רדיו נכון לעכשיו הוא בדרך כלל מכונית וכביש. הלהיטים צוברים תנופה תוך כדי תנועה. אחר כך הם מגיעים למועדונים. השאלה מה אתם מעדיפים בפקק הגדול. תעשיית המוסיקה ממשיכה לעבוד. זה הולך בסטרימינג, ביוטיוב. מפיקים מקצוענים, מגלומנים, משתלטים על הסצינה, מזרימים
יש לכם כוח ל-88 דקות של היפ הופ? מסתבר שהמאזינים בארה"ב כבר קבעו: האורך לא קובע. דווין מייקל קרטר הבן, הלא הוא ליל ויין (תרצו – Weezy ), מגיע תוך כתיבת שורות אלה לפסגת הבילבורד 200. הראפ שולט. ליגת על.
אם יש דבר אחד שהראפ אינו נוגע בו -מספיק – זו אופנה. השיר/ סרטון של "No Stistist", שיתוף הפעולה בין פרנץ' מונטנה לדרייק, נכנס לעובי הקורה הזו. "אין סטייליסט" לוקח את הראפ למסלול תצוגה מרהיב. זהו המשך לשת"פ ביניהם של
מה מיוחד בהיא מקוסטה ריקה? לא חשוב. התאהב. מה קשה בישראליות? יש תחושה ששם הכל אפשרי. בחורה יפה בקוסטה ריקה – זה משהו אחר. הזמן עמד מלכת כשהיא נתנה לו נשיקה. חוץ מזה ההשגחה… "הכל מלמעלה". בקוסטה ריקה ה"מלמעלה" עובד
האדמה רועדת, ענן כבד מכסה את השמיים. קול אחד הופך לקולות רבים במוסיקה המבליטה את הפער בין השחור לאור שעוד לא זרח, בין צמחי מרפא, ותמרות עשן. רוצה היוצר לומר: הפער בין הרצון למציאות אדיר. אני לא לבד בסיטואציה הזו.
איזי מתייחס לבנות שהוא מכיר. קלישאות מוכרות. קלישאות לעיתים קרובות משרטטות מציאות במדויק. האם המשובשת של איזי היא ארכיטיפוס לישראלית המצויה. קצת מופרעת, חלולה, בלגניסטית, פוזאית. יש כאן הומור. יש סרקזם. טיפה סטירה. יש תיאטרון סולו טוב. יש גרוב בקצב האיטי.
הראפר עובד קשה כדי לחרוז. לפעמים יוצא לו מאולץ, רק כדי שהעיצורים וההברות יתיידדו. ראפ-סאפ-סאב. סיטי-עשיתי-ניסיתי. רעיונות? לא משהו לכתוב הביתה: "לא מבזבז ת'חיים שלי, כי אני חי אותם רק פעם אחת". פלד כתב על הראפ והביטים כמהות חיים. יש משהו
יש בשיר הזה שורה יפה: "אף פעם לא אפסיק ללכת לאיבוד – בין המשמעות והייעוד / כי מה שווה הכסף אם אני תמיד טרוד". אורטגה מכווץ את תכלית חייו של האמן המתלבט לתוך התמליל הזה. הבנאדם חי בין תחושה של חופש
הגיע הזמן לדבר על חופש הדיבור במקומותינו? משהו מדאיג? עצם העלאת הנושא אומרת – יש מצב. יכול להיות שכן. יכול להיות שאנחנו סתם פטפטנים מודאגים. אחרי הכל – אנחנו בדמוקרטיה היחידה באזור, ואין כמו חופש הדיבור לאפיין אחד מעמודי התווך
דיר באלאק. אני רוצה להתחתן, לחיות איתך לתת לך הכל, אבל תיזהר לא לפגוע בי. המזהירה – Belcalis Marlenis Almanzar, שם במה – קארדי בי. ראפרית. החלה כחשפנית באינטרנט, אוריינטציה של אני ללא פילטרים. חברת הריאליטי הטלוויזיוני של Love & Hip Hop: New
מהקומוניקט מתברר שזה אכן סיפור אמיתי. מפיק פרסומות רוצה מג'ימבו ג'יי שיעשה לו שיר פרסומת לפירות. יש בזה כסף. הפיתוי הוא פיתוי. אבל גם אתה מרגיש שהמילה "להתמסחר" קורמת עור וגידים. יש גלולות שהן עדיין מרות מדי למרות הממתיקים. אצל
