כמו ב"רד הוט בלו" גם כאן כוכבי פופ מבצעים קול פורטר, מכותבי השירים הגדולים במאה ה-20. איכות הטקסטים היא שעשתה את שיריו לנצחיים. באלבום ההוא הביצועים חתרו לעכשווי. כאן נבחרת הזמרים בדרך כלל משדרת את רוח התקופה המשוחזרת בעיבודים רעננים. קחו למשל את אלוויס קוסטלו עם "לט’ס מיסביהייב" בעיבוד רגטיים ששומר על הניחוח הישן, את אלאניס מוריסטס ב"לט’ס דו איט". אותה אוריינטציה קיימת גם בביצועים של רובין ויליאמס ל"איט’ס דה לאבלי" (יש לו סווינג נהדר) , שריל קראו עם BEGIN THE BEGUINE הרומנטי בעיבוד בוסה נובה, נאטאלי קול ב"כול פעם שאנחנו אומרים שלום" , דיאנה קראל שנשארת נאמנה לקו הג’אזי המענג שלה עם "עוד אחד מהדברים האלה", לארה פביאן ומריו פראנגוליס משתפכים כמו במחזמר שמלצי על "סו אין לאב". ויויאן גרין בגרסה איטית, מהורהרת ל"אהבה למכירה". וסוכריה נוסטלגית: קול פורטר עצמו ברימסטרינג של "יו אר דה טופ". בסך הכול זה אוסף שמצליח להקיף את דה וורי בסט אופ פורטר, וזה הרבה יותר ממה ששומעים בסרט.