הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים
לא יודע למה בדיוק ציפו מעריצי Jethro Tull, להקת הפרוג-רוק המיתולוגית. אין לי שום ספק: לרבים זו היתה הפתעה. זמר הבריטון, הגיטריסט והחלילן איאן אנדרסון (68), איחד נגנים לפרויקט חדש, שאפתני הנקרא Jethro Tull: The Rock Opera. מעין חצי אופרת
הייתי צריך להגיע להיכל כדי להבין, שאכן זהו פט בון האמיתי – האיש מאחורי "ספידי גונזלס". באיזשהו מקום בתודעתי, פט בון, אגדת החמישים והשישים, היה טמון אי-שם בתוך דפי ההיסטוריה של המוסיקה הפופולארית, שוכן לבטח בהיכל התהילה של הפופ. והנה,
שבועיים לפני גרוניך את רובס, ראינו את הקהל עף על קלינשטיין את פלס באותו היכל. זה קרה גם הפעם – אמנם ב"חגיגה" יותר מאופקת, ובכל זאת – נרשם חיבוק חם וגדול של הקהל. העיקרון: תביא מצעד להיטים גדולים בצמד, ודאג לחיבורים
מופע פופ כזה אינו המקום לבחון אמן מנקודת המבט המנתחת הקרה, כי יש כאן חגיגה מנקודת מבטן של המעריצות. גושן יותר ממשתף פעולה. קרא עוד דקה משיגעון גבולות ההגיון עדין ריק יודע נושבת באוויר
מהקומה השנייה של מועדון התיאטרון, קיבלנו על הפתיחה קול חנוק-עמום, שנכנע לסאונד חזק, תאורה מרהיבה (צל"ש גדול לתאורן), שפתחה נפלא את הבמה. היתה התרגשות באוויר: לידי צילמה גברת את המופע באייפד. בן זוגה צילם בנייד. המעריצות לא הפסיקו לצלם ולהצטלם.
כמה טוב לגלות נגנים מעולים שעדיין לא יצרו לעצמם מעמד של סופרסטארים, למרות שרמת נגינתם מראה שהם בדרך לשם. רוסלן סירוטה, 35, יליד אומן, שבאוקראינה, בן למשפחה יהודית מוזיקלית, בוגר ברקלי שבבוסטון, עתיר שיתופי פעולה, ביניהם עם להקתו של סטנלי
מהות הזיווג רמי קלינשטיין וקרן פלס? מה קרה? מישהו מוכן להסביר את פשר הדואט? טובים השניים מן האחד/אחת? טובים השניים לצורך שדרוג הקריירות? קומבינה לעידוד קופות מחייכות? השראה משותפת שהציתה יצירה משותפת (אלבום חדש)? חברות שהולידה דואט נחשק? כל התשובות נכונות? מה משותף לו
מי שהגיע בשביל מיטב הלהיטים של אלפאוויל יצא מההיכל כשלא כל תאוותו בידו. המעריצים המתרפקים של להקת הסינת'פופ הגרמנית, אולי אינם מודעים שהלהקה של מריאן גולד המשיכה להוציא אלבומים אחרי שנות השמונים. גולד תמיד מצא דרך לאסוף נגנים ולהחיות את המותג
היה שמח על הבמה. שולי רנד הצטייד בשירי מאיר אריאל כדי לספר לנו הרבה סיפורים על בואו או-טו-טו של המשיח ועל כל מיני טיפוסים מוזרים מהשכונה שלו, וכדי לרקוד עם התזמורת הצבעונית של אסף תלמודי. רנד סיפר מעשיות לא פחות
"הוי ארצי מולדתי" יכול להיות שיר מחאה. אריק איינשטיין כתב בזמנו " אוי ארצי/ מולדתי / את הולכת פייפן, /שברת לי את הלב לחתיכות קטנות /היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך עצוב בא לי לבכות". מתאים לימינו? אבל בשילוב
המתופף הסיר במהלך הערב חולצה. בחוץ קור אימים, בתוך המועדון היה חם. חם מאוד. כבר מהשיר הראשון "מנגינות", הבחור, חצי גוף עירום, חבט בתופים ללא לאות, כאילו הוא מכסח במופע מטאל. החברים שי להב ואורן ברזילי אינם הרד רוק, אבל
סקסי ליידיז. שון פול מחפש את הנשים הישראליות המחרמנות שיעשו לו את זה. יש לו שתיים על הבמה, והוא עושה את זה בלי לנגוע בידיים. לא נגע, אבל נתן להבין שהמופע שלו לא ילך בלי סקס. 8 שנים חלפו מאז
שתיים בלילה. שיחות מהבטן, השיגעון שחוזר אליה. חלומות שסוגרים עליה. לפני שהגעתי לרידינג 3, שמעתי את "כמו בהתחלה", השיר שפותח את האלבום החדש, כמו גם את המופע. דנה לפידות תישאר כמעט לאורך כל המופע על תדר תחושתי גבוה. קול טוב,
שלושים שנות אולארצ'יק בשעה וחצי של צהרי שישי בזאפה. יש מצב? תתפלאו. נכון שאין לו "דברים מסודרים" להגיד (בין השירים), אבל יש לו רשימת שירים יפה, ויש לו החן השובבי המוכר, שאומר, ש"דברים מסודרים" עלולים רק להזיק, ואין לקחת בחשבון
