אז מה רוצה נתן גושן להגיד בסופו של שיר? שהאנדרולומוסיה הפיזית והמנטלית נמשכת? בשביל האמירה הזו לא צריכים שיר. צופים בחדשות, קוראים כותרות. מחכים למשיח, לישועה? כבר אמרו את הדברים לפניו. גושן מדלג על אמירה. "בלאגן" הוא מושג בנלי, אקראי, סתמי. גושן דוחס מכל הבא ליד. סופרמרקט של בעיות. בנליזציה של חיים. תעמיס הכל וצא לדרך.
הדרך מבחינה מוסיקלית סוגה בשושנים יפות, אבל זה יופי חיצוני בעיקר. המלו-מלנכוליות הזו מתבייתת על מסלול אמצע דרך בקצב מיד טמפו מחניף, קו מלודי שיש בו יותר תחושה של השלמה וחמלה מאשר התרסה ומחאה. לרקוד קלילות עם ה"בלאגן" הגדול, לא לקחת ללב ולריאות, לקבל מצב של "יושבים בשקט מחכים לישועה,/ אם לא אנחנו אז אולי הדור הבא". יושב על הגדר ולא אומר כלום.
נתן גושן יש בלאגן גדול
השפיות חטפה כדור, הלכה לעולמה / אין אמון באף אחד, אין גם נחמה,
כל העם צועק היום, לא חסר על מה.
ההגיון בורח, הדם בגוף רותח,/ היצר הוא שמח, הניצחון מתוק,
יושבים להתווכח, אין טעם ולא ריח/ עם שלם בחיפושים, משבר זהות עמוק.
יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול/ יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול,
יושבים בשקט מחכים לישועה/ אומרים משיח הוא יבוא בהפתעה,
יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול.
אז מחכים לאושר, או איזה משהו קרוב/ רק לא לוותר ולעזוב,
יצאנו להפגין אבל פוליטיקה לא תעשה פה טוב/ חיים יפים בונים מהרחוב.
אדם גדל להיות שקוף, וזה בוער אצלו רצוף/ שנים עוברות אין הפסקה אין הקלה,
עולם שלם דואג לגוף, תשנה תזונה, תשב זקוף,/ כשכל הזמן הזה הנפש היא חולה.
יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול,/ יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול,
יושבים בשקט מחכים לישועה/ בחדשות האסונות לפי שעה, יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול.
יצאנו להיות נורמליים, מתקדמים וליברלים/ האופנה היא של אירופה, הסרטים אמריקאיים,
האמת היא יחסית, הערכים אוניברסליים/ ילדים שעות בבית, מסכים מול העיניים,
יהדות מילה גסה, הדת כוססת ציפורניים/ יש עשרים פוליטיקאים שעושים על זה לחיים,
עם שלם רגיל ליפול על הקרשים,/ וככה כבר שנים אולי כולנו אדישים.
יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול,/ יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול,
יושבים בשקט מחכים לישועה,/ אם לא אנחנו אז אולי הדור הבא/ יש בלאגן גדול, יש בלאגן גדול.
