המילים שמתלוות לאהבה ולתאווה.לכאורה, לא טקסט שיש לכתוב עליו הביתה, אבל על המוסיקה – יש ויש. מתנה אהבים עם המילים., מלכדת אותן לעונג צלילי. הלילה שלה מתחיל בבוסה וחובר בחיבור יפהפה לצליל אוריינטלי ים תיכוני בשירת רגש דקה שמתפתחת לשירת
במקום שתחכה עם הדמעות, אולי יטרח בליבו האוהב לנגב לה אותן? אה, אבל זה שר שלמה ארצי וקלינשטיין הרי רוצה להישאר מקורי עם "תחכי עם הדמעות". אגב, מה הסיפור של הדמעות? למה שתחכה? היא מתייפחת כל הזמן? אין לכך סימוכין בכל
שוב מגדל בבל כמשל? כשאין במה להיאחז לתאר את מצבנו, חוזרים לשם. כותב הטקסט ניסה לדבוק במשמעויות של בבל, מדובר בסיפור מקראי המופיע בסוף פרשת נח שבספר בראשית, לאחר סיפור המבול. לפי המסופר, בשחר האנושות התיישבו בני האדם בארץ שנער
אצל "הדג נחש" מסרים הופכים חגיגה במיוחד בהופעה. זה שיר ברירת מחדל. שאומר – תמיד עלול להיות הרבה יותר גרוע בארץ זבת חלב ודבש שתקועה בפסיכוזה, ובמקום שאין ציפיות גדולות, אין אכזבות אז "מסתפקים בלקוות שלא יהיה יותר גרוע חוץ
שירת הלב הדקה, הסולידית משדרת בחרישיות את התהיות והשאלות הרות הגורל בעקבות אסון השבעה באוקטובר. מי ימצא מילים לזוועה הבלתי נתפסת, להלם, לזעזוע ולזעם, לטלטלה הנפשית ועומק הכאב? דרור קרן דייק לבטא את התחושה בליריקה המבטאת שבר אפוקליפטי. למרות שלא
געגוע לאהוב/ אהובה נשען על זיכרונות חיוביים וטובים, מביא לדמעות, יוצר ממהומה בבטן ובלב, מטאטא את כל הנסיבות והסיבות אשר הביאו למצב הזה , וכך האוהב מוצא עצמו נאחז במה שהיה ולא מתקיים כאן ועכשיו. ארז דן מבקש לדבר איתה.
היא בזבזה עליו "שירים ואלבומים"? האם לכך ממש מתכוונת ענבל ביבי בשיר תוכחה לאהוב שלעבר? שנאמין לשטויות? אבל ביבי לא ממש התכוונה לשיר אמין על יחסים. היא כיוונה לריקוד בשקיעה. שהוא? ריקוד של שחרור עצמי או של העצמה ע"י חזרה
את הסינגל ליוותה האלסי במילים על היותה בת מזל להישאר בחיים (***), אחרי שאובחנה במחלה קשה, ושהאלבום החדש שלה מתחיל עם The End. "כל שנתיים, רופא אומר שאני חולה/ ובהתחלה, זה היה המוח שלי, ואז השלד כאב", היא שרה בטון
מה רצה להגיד? שצריכים להאמין באהבה? מצד שני התנאי הוא – חיבור מים ואש. הולך? – לא פשוט. אמונה היא הדבר היחיד שיכול לדרבן אדם לצאת מאזור הנוחות שלו. איך מתחילים ללמוד להאמין באהבה? לכל אחד ואחת יש ניצוץ של
כזה עוד לא שמענו ממשה פרץ. עבר עליו משהו, או שהצרכים השיווקיים מנווטים שנוי? ולמה עכשיו "הללויה" אחרי ובעיצומו של האסון הגדול העובר על ישראל? רוב המאמינים יגידו. עזוב אין קשר. בדיון לעומק נאמר, כי הטבח שביצעו מחבלי חמאס מעלה
קבלו את אלון אולארצ'יק בשיר על עצמו. מה יש לו לומר על עצמו? כמעט כלום, אבל זהו אולארצ'יק בין איזושהי אנחה לחיים בסבבה. תרצו תעודת זיהוי מינימאלית שיש בה בת ים (ולא ירושלים) ופולניה, וגם מודעות אישית למה שהוא. את
אמנם האהבה ההיא פג תוקפה, אבל הוא עוד איתה, כי אין אהבה חדשה, הלבד משתלט, ועדיין יש כאב שלא נגמר. כאב שלא נגמר? ממש לא. תקשיבו לשיר. את הסיבוך הזה הפך עילי בוטנר לחגיגת דאנס. אם אסקפיזם מוסיקלי בתקופה הזו
תוגתה של יסמין מועלם. שירתה המלנכולית-אפלולית מספרת מצוקה. מסלסלת אותה עד לב נשמתה במנגינה מסלסלת ובטון דואב. העיבוד, הצליל האקוסטי והקולות עוטפים באווירה שמעצימה את הדרמה האישית. אור וצל משחקים בחייה, הלב ריק, הכל מתפרק. קוראת לעזרה, שיקשיבו לקולות הפנימיים.
