Can’t Change Me – Chris Cornell Cover
הבנאדם בשלב מסוים של חייו מנסה להפוך לאדם טוב יותר ומשנה את הדרכים שלו כדי לרצות/לשמח את כולם, וזה נמשך זמן מה, ואז הוא מגיע לנקודה בה הוא אומר לעצמו: פאק איט! אני זה אני! לא מוכן להשתנות. כריס קורנל כתב
הבנאדם בשלב מסוים של חייו מנסה להפוך לאדם טוב יותר ומשנה את הדרכים שלו כדי לרצות/לשמח את כולם, וזה נמשך זמן מה, ואז הוא מגיע לנקודה בה הוא אומר לעצמו: פאק איט! אני זה אני! לא מוכן להשתנות. כריס קורנל כתב
היא מוכנה למה שיבוא, להירגע, ללכת לאיבוד, מוכנה לגשם, לכאב שיערער אותה. גילי פורטל מודעת לעצמה, למרכיבי הנפש, והשיר הוא שיר של נפש ערה , שקיימת בצלילים לעומקם. המוסיקה נעה בחלל ריק שנשמע מנותק ומבודד. הטון העגמומי מייצר שירת כאב אמיתית.
"Old Town Road" של ליל נאס X בהשתתפות בילי ריי סיירוס, מגיע לשיא בשהייה במצעד ה – Hot 100 לפי מגזין המוסיקה "בילבורד". השיר שוהה כהר שבוע 18 בראש המצעד – הישג חסר תקדים בשישים שנותיו. הוא שבר את השיא
אחרי Post Pop Depression, האלבום של 2016, איגי פופ מוציא את Free. "ג'יימס בונד" הוא הסינגל שיוצא מתוכו. פופ חוזר להיות פופ במיטב המסורת. “She wants to be your James Bond/ Well, it’s not for a price and it’s not to
רועי רבינוביץ' מנסה דרך עצמאית מחוץ ל"הקולקטיב". שיר פשוט על יחסים בסימן שאלה. מה הוא רוצה? למרות מודעות לכך ששום דבר לא באמת נמשך לנצח, הוא מעדיף שהיא תירגע ולא תהפוך את העניין ביניהם לקשה יותר. הביט האלקטרוני בפתיח מהווה
אהבה. אפשר להפוך ולהפוך בה. הכל תלוי בסיטואציה. היא (האהבה) עשויה להיות מצב היפותטי, ואז עולות שאלות כמו What if. מה היה קורה אם? איך החיים היו נראים עם מרכיב אחד בפאזל הכללי היה משתנה? נטע ויסמן בוחן אותה על רקע
אולי זו אהבה רגילה, אולי לא. מי יכול להגדיר "אהבה" וגם לדרג אותה כ"רגילה" או מיוחדת. לפי המוסיקה של אדם קנת – מיוחדת. אתה לא יכול ליצור מוסיקה כזו אלא אם כן לא חשת התרוממות נפש. קנת (24) יוצר מוזיקלי, המוגדר
אובססיה נפשית: "הדים ורוחות רפאים בראשי / הם שוחים במיטתי/ הם לא נותנים לי הזדמנות/ אני פה בשביל אף אחד". איך זה במוסיקה? תקשיבו מטה. מסלול אמצע דרך קצבי, אפלולי, חסר נשימה. הצבע הקולי של יעל שושנה הוא חלק מתהחושה
האלבום החדש של בסטיל Bastille לוקח ללילה אחד בחיפוש אחר הסחת דעת מן האפוקליפסה הסובבת. הוא נפתח ב – Quarter past midnight – השיר הזה מספר את סיפור השוטטות המאוחרת וחוויית העולם האחר בחיי הלילה של העיר. הוא עוסק בהחלטות הרעות שאנחנו עושים הן
שנתיים בלעדיה. הבחור מתגעגע. ברור מה הוא רוצה. מה עוד יש בשיר? לא הרבה. שיר כחוש. המילים אמצעי. אולי הלחן של Stereo Tips והביצוע יציל. אלעד ואור, צמד מוזיקאים ישראלים שנמצאים בלוס אנג'לס שבארה"ב, הם שעומדים מאחורי שיר הגעגועים הזה. גיטרות חשמליות בפתיחה מסמנות
הראש סלקטיבי מאוד. תחושה שלא איכפת לה מכל מה שמסביב. החושך שהשתרר בתוכו. And there's no sun in my mind. המחשבות הרעות שהיא רוצה לסלק מתוכה. משהו אובססיבי מונע ממנה להיפטר מהן – I'm too trapped inside this head. גם
