שירים חדשים

לפעמים מתברר כי חלה טעות בפנטזיה. אצל עופר קולקר זה קרה במהלך טיול עם המשפחה במיני ואן באמריקה.  מדוע חייבים את מרחבי אמריקה כדי לפגוש באר משאלות? אולי משום שאמריקה עדיין נחשבת ארץ האפשרויות (חלומות) הבלתי מוגבלות, זו שאתה מעמיס

יש שירים שעוד לפני התייחסות למילים, אתה נשבה בקסם המנגינה העגולה שלהם, זו שעושה את דרכה בקלות יתרה אל מקום שקשה להראותו – הנקרא רגש. בדפי היח"צ מייחסים את השיר לימים האלה של חודש אלול, שנה חדשה בפתח, זמן לבחון

השפעה או חיקוי של שלמה ארצי? ארצי אוהב מטוסים בשירים שלו, גם הוא מחפש אושר, אם כי לא בטוח שעל אותה טיסה של גרינר. המנגינה המקצב, הטון הולכים  עקב בצד אגודל בעקבות ארצי. דב גרינר מחפש אושר ואהבה ונצח מול

רגעים לפני התבגרות, מתגעגע האב לילדות של בנו האהוב בתקופת שהספיקה כדי למצוא את ה"אושר".  אביב גפן שר על  געגוע למפרע. למעשה זוהי כמיהה לילדות שהולכת ונעלמת, שמגלמת בתוכה את אהבתו לבן כחוויה בראשיתית.  האושר הנקי של האהבה הולך ומתפוגג

יש קרן אור בקצה מנהרת החושך? כשהכותב פוקח עיניים, הוא רואה "עולם שהזיל דמעות של דם". המטפורה המוקצנת אינה ממש קשורה לשיר המתאר מצב נפשי על הפנים. מעביר את חייו, בורח מעצמו, אין מטרה מוגדרת. אהבה שהייתה איננה. גם ההכרה

ככל שהקיץ מתארך, חוטפים מטח נוסף של שירים מהסוג הזה. בחורים כותבים על בחורות טונות של שטויות. נו, על אלו שמסובבות לכל החרמנים את הראש, יוצאות לרחוב לגנוב את כל המבטים. מחרפנות להם את השכל. ארז שפירא קורא לה מאמי

שירי מימון עושה חשבון עם הגבר שהחליט לעשות מה-בראש. מרגיש "רווק", נעלם לחודש, נשר מלימודים, לא חותם על חוזים, אתה כזה, ואתה כזה, ואתה כזה, ועכשיו אני מבינה שאבא שלי צדק. תפסיק להיות ילד, קח את עצמך בידיים ותתחיל לגדול

השיר הזה כבר מתנגן בכל התחנות? תנו לי לשער, כי הועדות הממונות על רשימות השידור יעשו עליו V. מחניף לאוזן בהאזנה ראשונה. הבנאדם פונה אל אהובה מתוך איזושהי מצוקה. יש דרכים שונות לצאת מזה – אוכל מנחם, עבודה, חברים. אבל

יש לו גומה כזו בשבילה שווה לחיות, עיניים שחודרות לנשמה. אבל מה: לקח לה, שבר לה את הלב. אז למה לה לקחת ללב. לא נשברת, לא חוזרת. ספיר סבן שופכת רגש בטונות. מותחת את הסלסול, זמרת מצוינת, אבל נשמעה לי

הקול הגבוה מנסה לשדר חוויה עילאית. נרקיס נותנת לדמיון לרוץ במקומה, לייצר מצב היפותטי שאומר   "אין עוד פחד להסתיר". יש מקום לחוות משהו אחר –  טיפוס בהר, ריצה לשדות הפתוחים, רגליים יחפות במים. סוף השיר אומר: זה לא רק

הגבר המאוהב המתוסכל פונה אל העוזבת כאילו שבראש סדר העדיפויות שלו – טובתה שלה. אם היא תחליט שבכל זאת רוצה להמשיך איתו ירגיש "בסרט".  הכי חשוב שתהיה שלמה עם עצמה ומאושרת, אלא שבהמשך – הוא מתבכיין כקנאי טיפוסי, שהיא עדיין

"הרגע הזה" – לו חיכו. מהו? הוא מקבל משמעות של "הטוב" שמהססים לקבלו,  וכשהוא מגיע – המשאלה – "לא לברוח מזה". אביב בכר משתמש הרבה ב"זה" במקום לומר במדויק את אשר חשק לומר.  מטפורית הטוב מגיע כ"טיפות טל רכות על

עידן רייכל מצרף מחשבות ותחושות להרהור על החיים בזוגיות אחרי זמן שעבר. השינויים הם זמן לחשבונות נפש, להתנקות, להעלות זיכרונות. השימוש ב –  נִרְאֶה מעיד כי אין מדובר בדברים מוחלטים אלא בהתרשמות תחושתית. כנ"ל השימוש ב"משהו", דבר כלשהו נסגר-נפתח. מה

