שיר שמושר בסצנה של סרט או מופיע בטריילר יוצר תגובה רגשית מיידית. הוא "צובע" לא רק אותה אלא לעיתים את כולו הסרט בצבעים מוזיקליים שגורמים לצופה לזכור את התחושות – לעיתים אפילו יותר מהתמונה עצמה. מפיקי הקומדיה "צ'קאאוט" בחרו ב"בלדה
להשתחרר מפחדים ומאשמה עצמית ולהתחיל ללכת למקומות בטוחים – נפשית ופיזית- אפשר להתייחס לכך בתהליך שהוא סוג של פסיכואנליזה אישית. זהו תהליך רגשי ומחשבתי שדורש התבוננות פנימית עמוקה, גילוי מקור התחושות הללו, והבנה כיצד לשחרר אותן או להפחית מהשפעתן. זהו
מוסיקה יוונית זה קודם כל סטליוס קזנג'ידיס. מוסיקה יוונית תוצרת ישראל זה קודם כל שלומי סרנגה. כשסרנגה מבקש להתחבר להרדקור של המוסיקה היוונית, הוא ממריא ליוון להקליט את "איפרכו" ("אני קיים"), אולי הגדול בלהיטים שהגיעו משם, המזוהה עם קזנג'ידיס והמוכר
דין פרינס גבאי שר התקרבנות של גבר מול גברת. הרסה אותו. אין לו כוח לכולם. פורק דברים "על הפסנתר" במקום לומר לה אותם "בפנים". לא נותנת לו לנשום, מחפש סימן שמשהו בפנים אצלה בכ"ז מתחבר אליו. הלוואי והשדים שמתרוצצים בתוכה
החיים זה לא דבר פשוט, מבשר רן דנקר, והולך הצגת פופ אקסטרווגנטית, שהקליפ המושקע בה חלק בלתי נפרד ממנה בו בתסריט, בימוי והפקה הם כשלעצמם הצגה יומרנית במיקום, בכוריאוגרפיה, בהתרחשות. מה רוצה להגיד בשיר הדאנס הזה? המאבק הפנימי מול הציפיות
כבר קאבר לשיר האירוויזיון של יובל רפאל? מצד שני אחרי ששמעתי את העיבוד של להקת Off Grid, אני אומר: ואללה, אפשר להחליף ברגע האחרון?! הקאבר, בביצוע מאי שם טוב, בו מתארחת זמרת המטאל נועה גרומן מלהקת Scardust, מגיע בעיבוד מוזיקלי
תפרו לזהבה בן סיפור שמתאים לזמרת מתחילה, לא אחת כמוה, בת 56, קריירה שמתקרבת ל-40 שנה. מה הסיפור? מפיק-אמרגן מבטיח לה קריירה של הרים וגבעות, הפקת להיט, משקיע, הצלחה מעבר לים, דואט משדרג – העיקר שתחתום על החוזה. מה התמימה
"חייבים לשחרר את החטופים" – הפך למשפט נדוש, הגם שבמהות ממשיך להיות חיוני עד קריטי. איתי בלטר מציג ראיה שאומרת – אין מצב – "בחיים אי אפשר להציל/ חוץ מעצמך אי אפשר". הפניה לאלוהים לדבר עם כולם? – נואשת. הרי
אהבה כסיפור מסתורין שעולה מן האוב. מהשירים החזקים באלבומו החדש של ערן צור "סימנים מקדימים". צור שר סיטואציית זיכרון חלומית בקצב ובמנגינה המעלים את השיר על נתיב מרכזי בעיבוד של אווירה אפלולית משכרת חושים בנגינת החצוצרה של אבישי כהן ובהפקה
אליעד מצטרף לאגודת מזמרי שירי ההתקרבנות הגבריים מול הנשים האכזריות. המגמה בולטת בעיקר במוזיקה המזרחית הישראלית. הגבר מוצג כקורבן של אהבה, כמי שנפל שדוד אחר אישה יפה, נחשקת, אבל קרה, בוגדנית או בלתי מושגת. זה הצד ההפוך של המטבע: במקום
