יש הרבה בדיה בזכרונות, שרה טרייסי צ'פמן, ולמעשה מדברת על הקושי בלספר סיפורים. המנגינה הפותחת עושה חשק לכל האלבום החדש של טרייסי, וכמו באלבומיה הקודמים, לפני המוסיקה באה הרגישות בטקסט. "אנחנו פחות מזרים" היא שרה באירוניה מהולה בכאב על אהבה
אני ממשיך להתפעל מיושרה, מכנותה הרגשית של טרייסי צ'פמן. ציפור נדירה. היא סטורי טלר, "מספרת סיפורים" אמינה עד הסוף, וכול השאר תלוי בהפקה המוסיקלית שחייבת לחשוף נכון את הסיפורים האלה. כאן היא קיבלה את ג'ון פאריש, המפיק של פי.ג'י הרווי. התוצאה: זה אולי הטוב מאלבומיה
"ושוב אנחנו בסכנה, פשעינו מתבגרים , ממש כמוני וכמוך, כי אהבה היא יותר מחלום" מי שהגדיר את המוסיקה של גבע אלון "ישראלית" (אתרי מכירות הדיסקים) טועה ומטעה. אני שומע קרוסבי, סטילס נאש ויאנג, אני שומע אל סטיוארט. אני לא שומע שום זמר
בשבע השנים האחרונות, מארק קנופלר ואמילו האריס הקליטו כמעט בחשאי אלבום דואטים, כשהם "גונבים" מדי פעם כמה שעות כדי להיכנס לאולפן, כפי שמספר זאת כוכב הדייר סטרייטס לשעבר. קנופלר כתב את רוב השירים, יצא אלבום קאונטרי בלוזיי מה-זה-מחניף. קנופלר את
כוכבי הפופ מתים לנו לפני הזמן. זה האלבום האחרון של ג'ון פיליפס (נפטר ימים אחדים אחרי שסיים הקלטות אלבום זה) האבא של האמהות והאבות, וכדי להיזכר בתקופה שהאמא ממאמא קס היתה בחיים, הוא עושה את "קליפורניה חולמת" בגירסה אקוסטית מדהימה,
אלבומה הראשון של ג'ון ארמטריידינג יצא מחדש לטובת אוהביה שמחפשים אותו שנים. ארמטריידינג מודל 1972 מראה מבחר מכשרונותיה, אותם טונים משכנעים על יחסים, על חיפושים עצמיים. זה אלבום שנותן תמצית ראשונה של סינגר סונגרייטרית מאוד מיוחדת. כשהיא מנגנת פסנתר, ניכרת השפעת אלטון ג'ון
אסופה של סינגלים מוכרים ונדירים של לאנג הזמרת הקנדית מ-1983 ועד 1989. האלבום מחבר שירים מתחילת הקריירה שלה – כאשר לאנג התמקדה במוסיקת קאונטרי. הוא כולל סינגל שלא יצא עד היום באוספים Friday Dance Promenade, "טיול הריקודי של יום שישי"
לוקה, סינגר-סונגרייטר אירי כותב ושר הכי הפשוט. את אלבומו החמישי הוא מקדיש לקאברים, גיטרה אקוסטית, והקול הזה מגיע לפסגת הרגש בגירסה ל_BAD ל U2. אבל בדרך כלל זה איפוק אמוציונאלי. ההתחלה ב"מייק יו פיל מיי לאב" של דילן, ביצוע כמעט
אוסף מובחרים שני של כהן שמכסה שירים מ- 1984ועד שנות האלפיים, כשהבולטים "כול אחד יודע", טאואר אופ סונג", ארבעה שירים מהתקליט "אני הגבר שלך" וארבעה מ"העתיד" ו"הרקידדי אותי עד סוף האהבה" מ"פוזיציות שונות" ושתי גרסאות לייב של "הללויה" ושל "סוזן"
אם יש לשהותו במנזר זן בודהיסטי בקליפורניה השפעה על יצירתו, אז אין ספק שכהן יצא מזה נשכר מאוד. כהן שר "אנחנו עדיין עושים אהבה בחיי הסודיים". חייו הסודיים הם ככל הנראה המוטו בהנמכת הטון, לצבע היותר מסתורי-עמוק בשירתו. כהן נעזר
אם יש מישהי בעלת זכות מיוחדת לשיר את שיריו של ליאונרד כהן – זוהי קולינס. היא שמה אותו על מפת המוסיקה כשהקליטה ב-1967 את שירו "סוזן" ועודדה אותו לשיר את שיריו. כהן היה יוצר דומיננטי ברפרטואר שלה משך 40 שנות
בצדק קוראים למוריסון – הקאובוי מבלפסט. הזמר האירי חי את מוסיקת הדרום האמריקנית בכול וריד מורידיו, נים מנימיו ויוצא לרכיבה מוסיקלית מענגת בקאונטרי רוד, בלי להגיע ממש לנשוויל. זה אלבום שהוקלט באירלנד. (אגב, מדהים לשמוע שמוריסון מעולם לא ביקר בנשוויל
שילוב מאוד מיוחד של פולק וסול הוא שמאפיין את אמוס לי, זמר שהושפע מצד אחד מביל ווית'רס ומצד אחר מניל יאנג ומג'יימס טיילור. לסינגר סונגרייטר מפילדלפיה יש הבעה ששייכת אך ורק לו. הוא שר: "אני מרגיש נפלא בזרועות אשה/ הגם