יהונתן אופנהיים עלה על הגרוב המחניף. הוא צריך אותה. יגיד לה את כל הדברים היפים. רק שלא תאכזב. Baby don't let me go. הוא גם יוריד הילוך בשבילה, ישחקו אותה slow, יביטו זה בעיני זה. טקסט אינסטנט עם כל ה"בייבי" הזה שנועד
שמו של האלבום השמיני של קניה ווסט יכול להתפרש גם כשם החיבה של קניה ווסט גם כ – you, המתייחס לאדם אחד או קבוצה של אנשים. זוהי עמימות מעניינת, הנוגעת במהות אישיותו- יצירתו: היא מעלה את נושא היחסים בין היחיד לרבים,
איך הם עושים את זה שוב ושוב? העולם לרגליהם. ג'יי זי וביונסה מלמדים את העולם שיעור בשיווק וביחסי ציבור. קוראים לזה – אלבום בהפתעה. אם התרגיל לא יצליח להם – למי כן? כולם כתבו, כותבים, יכתבו. זה מה שרצו. ההפתעה
הסנסציה המתוקה משוגרת עם נופים טרופיים, מטוסי מנהלים, ישבנים נוטפי סקס. סוויט סנסיישן הולך עם גוד ויבריישן. סקסי יותר, גבוה יותר. פסגת המצ'ואיזם המיני השחור הולכת עם קולות רבי תשווקה או במילים: "Nobody do it like you do that for
מה השתנה האתמול מההיום במציאות המקומית? ממש כלום. הבעיה היא שאין שום תקווה למחר. מוסיקאים מנסים להרים את נס המחאה. סוף סוף. הבריטון של ארי גורלי באמצעות הראפ של סגול 59 מחזיר למציאות. זה לא ריאליטי. זו המציאות. 30 שנה
הסינגל השלישי של דרייק ב- 2018, מגיע אחרי ה- EP של Scary Hours, שיצא בינואר. לאורך השיר, דרייק מדבר על העצמה נשית בעידן הדיגיטלי. הגם שמדובר בתופעה חיובית, זה היא מלווה גם בהתנגדות ושנאה. השיר בנוי על לולאות (looping) על בסיס
היפ הופ הוא הבלוז המודרני. שפוך צרות ותסכול כפי יכולתך, אבל אל תשכח שאתה בז'אנר בידורי. הקהל לא ממש יקח ללב ולריאות. גם אורטגה מבין, שהביאוס לא יכול ללכת בלי קולות נשיים שמימיים ארוזים במלודיה יפה. הטקסט? שגיאות של כתיב
עדיין "וולקאם טו יזראל". לא יברח האלבום הזה. כל שיר ממשיך להיות נכון לאתמול-לעכשיו גם למחר. פה ושם בתוך העננות הכבדה של הדג נחש, ישנם סימנים של התבהרות חלקית. לבנאדם בשיר יש שאיפות אבל עדיין "לא עישן את כולם", בבוקר
להתאהב בפוסט מאלון, הראפר מטקסס החל מ"פרנואיד", שיר הפתיחה באלבום החדש: מאלון מפרט את ספקותיו לגבי ביטחונו ובטיחותו על רקע הצלחתו. הוא מרגיש כאילו אנשים יכולים לתמרן אותו בשל תהילתו והונו, והוא מתחיל לנקוט באמצעי זהירות נוספים כדי להגן על
"תוכנית של אלוהים" הוא שיר שעוסק בעתידו של הראפר דרייק. בהיותו מי שהוא בתעשיית המוסיקה, הוא יודע שאנשים רוצים שהוא ייכשל. אלא מה: אלוהים לא ייתן להם לעשות את זה. השונאים של דרייק היו "רוצים … / הרבה דברים רעים" שיקרו
את האלבום הזה יוכלו אוהבי הראפ לשמוע גם בלי לראות את הסרט, ובכל זאת מומלץ לחבר בין שני המדיומים, כי השירים הם חלק מהקונטקסט של הסיפור. לפי הבילבורד – הצלחת הסרט מסייעת למכירותיו ולהיפך. מקום ראשון במצעד ה-200 של הבילבורד.
