בקולקטיב הראפ Odd Future, היה קשה לאתר את הזהות הקולית של סידני בנט, AKA Syd בתוך החבורה הססגונית שכללה את טיילר היוצר (Tyler, the Creator) וארל סווטשירט. בעשור שחלפו מאז ש-Odd Future הוציאו את המיקסטייפ האחרון שלהם, בנט מצאה את
טל רמון כתב חלום. שר אותו ברגש הומה, בלי דרמה. חרישי כמו בחלום. פריטת הרצון על מיתרי הנשמה, קול הילד הפנימי, שמשווע לעולם טוב מזה שאנו חיים בו. תחשבו כמה האינדיווידאל עשוי היה לשנות מציאות אילו חלומותיו היו מתגשמים. השינוי
נשמה שאין בה שאלות היא זו שממלאת באמונה שהכל מלמעלה. שרית חדד משדרת כי דווקא אי היכולת לבחור מאירה תמיד פנים. "רַק אַתָּה/ מַצִּיל אוֹתִי נוֹתֵן סִבָּה/ לַחְזֹר לָדַעַת שֶׁאֲנִי לֹא לְבַד אַף פַּעַם/ גַּם אִם קָשֶׁה אַתָּה מֵרִים אוֹתִי
משה פרץ, יש מצב שתסביר מה הן "דמעות שאיבדו את הערך?" כאלה שמאמתות סיטואציה של "זה נגמר בדמעות", ועכשיו כבר לא יעזור שאמשיך ליילל . נשאיר את הפתרון ליוצרי השיר. הבעיה של פרץ אינה במשפט כזה או אחר, אלא בהיצמדות
מי לא רוצה לזכות בכסף בחינם? לא נלך סחור סחור. מפעל הפיס חי בגדול מכל מי שרוצה לזכות בכסף בחינם. זה לא הכסף כמו החלום. נועם צוריאלי הלך צעד אחד קדימה ומנתח מצב שהוא כבר זכה. צוריאלי עשה מזה ראפ.
עכשיו אחרי שנגע בה, מתחולל בה משהו שדורש שינוי: "תוציא אותי אני רוצה לראות/ אורות גדולים גדולים, הם מאירים עליי". ו"אני רוצה להניח את הראש ולהתמודד עם הפחד". אחרי העלמות ארוכת זמן, משמיע הצמד רוסו וויינברג קולות ענוגים של מוסיקת
נוי פדלון היא מ"מ שרית חדד נכון לעכשיו. השירים שהיא בוחרת. הטון שהיא מסלסלת, המוסיקה האוריינאל לייט. גם האוריינטציה הים תיכונית – שירים לשכנה שממול הפגועה מאהבה נכזבת. יש לה את זה. מיינסטרים עממי צפוי. לא מעבר. לא הכי הבנתי
לא נדבק לי שירו של ר' זכריה אלצ'אהרי, בן המאה ה-16, הנוסע התימני הגדול שהגיע אף לארץ ישראל לראפ של עוזאל. איך מתחברים כיסופיו של הנ"ל לירושלים לצרותיו של הראפר? הפתיח שומר על האקצנט התימני, כנ"ל הבית החוזר. הראפ מתנתק.