עכשיו מהפך בחיים, שרה גלי עטרי. עכשיו הזמן לשמור על עצמה מנפילה. עכשיו הזמן לעשות שלום בינה לבין עצמה. מה קרה? מה יום מיומיים? מה נשתנה היום הזה משאר הימים? פתרונים לכותבי השיר. הרעיון כשלעצמו – לעשות שלום בינך ובין
שיר של אבל מאוחר, של געגוע חרטה ותסכול. זה השיר שמסיים את האלבום "היסטוריה של תאונות" של אביב גפן. שיר על היחסים בינו וביו אביו, חשבון נפש של אביב מול אבא יהונתן מנקודת מבטו נכון לעכשיו, בגיל 51. תוגת הצער
השיר בן האל מוות, הוא ביטוי לתחושות הגעגועים לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם שאיננה עוד. חיבור מחדש של יהודית רביץ לשיר שהלחינה למילים של יעקב גלעד, המזוהה עם הביצוע של נורית גלרון מ-1982. קרן פלס ומשה פרץ ביצעו אותו בדואט לקראת טקס יום
שירי געגועים לחברים ויקירים שנפטרו בטרם עת הם ביטוי פיוטי וכואב של אובדן, אהבה, זיכרון וקושי בהשלמה עם מוות. יובל אבידן מבכה את עלמה. בבסיס שיר הגעגועים עומדת חוויית האובדן – התחושה הפתאומית של רִיק, של שבר, שנובעת מהיעדרות האדם
Ordinary של אלכס וורן מתחיל בפתיחה אקוסטית רכה שקובעת את הטון למסע הרגשי של השיר, ומעוררת השוואות לאמנים כמו קולדפליי ולואיס קפלדי. נגינת הגיטרה ושירתו הנוגעת ללב מציגים אווירת פופ-רוק מוכרת, אם כי צפויה במידה מסוימת. קולו של וורן, למרות
זוהי התשובה של חמוטל בר יוסף ואודי אהרוני ל"כי האדם הוא עץ השדה" של נתן זך. זך השתמש בדימוי העץ לתיאור הקיום האנושי, שבריריות החיים תוך הדגשת הדמיון בין האדם לעץ. הוא הציע תשובה מורכבת: האדם דומה לעץ — הוא
מיכל גרינגליק שרה את תוגת געגועיה במוסיקה "שקטה", למרות אי השקט שהיא חווה, באיפוק פנימי. נעה בין מציאות לחלום. עצמים ומקומות ומקומות מעוררים געגועים משום שהם נושאים זיכרונות חיים, שומרים בתוכם רגעים, חוויות וקשרים. זהו שביל מתפתל בו אבדו עקבותיו,
הפלגנות הפוליטית בישראל בין ימין לשמאל היא אחת התופעות המרכזיות שמעצבות את השיח הציבורי והחברתי במדינה. היא נוגעת לא רק למדיניות ולזהות הלאומית, אלא גם לשאלות עמוקות יותר של חמלה, סולידריות ואחדות חברתית. בעידן שבו המחלוקות הפוליטיות הופכות ליותר קיצוניות
ינאי אלבז שר יסורי מצפון של אחרי אסון השבעה באוקטובר, שפגש אותו ואת משפחתו, כשהוא נמצא רחוק מקיבוצו המותקף. השיר מתמקד באירועים ובעצמו. ייסורי מצפון הם תחושת חרטה, אשמה או אי-נוחות נפשית שאדם מרגיש בסיטואציה, שפעל בצורה לא מוסרית, פגע
עוד בחייהם במלחמה הם כותבים את אחרי המלחמה, ואז אחרי מותם – הם הופכים לשירים. האירוניה מקופלת בתוך מציאות אליה התרגלנו, שבכל שנה מתווספים עוד שמות למצבה הלאומית הגדולה. אחר כך מפשפשים במגרותיהם, מאתרים מילים ומעבירים למלחינים, כי גם כאן,
