שירים חדשים

אייל גולן קרא לו? נדמה לי שאם גולן ישמע את השיר הזה, הוא יעדיף לא לקרוא לעידו ונה, משום שהוא נשמע אייל גולן פלוס פלוס. לעידו יש מנעד גבוה לא רק בטווח הקולי אלא גם הרגשי. הטקסט לא יבדל אותו

שם טוב לוי "מצייר" את סיפור התשוקה הסקרנית של יונה וולך בלהגיע ל"שם". הצלילים מזכירים מהלכים מלודיים מורכבים משירי משוררים שהלחין בעבר. יונה וולך כתבה על ניסיון לגעת / להגיע למקומות רחוקים-הנחשקים נסתרים.  היא  מעלה אפשרות של עולם אחר:  "שם יש

ראש השנה הוא זמן של התחדשות, התרגשות, היטהרות, אבל גם של עצבות למי שהימים האלה מעצימים כאב על אובדן יקירים, על העדר אהבה ושאר מצבי משבר ומצוקה נפשית. נעמה אור שרה על התחושה האמביוולנטית: מצד אחד תחושת החג (ריחות, לובן)

"נרקום ביחד אגדה של אהבה", שר חיים משה מילים שהם מקבץ של מיני מליצות מופרכות על תחושה שחש האוהב לאהובתו, המכונה כאן "בת מלך".  מילים "יפות" עדיין אינן ערובה לשיר אותנטי. השימוש הרב בדימויים של מים – "גלים", "אוקיינוס של

לא תופסת איך פתאום הלכה האהבה. זה קרה בעיר הגדולה. חרב עולמה. לא, זה לא בגללה.  לא קולטת איך כבר אינם יחד. עכשיו עוזבת, תופסת טיסה אחרונה. אין תקווה. נשמע עצוב או שמח?  לפי הקליפ, יש לרקוד את השיר הזה.

לא טקסט שישמש דוגמא בסדנאות לכתיבה יוצרת. "יושבת חושבת". היא פתיחה של כתיבה בוסרית. גם  המשפט "איך התעצמתי בלי הכרה" תקוע כאן כנטע זר מסורבל. מה שמעצים את שיר ההתאהבות הזה הוא המוסיקה והביצוע.  לאילנית גרשון קול תחושתי לא שגרתי.

לקראת החגים הממשמשים ובאים, שמעתי קול צנוע מזמר פיוט של אברהם אבן עזרא, בלחן עממי של מארק קנופלר מדייר סטרייטס של השיר A Night In Summer Long Ago. במקום לשמוע קול שבר לקראת הימים הנוראים,  חברתי לטון הנוגה והמתכוון הזה,

למאיה בוסקילה יודעים איך לתפור שיר. המלודרמה מתחילה בתיאור הנוף האפוקליפטי – "השמיים מתרסקים לתוך עצמם". מה קרה? עזב אותה. מבחינתה כנראה – השמיים התרסקו, אבל בוסקילה קיבלה דווקא טקסט שמתיישר על המסלול הטרנדי של העצמה נשית: גם אם הגבר

איך מעלים סיפור מתח על נתיב של מוסיקת דאנס. לדניאל רביצקי יש תשובה.  עשרים גברים בשחור הקיפו את המכונית, מתבוננים בו, עשן בעיניהם. כבר הרגיש לה הסוף. איזה מזל שי אלוהים שמציל. רביצקי נתנה גז, ויצאה עם להיט לכביש הראשי.

אולי דודו אהרון יבהיר את המטפורה: מכיר אותה כמו "יין חצי יבש מתוק".  אז מה טעמה? "חצי יבש" או "מתוק" או שניהם ביחד? יכנראה רק אהרון מכיר את טעם האהובה. ואם חוש הטעם נשאר מעורפל, הרי בכל הקשור לחוש הראיה

אבי אוחיון תפר סיפור אהבה-געגוע לשני זמרים, ששרים מכתב (כמו פעם) בגוף ראשון לאהובה נחשקת "מעבר לים". כל קלישאה אפשרית. "כתבנו את שמנו בדם". "חץ בלב פוגע". "הלב נשרף" וואה. מילא הקלישאות והמטפורות הגרועות ("את האש אני המים ציפור ללא