Yellow Days הוא ג'ורג' ואן דן ברואק George van den Broek , בחור שמפיק מוסיקה מתוך סככת גן ביתו מאז גיל 16. מספרים כי המוסיקה שימשה לו אמצעי טיפולי נפשי בשנות העשרה האחרונות שלו. רק בן 20 נכון לכתיבת שירים אלה, נשמע כבר
"ארבע בבוקר, סוף דצמבר, כותב אליך עכשיו, לראות אם אתה בסדר. ניו-יורק קרה, אבל אני אוהב את המקום בו אני גר/ שומעים מוסיקה ברחוב קלינטון כל הערב"… כך פותח לאונרד כהן בקולו הנמוך האפל שיר לחבר שקיים יחסים עם האישה שאיתו. השיר
האלבום חדש של אורורה, הנורבגית בת ה-23, מתמקד במשבר האקולוגי וההשלכות של האינדיווידואליזם המשתולל בחברה של ימינו. זוהי עוד קפיצת מדרגה מרשימה של האמנית הצעירה, שזכתה ל – 200 מיליון שימושים בשרותי ההזרמה של ספוטיפיי. הוידיאו של Animals שיצא כסינגל
זה כואב כשהמאבק נגמר, שר אליעד גרין ברגישות, משדר כאב, משכנע שזה בעצמותיו. הוא שר על מאבק, על שחרור ועל אנשים שנמצאים "על סף הגירה מסיני לתל-אביב", שהזדקנו למרות שאינם זקנים. לפי הקליפ – מהגרים בדרכם אל החופש. השיר אינו
גילי פורטל בחרה באנגלית כדי לעסוק במודעות למצוקות אישיות: אנחנו נוטים להסתגר בתוך הסיפורים המאוד אישיים שלנו ולחפש פתרונות לבעיות שצצות, אבל הבעיות נמצאות מחוץ לתחום שלנו "וככל שאני מתחזקת אני כותבת מחדש את הסיפור שלי". כלומר – קחו זווית
"עשיתי טעויות/ שילמתי עליהן/ ועכשיו אני מוכנה/ לפרוש כנפי/ לטוס גבוה/ ולצעוק בקול רם/ אני לא מפחדת". לא עוד" (השיר I Am Not Afraid) גם אם זה אינו המוטו של סיון טלמור, האלבום החדש, השלישי שלה הוא ראיה לזמרת שמצאה את דרכה,
2018 היתה שנה מדהימה לסינגר-סונגרייטר הסקוטי לואיס קפלדי (23), מופעי סולדאאוט, מאות מליוני האזנות וצפיות, קליפ מעולה של השיר Grace, ביקורות מעולות מקיר לקיר. קפדלי הצעיר (23) ייחודי מאוד, שר ממקומות שמתחת למיתרי הגרון, כשרון כתיבה, מוסיקה שהיא תערובת של טום
אחרי Bleue, האלבום החדש שלה, התכוננתי למופע "צרפתי" אינטימי בצבעים כחולים. העובדה שהיא בחרה בהרכב 8 כלי מיתר ללא ריתם סקשן יצרה אף היא את הרושם, שקרן אן בחרה ערב כחול עמוק עדין וסולידי. היה כחול וגם עמוק וגם אינטימי, אבל
English Rose הוא אלבום הבכורה של קוני קונסטנס, יוצרת זמרת שנעה בכבישים צדדיים של אוטוסטרדת המיינסטרים, לא עולה על הנתיב הזה, מיוחדת בגווני קולה. קונסטנס, בת 23, גדלה בווטפורד, פרבר ירוק בקצה הזנב של קו הרכבת בלונדון, שם היא הרגישה "אנומליה"
הצליל האלקטרוני מכניס לאווירה מהורהרת הזויה משהו. לוהאריה (שירה, קלידים), אסף טוינה (קלידים, קולות, מחשב ואבלטון) ודר בכר (גיטרה, קולות) בחרו לשתף אותנו בתחושה שמשהו לא בסדר במהות הקיום. השימוש ב"אתה" מתכוון לרבים. הפניה היא למי שאינו מעז לחלום, קפוא
הדף לעיתונות שנשלח עם השיר מנסה להגדיר את ההרכב כ"פוסט פאנק", "רטרו אינדי רוק ניו וייב". אנסה לא לדייק. מבחינתי השיר והצליל הם משב רוח מן העבר, מחוזות השבעים-שמונים, מזכירים הרכבי פולק רוק כמו הדייר סטרייטס בשילוב של גיטרות וסקסופון.
