משה פרץ, יש מצב שתסביר מה הן "דמעות שאיבדו את הערך?" כאלה שמאמתות סיטואציה של "זה נגמר בדמעות", ועכשיו כבר לא יעזור שאמשיך ליילל . נשאיר את הפתרון ליוצרי השיר. הבעיה של פרץ אינה במשפט כזה או אחר, אלא בהיצמדות לשירי הגבר המתקרבן – מתבכיין, שמבקש מזוגתו הנוטשת לשקול מחדש את יחסיהם, "להתרכך" ולהיות "חלשה" בשבילו, להגיד שהיא עוד אוהבת. עוד שיר שאינו מספר סיפור כהוויתו, אלא כולו קינת הגבר הפגוע בנוסחים של – אנא רחמי עלי, אני בוכה, אני שבור. תזכרי ימים יפים, ופליז פליז תחזרי.
המוסיקה שבלונית. לרגע התבלבלתי בין אייל גולן למשה פרץ. הסלסול הרגשני מטשטש זהות ייחודית. בעידן שמיינסטרים נכבש על ידי זמרים כמו חנן בון ארי, עידן עמדי – הגיע הזמן שמשה פרץ יחשב מסלול מחדש. הוא זמר מעולה. הבעיה שהוא לא זז קדימה, מה שאומר שהעגלה שלו מושכת אחורה.
משה פרץ ניגשת לאט
אולי תסתכלי על עצמך ממה את פוחדת/ תגידי לי מה היית עושה עכשיו במקומי
נהיה לי קשה דמעות שאיבדו את הערך/ לאיפה נלך תגידי לי מה החוקים
והשקט בשקט נכנס בתריסים מבט מהוסס ואנחנו שותקים/ אני כאן בשבילך תגידי מה עושים
את ניגשת לאט כמעט שנוגעת כמעט שהרגשתי בסדר.. בחיי
זה כבר כמה ימים שאנחנו בלעדיי/ בואי אליי תגידי מילה/ תגידי שאת עוד אוהבת
ואולי נתרכך מעט/ נתחבק לאט אז בואי כבר אליי
אולי תדברי עם עצמך ספרי לך ברגש/ תרשי לעצמך להיות חלשה בשבילי
גם בימים הקרים הייתה לנו שמש/ זוכרת אמרת ביחד אנחנו שווים
את ניגשת לאט כמעט שנוגעת כמעט שהרגשתי בסדר.. בחיי
זה כבר כמה ימים שאנחנו בלעדיי/ בואי אליי תגידי מילה
תגידי שאת עוד אוהבת/ ואולי נתרכך מעט/ נתחבק לאט אז בואי כבר אליי