לעידן רפאל חביב יש טון מלנכולי ייחודי שרץ לפניו כמעט ללא גוונים. שומעים את תוגתו, מתחברים לאווירה, עוד לפני שנכנסים לסיפור. הסיפור? אהבה שאינה מתגשמת. הצד שלה. הצד שלו. מרחק שמייצר  תחושות, פחדים ספקות. "להיות איתה או לא להיות?" משתמש הכותב

אמא תסכים הפעם, דודו?  כדי לא לחזור על הסצנה, אולי באמת תברח איתה. הכי טוב. עזוב אותך מהאמא.  מאוהב שמאוהב. אמא רוצה שתאהב אותה, גם אם הלב שלך דופק בום בום בום והאחת החדשה עושה לך מסיבות בלב.  אין מצב

אז מה היא רוצה? להיפרד? לשכוח את מה שהיה ביניהם, בכל זאת לעשות אהבה. מה  המשמעות של "לחיות את השנייה" או שאת לא סובלת אותו או שאת רוצה לטעום אותו שוב (תשוקה נטו?). אני הייתי שולח את השיר המבולבל הזה

אהבה היא עד כדי כך שגרתית, שהיא ראויה לטקסטים כל כך נדושים?  להישבע להיות ביחד כל החיים, להיות קרובים, גם כשרחוקים. וגם: לראות זוג זקנים יושב על הספסל לבד. זהו? אידיליה זוגית שכזו. הבטחות בליל הכלולות? זה מה שיש לאיתן

נטלי כחלון מתארת יחסים את האמונה שלה. מאנישה אותה כדי לפנות אליה. שמרה לה "פינה חמה", אבל אינה יודעת מי מחזיק את מי, היא את האמונה או האמונה אותה. זוהי רק "פינה חמה"? אמונה היא עניין רציני מדי כדי שנשאיר

עובדיה חממה לקח פסוקים מספר משלי, ושזר מהם שיר לטובת אלבומו החדש של יהורם גאון. שירתו של גאון כתמול שלשום – דרכי נעם. מקפיד על קוצה של הטעמה, רהוט ומצלצל כמו בימיו הטובים. מצד שני, עם כל יופיים של השירה

לא רק גברים "מזרחיים" בוכים בלילה. שיר ("החולה השמח") שיר גולדמן הוא דוגמא לגבר שסובל ובוכה בלי לסלסל. התלונות שלו לא כאלה מקוריות, שנמהר להצטרף למאבקו האישי. רוב אוכלוסיית הגברים יתלוננו על אותן בעיות – ניכור, מחסור באהבה, תסכול מעמדי,

קוסמוי וקופנגן החליפו את איביזה? אבי אוחיון ומתן דרור לוקחים את שיר זוארץ לאיים התאילנדים האהובים על הישראלים. המוסיקה – צלילי אווירה נינוחים מתקתקים, מים פושרים ונעימים. מילים – שמיים, זריחה, שקיעה, ירח. נשמע כמו שהתאילנדים מוכרים את האיים לישראלים

יענקל'ה רוטבליט מוטרד מהעולם בעידן הזה. הכל התחלף לו. זה אינו העולם שהוא הכיר. בעיות: העולם הזה צפוף מדי, שקוף מדי וצודק מדי. מה עושים עם כל כך הרבה דורשי צדק. כמה שירי מחאה אתה יכול לכתוב, כשלכולם מגיע הכל?

הקלות שבה עושה נצ'י נצ' שימוש בביטוי הנדוש "כפרה שלי". הקלות שבה עושה נצ'י נצ' שימוש בסמבה. צריכים להבין: ההיפ הופ בארצנו במגמת פניה לכיווני מיינסטרים מובהקים. כל אמרגן ילחש לאוזנו של הראפר: תעשה משהו מחניף, מרקיד, כייפי. אז בבקשה:

השיר הזה הוא תשובה חלקית לשאלות בסיס הנוגעות למהות היצירה והקשר שלה לתחושת היוצר, לסביבה בה הוא פועל, לפונקציה של הזמן בתהליך של חיים-יצירה. יוני רכטר, שממשיך להיות קשור בטבורו לעלי מוהר ז"ל, הלחין מוסיקה מינורית צנועה, אינטימית, מהלך מלודי

מה חדש? אין חדש. סיפור החזקים הנוכלים מול החלשים התמימים? נדוש, חבוט. הטקסט מנסה לחבר בין "החיים הם מסחרה" – מילה מן השפה הערבית שמשמעותה – עסקים מפוקפקים – ובין הרדיפה אחרי כסף והפער בין עני ועשיר. החיבור – ערטילאי.