"אצבע משולשת" היא תנועה מזרחית מגונה של זקירת אצבע האמה לביטוי זלזול והתגרות במשמעות של "שם זין". כך מסיימים "הדג נחש" את אלבומם החדש (העשירי) "וולקאם טו איזראל". אפשר לפרשן את השיר בשתי צורות: זה מה שיש לומר אחרי 22
יאללה. בואו נחגוג. שהמסיבה לא תיפסק כי לא הגענו לפיק. הדג נחש עולים על הרחבות בקצב פאנקי מדהיר כדי לשדר את אווירת האסקפיזם ששורה במקומותינו. לפי הרופאים, לא נותר לנו הרבה על מנת ליהנות מהחיים. הכל כמעט מזיק ואסור. אבל
We Are The World, מאמין קובי סאבלימינל שמעוני. מפה צריכה לצאת בשורת האנטי גזענות. לא רוצה להשבית שמחות, אבל במדינה בה הגזענות היא אחת התכונות השולטות, אני אומר לסאבלימינל – אשרי המאמין. מה אנחנו עושים כדי למגר את האפליה ולבחור
פארל ויליאמס וחבורתו חוזרים כדי להוציא אולי את האלבום הטוב ביותר שלהם עם רשימה מרשימה של אורחים – ריהאנה, אד שירן, קנדריק למאר, פיוצ'ר, ג'וצי מנה ו-Whale, אנדרה 3000, ו-M.I.A. אחרי ששבתו מפעילות במשך 7 שנים (Nothing, אלבומם האחרון יצא
בעזרת האפרו-סטאר, מיסטר איזי, משגרת ריי (Raye) סינגל פאנקי לייט בעל נימה נוסטלגית, מחליפה בין שירה לראפ בשיר על מאהב לשעבר שגילה יחס רע ואלים כלפיה. "כל מה שאתה חושב כשעשית את זה / עכשיו אתה מחוץ למסלול שלי כמו אמבולנס
אלי בי לא ממציא שומדבר חדש. כל ישראלי שני יגיד לך: כיף לטייל בחו"ל, אבל הכי טוב בבית. נוסעים לקופנגן כדי לחזור הביתה. מסר שחוק. חו"ל הוא סוג של בריחה מהמציאות, מהעבודה, מעצמך. כדי לחזור למציאות, לעבודה ולעצמך. אלי בי אומר:
"גימבו ג'יי ולהקת ספא" שהלהיבו בשיר "עשיתי", אחד משירי ההיפ הופ הטובים ששמעתי לאחרונה בביצה המקומית, ממשיכים לעשות משבי רוח רעננים, וגם הפעם בשיר שסוטה ממסלול השגרה של הז'אנר. "אמא" עוסק ביחס האמביוולנטי לשפה העברית. מצד אחד – הקינה על
אז מה אתה – דתי, חילוני, רוסי, מרוקאי, אשכנזי, מזרחי, רוסי-ישראלי? ישראלי? אריק אבר שכח להכניס לשיר שלו את ה"אתיופי", שנמצא חזק במעגל הזהויות המבלבל. אבר מצליח בראפ-ספוקן וורד הזה לתאר מציאות מוטרפת, לפיה הזהות של הבנאדם היא לא ממש