להעביר את בוקר טי ג'ונס, ממועדון התיאטרון ביפו לתיאטרון יהלום ברמת גן כמוהו כהודאה בכך, שיש אגדות, שעדיין לא הגיעו לכאן, גם אחרי 50 שנות מוסיקה מופלאה. אבל הקהל שמילא את האולם באזור הבורסה ברמת גן ידע גם ידע למה
מישהו בתיאטרון תמונע התאהב במושג Unplugged (*), ויצר סדרה של מופעים תחת הכותרת הזו, אבל לפי ההרכב הראשון בסדרה, נדמה כי מדובר יותר בגימיק שיווקי, מאשר בקונספט מוסיקלי: "הברירה הטבעית" עם שלמה בר אינה צריכה לנתק כלים מהחשמל, כי במהות היא
שי לי עטרי – קטעים ממופע ההשקה של אלבום הבכורה – "באמת שרציתי" קרא עוד אהבה גונבת אמילי – עם אלון עדר ירח שוכב על הגב אצלנו בגן חזקה מהרוח – עם גלי עטרי
"באמת שרציתי" מגיע בהדרן. שמוליק נויפלד, שהלחין למילים של טל רביב עלה ללוות. ופתאום קיבלתי זמרת, נקיה ממניירות, מתכנסת לתוך עצמה, שרה את הסיפור בהפנמה נכונה. הייתי זקוק לשיר הזה כדי להבין, שאני כנראה אהנה יותר משי-לי עטרי במופע הבא
חגיגת הקאלט של האחים בלוז נמשכת. את מסיבת הסיקסטיז הזו בהשתתפות ה – Blues Brothers, ראיתי לפני שש שנים. אטרקציית ג'ון בלושי ודן אקרויד מחזיקה מעמד 35 שנה, אחרי שהסרט יצא לבתי הקולנוע, הפעם עם בראד הנשו כג'ייק (ג'ון בלושי
אוכל, שתייה, סלבס, אנשי הז'אנר, צלמי פאפרצי. השקיעו כדי שהופעת ההשקה של עדן בן זקן לתקשורת תהפוך לאירוע חגיגי. לא הייתי צריך תשעה שירים כדי להבין, שכלת השמחה עצמה עדיין אינה מוכנה למעמד המתוקשר ולחגיגה הגדולה. אקס פקטור מאחוריה, לא מעט
נתחיל בבשורה: פסטיבל הג'אז של תל-אביב חזר. עד לכתיבת שורות אלו אין לי מושג לסיבת החזרתו: נמצא התקציב או שראש העיר החליט שהגיע הזמן לעמוד במילה שלו, שעיר ללא הפסקה, כמו תל-אביב וג'אז נועדו? שתי התשובות נכונות, כנראה. בחוברת הפסטיבל
מולי ג'ונסון, זמרת הג'אז הקנדית, הקדישה את אלבומה האחרון כמו גם את מופע הפתיחה של סדרת ג'אז במשכן לבילי הולידיי. חזרה על דברים שהיא אומרת בכל הזדמנות: "במשך שנים אנשים אומרים לי 'את בדיוק כמו בילי הולידיי', אבל אני אומרת
מה, היא בוכה? רגע, רגע: אדל בוכה? תביטו בקטע הזה. שיר לפני סיום – Someone Like You. לא בושה להודות: יש כל סיכוי שגם אתם תזילו דמעה. שיר ששינה את חייה, היא אומרת. לא דמעות תנין. מזילה על אמת. שלא
מה עושה עומר קליין ב"חשיפה בינלאומית" של משרד החוץ וצוללת צהובה? לפי עדות נציגי התעשייה מחו"ל, שהגיעו לירושלים, מתברר כי הפסנתרן המחונן ניגן בפסטיבלים של אחדים מהם, ואילו אני חשבתי לתומי שהם הגיעו כדי לגלות את "הפנים החדשות" בג'אז הישראלי.
סמוקי 2015 היא להקת בידור נוסטלגית, שלפי ההתנהגות הליצנית של המתופף, סטיב פינל, ודברי הקישור של הסולן צרוד הקול, מייק קראפט, יודעת לקחת את עצמה בפרופורציות הנכונות. קרא עוד Wild Angles If You Think You Know How to Love Me
שפשפתי את עיני. בהדרן שלף סטיב פינל, המתופף העליז של סמוקי את דגל ישראל, הניף אותו מול קהל מתלהב והניח אותו על סט התופים. הקהל יותר מאשר אהב את החנופה, כמוה לא נראתה בכל תולדות מופעי הרוק מאז קום המדינה.
הכל נשאר במשפחה. איחוד בין אב לבנו. גיטרה ופסנתר. אקוסטי למהדרין. אינטימי למופת. אלון עדר, התפוח, מנסה להתקרב ליהודה עדר, העץ, אגדת גיטרה בחייו ומפיק על ישוב על כיסא במרכז הבמה מפנה מבטים אל הבן מימינו בפסנתר. בסוף הערב יתברר
שלוש שעות אחרי שהאזנתי לאלבום, הגעתי לזאפה ת"א להשקתו. זה ללא ספק פרק מעניין בקריירה של ירמי קפלן, 54, אחרי למעלה משני עשורים של יצירה עצמאית וחמישה אלבומי סולו. ירמי משלב רוק ומוסיקה אלקטרונית, בטקסטים שעוסקים בחיים על קצה תהום
זו הייתה צריכה להיות הופעת פולק רוגעת של צמד ישראלי הקורא לעצמו רוסו וויינברג Russo & Weinberg, אלא שקרו שני דברים: א. מערכת הסאונד קרסה בצורה, עד שרק הומור כמו של גלעד כהנא היה יכול להציל את המצב. ב. גלעד