וידוי שאומר: ואללה, גיליתי שאפשר להתגבר על צרות ומועקות, להילחם, לפרוח, בכוונה גדולה, בלב טהור, באמונה, לקבל את הטוב ואת הרע. טובים השניים למבע רגשני רווי קלישאות על השתקמות. אני בעד (במיוחד בשביל גילי ארגוב) גם כשזה נשמע יומרני, לא

אניה בוקשטיין שרה על שרידות בחסות שקרים. השיר מושר בגוף שני על מישהי שמסתירה בחיוך דמעה שזולגת בפנים. תרצו – התבוננות בינה לבין עצמה כמו במראה, שמאפשרת לא להסתיר הכל, אלא להציג את עצמה בפני עצמה במערומיה. השיר מתנגן בקצביות

מי באמת הרג את ים המוות? מי אחראי לאסון האקולוגי הזה שעובר על אזור ים המלח? יענקל'ה רוטבליט מביע דאגה ועגמת נפש. זה אינו שיר פוליטי, אבל לאוזני הוא נשמע לגמרי משל לתרבות נכחדת. איבוד אוצר הטבע כאיבוד צלם האדם

קיים פער בין החלק הראשון של הטקסט – מבט מממוקד ומחודד לתוך עצמה ברגעים של חולשה וחרדות ובין החלק השני של השיר (הפזמון) שהוא קלישאה נדושה על השתחררות ממצוקה – "למדתי לעוף".  מה בדיוק  המשמעות של "למדה לעוף". תרפיה עצמית?

הוא מבקש להרגיע, מעט חום, ובעיקר שקט, קצת שקט ביחסים ביניהם. זה  מה שהוא צריך. מילים אינן עוזרות. מה שהוא אמר, מה שהיא אמרה.  יותר משמעותי מה שעובר לו בראש – געגועים אליה על סדינים לבנים. הם יוצאים מהמוסיקה ("קלידים

הרהורי מצוקה קיומית מטריפה מגיעים בזרם תודעה של התפקחות שפויה של אמן-זמר שיודע מנין בא, אך לא יודע מה מעכב/ מבלבל אותו ומגיע למסקנה עתידית. הרצון הגדול הוא להשתחרר מהקיים הלא-טוב,  להילחם בשיטה להתחיל מחדש, לקפוץ מהמכונית להתגלגל לתעלה, ואז

יש חדש תחת השמש הים-תיכונית. אני מעריך, שהכוכבים הוותיקים של הז'אנר נערכים מחדש לפני שיאחרו את הרכבת. גל חדש של היפ הופ אוריינטאל מכה בחופי הארץ. דיג'יי אונלי וטליסמאן נשמעים צעירים, רעננים. המוסיקה שוצפת, קולחת. המחוגים בשעונים ממש זזים. מבחינה

בדרך לאלבום המשותף כתבו עברי לידר ועופר מאירי שיר נוגה על יחסים שבינו ובינה המושר מנקודת המבט שלו, של הדובר. משפט מפתח: "ואיך אתה יפה אבל אני מושכת / חוטים אתה בובה בהצגה". מבחינתו – מערכת יחסים הרסנית וממלכדת. הרסנית,

יונתן רזאל הוא אדם מאמין שכותב שירים לא מתוך השלמה אלא מתוך שאלה. "מתחבט בשאלות" כי "התחושות מבלבלות".  מסע החיים המתואר כ"נווה תלאות", מוביל אותו חזרה למקומות שהוא יצא בהם – אבל מחוזק יותר. אחרי הצעקה והבכי מגיעה שמחת הלב

אלכס טופל מנסה להוציא מעצמו מילים הכי יפות על אהבה. לפעמים זה נשמע התייפייפות מטאפורית – "על ליבך מקעקע את הרגש הטהור", מצד שני הוא שר בפשטות הכי פרוזאית: "אני רציתי לצעוק לך את המילים השקטות", וגם מיטיב לתאר באבחנה  פחות