המאברקיס מחברים קאונטרי, רוק ופופ במהלכים מלודיים והרמוניים שמזכירים להיטי אהבה מהסיקסטיז (TELL ME WHY) הרכב שעושה גלים בזכות הסינגר_סונגרייטר – רול מאלו. המאבריקס מייצרים קיטש די פשוט המושפע מאלוויס, רוי אורביסון, פטסי קליין, הנק וויליאמס. בהאזנה לדיסק יש איזושהי
רשימת המצדיעים לאגדת הקאונטרי מרשימה: בוב דילן עושה את "לא יכול להוציאך ממחשבתך". אחריו שריל קרו ב"לונג קאם לונסאם בלוז". אהבתי את קב מו ב"אני כה בודד שאני יכול לבכות" וגם גירסה אינטימית מיוחדת של האבן המתגלגלת קית ריצ’ארדס ל"ניצחת
על האיכויות של גריי עמדנו כבר ב"סולם לבן", 1999. גם זה אלבום אקוסטי כמעט למהדרין. גריי מחייה את טרובדור הפולק. מזכיר את ניק דרייק. אלה שירים שהוקלטו בטרם הצלחה. גריי נשמע אז מדוכדך על חוסר ההכרה בכשרונו. ב"ירח אדום" הוא
קולו אינו כתמול שלשום. שביר. רווי כאב. יש כאן ספור אישי על פרוייקט שנעשה על רקע מחלה קשה. קש התעלה על כאביו. יצא אלבום קאברים מרגש. אולי הכי מרגש ששמעתי ממנו, בהפקת ריק רובין. הוא שר "בפעם הראשונה שראיתי פניך",
תסריטאי, שחקן ובמאי, חוזר לאהבתו הגדולה באלבום בכורה, טונים ג’וני קאשיים, מוסיקה סטייל טוo פטי. ילד סיקסטיז, שגדל בהוט ספירנגס ארקנזאס על אלביס וג’ימי ריבס. ת’ורנטון הוא סטורי טלר, קולו עמוק וקודר, אבל לא דרמטי בכוח. "ישנם קולות בראשי/שדים בנשמתי/לפעמים
טריו הבנות עשה אלבום שהוא תמצית הסגנון הנשווילי עם ערכים מוספים, מלודיים והרמוניים. ערך בפני עצמו הוא נטלי מיינס, סופרנו חזק, שמתאים ככפפה לסגנון. מיינס נעזרת בנגנת בנג’ו מעולה כמו אמלי רוביסון. מרטי סיידל עושה עבודה מצויינת בפידל. נגני גיטרת
האלבום הוקלט במהלך שלוש הופעות שקיים כהן בבריטניה. מה שיפה כאן זה העיבודים לכינור, עוד ומנדולינה. תקשיבו ל _ LOVER LOVER. עיבוד מפתיע. מיוחד. מההקלטות המעטות שכהן עשה בהופעות חיות התברר כי הוא עובר טוב. כלומר: כל המסתורין המפתה הזה
הבלו נייל הסקוטיים. עושים מוסיקה אקוסטית של אווירה, מושרת בקול רגשני וגבוה של הזמר PAUL BUCHANAN, עם מקהלה גוספלית. לא קשורים לשום נישה. הפקת הפאנק הגרובית לHOLY LOVE טורפת את הקלפים למי שמתעקש לסווגם. . "חיי משפחה" ו – SOON
הם לקחו את שמם מסדרת טלוויזיה צרפתית לילדים. ההרכב עצמו נולד בגלזגו, סקוטלנד 1955. סטיוארט מרדוך, גיטריסט, עומד בראש השביעיה. המוסיקה המלודית יונקת משהן ממוסיקה הקלטית ומזכירה את הרכבי הרוק האלטרנטיוויים של השבעים, מ"ג’טרו טול" ועד "רנסנס" בעיקר בעיבודים. השירים
זה האוסף הכי ממצה ומענג ששמעתי מנלסון שיצא במלאת לו 70. 41 שירים שנאספו מ-9 לייבלים. זה מתחיל ב"חיי לילה" של 1961 ממשיך ל"קרייזי" , "אול אופ מי" ובהמשך "ג’ורג’יה במחשבתי" ועד לדואטים עם אמילו האריס, חוליו איגלזיאס ("לכל הנערות
כדי שיהיה יותר נוח, נשייך את דייב מתיוז (מוצאו דרום אפריקה, הקים את הלהקה בתחילת התשעים בוירג’יניה) לסגנון שנות השבעים, צליל פולק-רוקי מאוזן, מעובד היטב. זה זמר שבוער לו מבפנים, שמספר סיפור אמיתי. "בייבי, הפסיקי לבכות עכשיו, הרי שומדבר לא
הבראיין אדאמס הנשית בריבוע. קאונטרי עם כל דבר. כשהיא שרה את הבלדה הנורא נורא רגשנית ומלודית "מהרגע הזה והלאה", זה אשכרה פופ וכשהיא עושה את "גבר, אני חשה כאשה" זה רוק אנד רול. היא כתבה את האלבום עם ג’ון לנג
ארבעים מליוני דיסקים מכרה השאניה עד היום. היא מייצגת אידיאל משפחתי. היא הטירוף של האמריקאים, מוכרת דיסקים כמו המבורגרים. מליונים, הרבה מליונים, קוטפת כל פרס, אהובת קהל המידל-אופ-דה-רוד, מוסיקה קצבית ומתוקה כמו שוקולד שווייצרי. אוסף העשרים, הקצביים וגם הבלדות כולל
ז’קט שחור, משקפיים כהים, מפוחית וגיטרה, מסביבו איש קונטרבס, עוד שני נגני מיתר וגם נגן אורגן. דילן בתוכנית MTV אקוסטי למהדרין. פולק מיוסיק בדולבי דיגיטאל. הקלטה מ-1994, ואנחנו מקבלים הבסט אופ דה בסט של דילן מ"לאורך מגדל השמירה" דרך "כוכב