משאלתה של הילדה נכתבה בעיני מבוגרים, מושרת על ידי זמר שמשתתף בכל ליבו במה שעובר עליה. "ילדה קטנה" נשארת בתחומי מבטו של הדובר בשיר, לבטח מייצרת סנטימנט כשהיא חושפת פחדים בפני אלוהים, אבל הטון הדרמטי הוא של מי שכבר אינו
בגלגול הבא, בגלגול הזה, בגלגול הקודם. כותבי המילים התאהבו במושג וחירבו את השיר. "הגלגול הבא" הוא ביטוי שגור לחיים שאחרי המוות ומשמעותו – גלגול נשמות. אודיה ניסתה להתחכם והשתמשה במושג בצורה הכי פשטנית כדי להתבכיין על איזה משבר אהבה. "לא
האם תחזור חמדה לחיינו? שמי זרחי כתב מילים לשיר שירוץ עם סרטו החדש "חמדה". הלחן של השיר כמו נתפר לקווי המתאר החמים הרכים של גלי עטרי. הטקסט מתאים לתקופה הזו, שמתחננת לאופק אחר בחיינו. המטפורות הכי שחוקות התחברו להן: נצמיח
כותבי השיר התבססו על המקורות בלי שום סיבה ברורה. למשל – המושג "תשליך" המתבסס על הוא טקס תפילה יהודי לראש השנה במהלכו משליכים המתפללים באופן סמלי את חטאיהם למקור מים זורמים. מה הקשר לכאן? האם זו כוונת השיר? להתייחס לחטאים?
השיר הזה מודל 1992 מתוך האלבום "צוללת", משתחרר עכשיו מחדש לקראת הוצאה מחודשת של התקליט הנ"ל בויניל מלווה בווידיאו סמי דוקומנטרי, שצולם בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. פונץ' מעלים בעיה: הבן אדם בן עשרים ולא מצליח לפגוש נערה. האם
מעניין באמת מי כאן הרובוטים? אולי אלה הם כבר אנחנו. אוהב גבעתי מקונן את ניכורו מעולם אנושי. סוג של פרנויה מודרנית. תחושה שמישהו רוצה לשנות אותו. האם זה הוא שיצא מדעתו או שכולם מסביב הפכו לבני אדם לא אנושיים, חסרי
הקשר בין טירוף לאהבה? לצעוק אותה, לשרוף את העולם, לחיות ת'רגע. רביב כנר עף על ההתגלות. פרפרי האהבה מגיחים לפתע. משחררים אותו מפחדים ומתסביכים אחרים. כנר לא ממש בונה קו מוזיקלי מזהה. הוא מוציא לפועל שירים של יצרני להיטים מובילים.
זרם מחשבות של חיפושים עצמיים יוצר חיבור מסקרן ואולי אף מפתיע בין תומר יוסף לקותימאן. זה נשמע כמו קרב חרוז היטב על מהות התודעה. האם אפשר להפריד בין החשיבה לחושים? המוסיקה משדרת את המערבולת הזו במשב רוק קצבי פסיכדלי לא
נו, ומה עם הפרלוד של באך? עבד עליה? מבחינתה זה מעיד על היותו "חלוד ומתוסבך". מה לבאך ולשיר אהבה של לירן דנינו? אז ככה: לא באך הוא הסיפור אלא מי שמטריפה את דעתו, ממיסה את ליבו, והוא יעשה שימוש בכל
לא תמיד חייבים לחפש את "כוונת המשורר" בשיר, אבל כאן מעניין למה התכוון שי גבסו ב"עד שיפתחו שערי השמיים". השיר עצמו עוסק בענייני חול שבינו ובינה. ניסו הכל, אבל הגיעו להבנה ש"גשר לא בונים רק מצד אחד", ההעדפה היא להמשיך
שיר עצוב או שמח? לא צריך דמיון מודרך כדי להבין ש"גשם על הלב" הוא מטפורה לכל מה שהוא אפור, קר, ועצוב. א-מה-מה: המוסיקה בשיר הזה היא הכל פרט לעצובה. אלדד ציטרין השיב בו רוח שמעיפה אותך לרחבות בסערת EDM גדולה.
איזה מן "זאב ערבות" הוא, שהוא מוכן לסלוח לה על הצלקות ואף לותר לה על הכל כדי לנסות לזכות באהבתה? זאב ערבות, לידיעת כותבי השיר ואייל גולן, הוא יצור קשוח ותוקפני, וככל הנראה גם חסר פשרות. הגבר של גולן נשמע
איתי לוי מקונן שהוא לקה במחלת ירח, סובל מהפרעות שינה בגללה. הבעיה: "אם רק היית אוהבת אותי כמו את עצמך"… אני מתבונן בקליפ המיופייף המושקע. חולה ירח כמו שכותב שורות אלה חולה בצרעת. איתי לוי מנהל קריירה. הוא יפוצץ עוד
יש אמונה, יש אלפי מנגינות מתוקות של שמחה, שהיא לא תשכח לעולם. על מה השמחה? עומרי גורן, איש מאמין, לא ישאל שאלות גם בימים של חללים וחטופים. לו יש את האמונה שלו, והיא לא רק עונה על כל השאלות, היא
אמן עליה, כפרה עליה. רק שתמצא כבר חתן, שישבור לה את הלב. שיישכר אותה מ"ריח של ילדות" (שזה?) שומו שמיים: כולם מסתכלים עליה, מדברים, שואלים מתי? והוא? כותב שירים, ממלא אולמות, נשאר קר ומנוכר. נרקיס מתכוונת ברצינות לדרמה הזו? יש
מודעות עצמית מובילה את אבנר טואג לברירת מחדל – "אני אעשה הכל כדי לגרום לך לחייך". מנגינת העצבות כמו גם טון השירה המדוכדך משדרים את התסכול והרצון הנכזב להאמין ביכולת שמשהו טוב יקרה באהבה שמסתכם אירונית בטוב במיעוטו (חיוך) במצבים
אפשר לפתוח בקלי קלות מדור שירי הדיכאון של הדור החדש, והם אינם "מזרחיים". רון רווח מיואש טוטאל שופך לב בפופ ישיר, עוצמתי, כואב. אתה יכול לשכוח את כל הימים הרעים, לברוח רחוק, אך אפילו בסוף העולם לא תוכל לברוח מעצמך.