ב – “Borderline”, הסינגל השני מאלבום האולפן הרביעי של ההרכב האוסטרלי Tame Impala, קווין פרקר עוסק בנושאים של מערכת יחסים במשבר, תוך חקירת אופי האהבה. השיר הוצג לראשונה ב- Saturday Night Live ב -30 במרץ 2019, אז הטקסט היה שונה
מהשירים שיופים אינו ידוע, והם מתגלים לפתע ככוכב חדש בשמיים. "אנחנו צריכים להיות בדיוק כמו גשם שוטף/ אבל אני לא יכולה לזייף את זה/ לפעמים אני כמעט נוגעת בזה אבל הידיים שלי/ הן רועדות מדי", שרה קמה ורדי בעצב מאופק, בריגוש
הסינגל החדש, "סיזיפוס", שנפתח בשריקה בנוסח המוסיקה של מערבוני הספגטי, נקרא על שם המלך היווני שנענש על ידי זאוס על שניסה להערים על האלים ולרמות את המוות. שיר על מכור לסבל שלו ועל ההשלכות המוסריות. My Finest Work Yet מוצא את
. "Sucker Punch" הוא אלבום הבכורה של בת ה- 22 מנורבגיה. סיגריד עושה פופ מודרני איכותי מאוד. היא נשמעת המוכשרת האטרקיבית החדשה, הזמרת שמתעמתת לאורך השירים עם רגשותיה, אם היא שרה על מחשבות ברגעים רומנטיים בשיר “Mine Right Now” נאבקת
אינטרפרטציה שמימית יפהפיה לשירה של אנני לנוקס מ-1992, שכתבה לאחר התפרקות להקת יוריתמיקס ויציאה לקריירה עצמאית. יונתן דגן הכניס את השיר האישי והנוגה העוסק בהתלבטויות ושאלות על מהות הקיום לחלל מוסיקלי מיוחד. לנוקס שידרה דרמה באיפוק טעון. דגן וג'יי ויוז
זהו הסינגל הראשון שאנני לנוקס הוציאה אחרי פירוקה של להקת Eurythmics ב-1990, הדואט שלה עם דייב סטיוארט. לנוקס תחקרה את עצמה. היא לא היתה בטוחה שהיא יכולה לעשות מוזיקה בלעדיו. בראיון ב-2007 סיפרה לנוקס, כי מדובר בשיר אישי הקשור לקריירת הסולו
שישאיר אותה במיטה בין הסדינים, היא לא תבכה שוב, היא רוצה להיעלם, להמשיך לדמם. המוסיקה משדרת הלך נפש נטו. שיר של אפרוריות מלנכולית ללא כחל ושרק. צבע קולי אחיד. רומי קובוס שרה מצוקת נפש על רקע יחסים טראומטיים. המוסיקה נשארת
אז מה אתה צריך לעשות? ניסיתי לרדת למעמקי המסר של מיור (Mayor). מה רוצים להגיד לך? שבחיים המאכזבים אתה נאלץ לפעמים להתיישר עם הקו הכללי ולא ללכת עם האמת שלך ולנצל את ההזדמנויות שנקרות בדרכך עד הסוף? מצד שני, לפי הבית