השיר שנפתח כסרט מתח, ממשיך בקצב אמצע שעולה על נתיב מרכזי. קול הפלצט הנעטף בקולות שירה הרמוניים משדר קטע כמו מתוך שיחה אקראית – ניסיון הרגעה למי שנמצא מולו בסיטואציה לחוצה שבה מוצעים פתרונות הקלה (לפתוח חלון? לצאת לטיול?) מתוך
יש דברים שעוד לא סיפר לה. למשל? פתרונים למשה פרץ. מה כן? רק אלוהים יודע איך שברה לו את הלב. אבל בינתיים מסכים ש… תשקר לו שהכל בסדר, רק כדי שיתאפשר לספר לה איך ה"חיים שלו" הרסה "חיים שלמים". במוזיקה
שירים רבים שמוקדשים לנופלים, בין אם הם שירי זיכרון, געגוע, או מחאה, מדברים לעיתים קרובות ברובד כללי, כמעט מופשט. הם מתארים דמות של חייל, של בן או בת, של גיבור, מבלי לציין שם, פנים, סיפור אישי. זה גורם לאובדן להרגיש
הפיוט “דרור יקרא”' שנכתב ככל הנראה על ידי דונש בן לברט במאה ה-1, נחשב לאחד הפיוטים האהובים והמבוססים במסורת השבת היהודית. בגלל הפופולריות והמקצב הברור שלו, הוא הולחן בעשרות לחנים – מסורתיים, עדכניים, אתניים, אשכנזיים, ספרדיים, פופ, רוק, ג’אז ועוד.
"קחי אותי לטייל" הוא אחד השירים המופתיים של דודו טסה, שאני מתוודע אליו מחדש בזכות ביצועים חדשים (קאברים). שיר מצוקה מהול בכאב ממוקד במשאלה של המבוגר הילד הנואש הזקוק להצלה נפשית. חשבתי שדי בביצוע של דודו טסה כדי להצטמרר (הקשיבו
קול הדאגה הטהור – קולה של רותם שרעבי, סטודנטית שנה שניה בבית הספר למוסיקה "רימון", שדודיה אלי ויוסי שרעבי נחטפו בשבעה באוקטובר מקיבוץ בארי. אלי, כידוע. שוחרר בעסקת החטופים, ואילו יוסי נהרג בשבי וגופתו מוחזקת בעזה. המילים – של מאיר
הבעיה: המאזין אינו מודע לסיפור שמאחורי השיר, ומה אהוד בנאי עושה כאן. כדי להיכנס לגן הבדידות של דביר דרורי אי אפשר בלעדיו. (*) תוגת שירתו מתקשרת למפגש בסוג של גן בדידות שהוא מושא געגוע וחלום, שיפעים את ליבו, יחלץ אותו
ריקוד טראנס יכול לשמש כבריחה מעומסים רגשיים כמו צרות, לחץ, מלחמות ומטלות יומיומיות. הוא לא רק אקט גופני – הוא גם דרך לבטא רגשות, לשחרר מתחים, ולהתחבר לעצמך ולרגע. הרבה אנשים מוצאים בריקוד הזה מרחב חופשי, שבו הם יכולים לשכוח
מוסיקת הדאנס מנסה להתחבר לטקסט של "חפירה" עצמית. את הבריחה שלה ענבל ביבי ממחישה בקליפ מטורלל, שבו המיטה מחליפה את רחבת המועדון. הריקוד שלה הופך למסיבת המונים. המילים רצות על הקצב הזה מבלי שנוכל לרדת לעומקן. יצאתי רגע מהריקוד לעיין
ששון שאולוב את סטטיק רצים על מונולוג התנצלות שמערב פסיכולוגיה אישית במערכת יחסים. הדובר הנושא תסביך ילדות, מנסה לשכנע מישהי, שהיא אינה מתאימה לו בגלל הבעיות שלו ("אני לא מה שאת צריכה/ ביני לבין החשיכה, עוד מתנהל רומן עדיין") ובכל
