וויל יאנג, ההראל סקעת של האנגלים, שר יוצא מהכלל את "יור לאב איז קינג", כיסוי טוב ללהיטה של שאדיי. עוד כיסויים מוצלחים: ג’אמלייה ל"סטופ" של סם בראון, מרי ג’יי בליג’ ל"סורי סימס טו בי דה הרדסט וורד" של אלטון. במחלקת
המבחן של מוסיקה מסרטים הוא בקיום הכפול שלה גם כחלק בלתי נפרד מסיפור הסרט, גם בעצמאותה מחוץ לסרט ואחרי רדתו מהאקרנים.האוסף הזה עומד כמעט בצורה מושלמת במבחן הזה, בתערובת של מוסיקה לטינית מחניפה וגם יצירה מקורית שנוגעת בקלאסי. הכי
סיל שפותח ב"מונה ליזה" לא רק מצדיע לגרסתו המוכרת של נט קינג קול. הוא מחקה אותה. החיקוי טוב. זה אחד מהקאברים בסרטו של מיק ניואל (עם ג’וליה רוברטס) שמתרחש בארה"ב של שנות ה-50. בחרו שירי תקופה בביצועים חדשים. טורי איימוס
אופייני לטרנטינו המישמש המוזר הזה של שירים, מנגינות, דיאלוגים ואפקטים. האוסף נפתח עם ננסי סינטרה ב"בנג בנג" ("מייי בייבי שוט מי דאון"), ממשיך עם החצוצרה של אל ארט ב"גריו הורנט", רוקאבילי צ’ארלי פדזרס והסלייד גיטאר. זה יגיע עד קטע מתוזמר
"אין ביזנס כמו שאו ביזנס" מ"אנני גט יור גאן", 1946 הוא לא הביצוע הכי עתיק באוסף. "אוקלהומה" מודל 1943 נכנס לכאן. את "כול הג’אז הזה" מהמחזמר "שיקאגו" עושה אוטה למפר בגרסת הקאסט הלונדוני מ-1975. "הלו דולי" – קרול צ’אנינג מהגרסה
רי צ’ארלס לא הספיק לראות את הסרט הביוגרפי המצליח על חייו שביים טייילור הקפורד, בכיכובו של ג’יימי פוקס בתפקיד אגדת הסול והריתם נ’ בלוז, אבל הייתה לו יד בהפקת הפסקול, לפני מותו, וזה מורגש. פס הקול מתחיל מ"מס אראונד",
מזמן לא נהניתי ככה ממיק ג’אגר. פעם ראשונה שהוא כותב מוסיקה לסרט (חידוש של צ’ארלס שייר ל"אלפי" מהשישים), ובשביל פעם ראשונה, יצא לו משהו מרגש באמת, אלבום שירים יפהפה. אחרי חמישה עשורי קריירה ב"האבנים", הג’אגר עדיין בשיא כושר כתיבתו. מהפתיח
הנעימה האפית הפותחת של "של "סינמה פרדיסו" (1988) של אניו מוריקונה מתווה קו תזמורתי סימפוני תחושתי טיפוסי לאוסף 21 פסי קול שערכו ניצן דגן ועוזי פרוייס, תזמורים שעוטפים את הסיפורים. בלתי ניתן למדוד מה מידת השפעתה של מוסיקה על רגש
מה אפשר כבר לצפות מאסופת שירים שקיבצו לפסקול סרט? תתפלאו. המשך סיפור האגדה נתן השראה לאוסף שעומד בפני עצמו. כלומר זה לא סתם דיסק של שירים. דוגמאות? ה"בטרפליי בושה" עם דיויד בואי בגרסה לשינויים, הקאונטינג קראוז ב"מאוהב בטעות", ה-"אילז" (EELS)
כמו ב"רד הוט בלו" גם כאן כוכבי פופ מבצעים קול פורטר, מכותבי השירים הגדולים במאה ה-20. איכות הטקסטים היא שעשתה את שיריו לנצחיים. באלבום ההוא הביצועים חתרו לעכשווי. כאן נבחרת הזמרים בדרך כלל משדרת את רוח התקופה המשוחזרת בעיבודים רעננים.