עוד פעם הגבר המתלונן על זוגתו הלא ממושמעת? אבל לפני שנגיע למה שטורד את מנוחתו של עדן חסון – משהו שמטריד טקסטואלית: ספרתי כמעט 17 פעמים "זה". כשאין כישרון פואטי, והכותב מתקשה להמציא עצמו, הוא משתמש במילת הגוף המשמימה והסתמית
קבלו את ריטה בצרפתית. היא מתה לשינויים. שפת החושניות מתאימה לה ממרומי הקריירה שלה. מחדשת נעורים. חוזרת לעניינים. לא בטוח שהטקסט יספר הסיפור שלה נכון לעכשיו. זהו אייל ליאון קצב (Elk) שחישב לה מסלול מחדש. הסיפור שלה מחובר אליו. הפקת
לא רק ה"תרקוד תרקוד" וה"תזכור תזכור" גרם לי לחשוב שלמה ארצי, אלא הלחן, ההרמוניה, ההגשה. ההשפעה נשמעת יותר מדומיננטית. רותם כהן מרגיש לגמרי נוח להיכנס לאזור הזה. השיר הוא הוראות הפעלה נפשיות לצאת מכאב, מהרצון "לראות אותה עוברת", לפתוח חלון
נזכרתי בשיר "רמז" של חוה אלברשטיין. "שעון נעצר לי/ זה רמז/ ראי שנשבר לי / זה רמז". תן לדמיון ללכת במקומך. אלברט עמר בשירו של איציק וייגרטן מתבונן בסימנים לפורענות. נותן לדמיון לראות רעות על רקע מלחמות שמייצרות מצבי עקירות
מה טוב ומה נעים שירת אחים גם יחד. העיתוי של הוצאת הדואט לחג הפסח לא מקרי. האחים לבית אדם הזמינו שיר על מהות הקשר ביניהם. אין כאן כוונה להציג סימְבְּיוֹזָה אומנותית, אלא לגעת בתחושות שנובעות מהקשר המשפחתי. "אנחנו כל כך
השיר מושר בקול רועד על אור נחשק בתוך החושך בעולמו של ילד, שילדותו התמימה מזכירה לאם (הדוברת) את ילדותה. טליה דימרי שרה את התובנה ברגשנות שאינה משקרת. המנגינה מוליכה אותה עקב בצד אגודל כולל המעבר שבונה את הנרטיב לעומק. אלה מיתרי
"עוד מעט נהפוך לשיר" הוא משפט אירוני שבתוכו מקופלת מציאות טראומטית אכזרית. בכל שנה מתווספים עוד שמות למצבה הלאומית הענקית. סיפוריהם הופכים למילים מולחנות לא רק משום שהם אינם כבר בין החיים, אלא מפני שהם מתו ללא עת בעת מילוי
רביב כנר מספר על עצמו סיפור שנשמע הכי שגרתי בעולם. אחרי צבא ישראלים רבים עוזבים את הכול – את העבודה הלוחצת, את הציפיות העוד יותר מלחיצות, ואת החיפושים המתישים אחרי קריירה אולטימטיבית ואחרי אהבה מושלמת. גם המספר שבשיר ארז יום
אז מה רוצה נתן גושן להגיד בסופו של שיר? שהאנדרולומוסיה הפיזית והמנטלית נמשכת? בשביל האמירה הזו לא צריכים שיר. צופים בחדשות, קוראים כותרות. מחכים למשיח, לישועה? כבר אמרו את הדברים לפניו. גושן מדלג על אמירה. "בלאגן" הוא מושג בנלי, אקראי,
השיר הזה מגיע מלווה בהודעה – "אודיה בדרך למופע ענק באמפי קיסריה". מישהו מוכן להסביר? מה מביא זמרת צעירה עם שני להיטים ל"מופע ענק בקיסריה?" הסבירו ונמקו. כנראה, אינני מעודכן מספיק, או שאינני מבין שאני חי בעידן בו כל "תגלית"
לדניאל מזוז יש בעיה אובססיבית עם עצמה. מחפשת זהב, כשהחיים קורים עכשיו, המוח שלה טס במהירות האור והשקרים. היא "מתרגמת" את הצד האפל של המוח למוזיקה אלקטרונית קודרת, שירה דרמטית מאופקת, קצב של סרט מתח. מזוז הצליחה ליצור אחדות בין
