, נעוץ בתוך
להיטי הביץ' בויז עושים לי תחושת דז'ה וו. מוסיקה שנחקקה בנעורי, ולאחר מכן שמרתי לה חסד נעורים. הנעורים, חלפו ואת מקומם תפסה הנוסטלגיה. בריאן וילסון, איש בן 76 מנסה לעורר מחדש געגועים ל- Pet Sounds, אלבום שיצא לפני 52 שנה. אנשים רבים
שגרת עבודה אצל נינט: חוזרת לשלוש ארבע הופעות מארה"ב. סידור קבוע. הפעם היא תחמם את אלאניס מוריסט בלייב פארק. לפני כן הרווחנו מה-זה הופעה מחממת בגן הפסגה ביפו. לא ביקשו כרטיסים בכניסה. הופעה Free. נינט בחינם היא נינט, שהייתם משלמים בשביל לשמוע
גונזלו רובלקבה הוא אירוע פסנתר ג'אז בפני עצמו. אחת הדמויות החשובות ביותר שיצאו מהג'אז אפרו-קובני בשנות ה -90. רובלקבה מגיע לאילת במופע סולו, שהוא הזדמנות מצוינת לתצוגת תכלית ממוקדת של הווירטואוזיות שלו. גונזאלו רובלקבה הוא פסנתרן רב-תכליתי יוצא דופן המסוגל
חיפשתי דוברי עברית בקהל. האוזן קלטה רק צרפתית. אנחנו בתל-אביב, לא באולימפיה בפריז, אבל מישל פוגאן הרגיש לגמרי פריז. פטפט וחפר בין השירים לשמחת הקהל המפרגן. זה היה מופע לקהילה צרפתית, שחיפשה את השנסונר מפריז בארץ הקודש. הם אפילו שרו
אנחנו מתגעגעים להרד רוק אולד סקול, לבלאק סאבאת’ לד זפלין ודיפ פרפל, ומקבלים בתדירות גבוהה מאוד את הסקורפיונס. הרוקרים הגרמניים חזרו כדי להוכיח מדוע פרישה אינה האופציה הנכונה עבורם גם אחרי יותר מחצי מאה (52 שנים !) בדרכים, וכי יש
בשביל שיר אחד ששרה מיקה הרי, כדאי היה לעלות לגג בקומה חמישית ברחוב תנחום ביפו. לא הופעה פרטית. בכניסה לדירה ישב בחור ליד קופה ומכר כרטיסים. תל אביב על שלל אורותיה ומגדליה נפרשה ברקע. נדמה לי שהגג היה מלא. סולד
רגע, יכול להיות שהייתי בהופעה הזו? היא כל כך מוכרת לי. השירים. הנגנים. העיבודים. אפילו פיטר רוט זכור לי מההופעה הקודמת של אשדות. אורח לנצח. בכל זאת הבדל: הגיעו שלושה שירים מהאלבום החדש. האם זה שינה במשהו את אופי ההופעה?ממש
עכשיו זה הוא. תכירו: ארקדי דוכין. קיץ 2018. גן הפסגה ביפו. לילה לבן. הופעת חינם. כולם מוזמנים. כיוון שאני מתגורר ארבע דקות הליכה משם – גם אני הוזמנתי בלי להירשם ברשימת מוזמנים. כמי שכותב על מוסיקה, הופעת "חינם" היא חלק
דבר אחד בטוח: רינגו סטאר לא מרגיש בן 78. צעיר בצעדיו, שר ממש בסדר, עדיין אוהב להיות מאחורי התופים, ומרגיש כמו מי שבא לעשות גוד טיים עם יותר מאשר עזרה קטנה מידידיו האולסטארס הותיקים. פיס אנד לאב? מבחינת רינגו –