הים מעורר אצל אהרן רזאל תפילה. מביטים על השקיעה, על האופק האין סופי, והלב מתרחב. זהו שיר של לב רחב, הומה רגש, מלא השראה. מודה על מתת החינם שהבורא נתן ל"עני" כמוהו. ה"עני" כאן אינו עוסק במחסור חומרי, אלא באפסותו
איך היא יכולה לעזוב?! חלפה לאמיר אטיאס (סולן "בית הבובות") המחשבה במהלך הבזק התרחשות-התאהבות. נאמרו דברים בהשפעת אלכוהול. הוא חשב על משהו ראשוני טהור מתסביכים. בסיטואציה הזו הוא נמצא על רכבת הרים, שהיא לא עלתה עליה. התאהבות היא אובססיה, שמייצרת
היא זקוקה למחסה מעצמה. הלוואי והיתה יכולה להיות מישהי אחרת, רוצה להרגיש בבית כשהיא לבד. לא התכוונה לשתף, אבל נבהלה מהמחשבות שלה. יעל פלג מכניסה את המאזין למנהרת החרדות שלה. בלדת הרוק בקולה העמוק המחוספס מעצימה את הסיפור שלה. המנגינה
שנצטרף לחגיגת יום ההולדת של אביחי הולנדר? אבל איך חוגגים בסיטואציה שאינה מאפשרת? יש מצב! הפער הזה בין הדכדוך המלנכולי בבית הפותח והשמחה הגואה-מתפרצת בהמשך – הרים את כותב שורות אלה מהמושב בו נכתבה הביקורת הזו. אכן, יש מצב שממשיכים לחגוג
מי שכתבו את השיר הזה ינסו לשכנע שיש הגיון במילים. אז זהו שלא. ההגיון הוא של טפשים. נכון: יש מי שיודעים טוב מכותב שורות אלו מה יעיל לקדם את העלמה. נועה קירל היא מוצר תעשייתי מובהק. השיר הזה יצא מהמפעל
מבחינת השפה – לא תקוע. מעודכן. האיש "אוכל לופים", "אאוט אוף טיון". אין סיכוי שיונתן ביטון היה שר "לא מכוון". וגם "סשן", "צ'קליסט". עברית קשה שפה למי שמשחק אותה מאוד מעודכן. לא הכי ברור מה הגרסה הישנה בה הוא תקוע.
צליל הפסנתר וקצב הפתיחה מובילים את יונתן רזאל לספר על מי שמתמרן את חייו בין העולם החרדי לבין הסביבה החילונית. שיר על כל אדם שעזב את ארצו (עמו=מורשתו) ובא לדור בארץ אחרת. למעשה – הפך גר בארץ נוכריה. רזאל נוגע
הסרטון של "As It Was" (מתוך האלבום Harry’s House שיצא במאי 22) מוצא את הארי סטיילס על פלטפורמה מסתובבת לצד מאהבת-עבר, אינו מסוגל לתפוס אותה לפני שהוא פורץ בריקוד ברחבי העיר, מרפה מהרגשות השליליים שלו. "בעולם הזה / זה רק
בואו נלמד לכתוב פזמון פשוט. הקלות הנסבלת יכולה לשמש דוגמא. החריזה, המנגינה, הקצב. מחברי השיר הלכו על "תרגיל" ללא חתירה למורכבות ורב משמעיות. שמעון בוסקילה התביית בהתלהבות. אהבה לעולם אינה שלמות. הפער בין החלום למציאות, אבל בלי טרגדיות. לפעמים אוהב
אז מה הבעיה של אייל גולן עכשיו? נעצב ליבו? כבר די מלישון באלכסון (כרווק)? הצפיפות חסרה. לפתע פתאום מצב צלול, אבל הבעיה שהיא מנצחת את "הפחד הראשון" עם מישהו אחר. התשתתפו בצערו, התזדהו עם מצוקתו? אל תאמין לו, יגידו קוראי
נמאס לה מהג'ונגל הזה שאנחנו קוראים לו חיים. כשהיא מדוכאת, היא מסתכלת לתוך הנשמה שלה. התשוקה הכניסה אותה לטראנס, עד לנקודה שהיא רוצה אפילו יותר מהנשמה. ליאן אלפנט, זמרת יוצרת, ילידת ארה"ב, עושה שימוש בקבצנית יושבת קרן רחוב לצרכיה. לה
